מבחן האמוניה: הדרך לקבל החלטה נכונה
כמו במקרה מכל האמוניה במפרץ חיפה, מדינת ישראל חייבת למסד מנגנון שיאפשר למשרדי הממשלה ולציבור הרחב לאסוף נתונים ומידע, לנתח אותם ולייצר ידע ולהתייעץ עם מומחים בלתי תלויים, מהארץ ומחו"ל, אך לא פחות חשוב לכנס יחד מספר מומחים שיתווכחו, עד שיצא עשן לבן
בתחילת השבוע התבשרנו על עוד שלב שנוי במחלוקת בסאגה הארוכה של משק האמוניה בישראל. 30 שנה לאחר שהוקם מכל האמוניה במפרץ חיפה, ועשור אחרי שהחל המאבק הציבורי שהוביל לסגירתו ולריקונו של המכל לפני כמה חודשים, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני ייבוא של אמוניה למפעלים במפרץ חיפה באוניות קטנות (של 2,400 טונות), שיעגנו בנמל חיפה, כחלופה המועדפת לטווח הקצר.
עוד כתבות בנושא מכל האמוניה במפרץ חיפה:
דו"ח: הובלת האמוניה באוניות מסוכנת יותר מאיזוטנקים
"חוות דעת של חוקרים בטכניון על האמוניה - דעה פרטית"
אחרי כ-30 שנה: אין אמוניה במכל במפרץ חיפה
המאבק הארוך והמתוקשר סביב מכל האמוניה והחלופות למכל הציף תחלואות רבות, וביניהן יחסי הון-שלטון הגוברים על האינטרס הציבורי, הכוח המופרז של גופים ביטחוניים בישראל (שהגדירו את האמוניה כמשאב ביטחוני הכרחי) והדרך הפתלתלה והלא שקופה שבה מתקבלות החלטות הרות גורל במדינה. אך מעל לכל התברר שקיים מחסור משמעותי במידע ובידע בקרב מקבלי ההחלטות, כמו גם אצל הציבור הרחב.
המאבק על מכל האמוניה רשם תפנית גדולה עם הצגת חוות דעת של קבוצת מומחים מהאקדמיה בנוגע לסכנות הטמונות במערך ייבוא ואחסון האמוניה במפרץ חיפה. חוות הדעת עסקה בעיקר במילוי של המכל, אך גם במכל עצמו, וטענה שפגיעה באוניה עמוסה באמוניה שנכנסת בכל חודש למפרץ חיפה שקולה לפיצוץ של כמה פצצות אטום, ותוביל לפגיעה בכחצי מיליון תושבים.
דו"ח זה, שנכתב לבקשת עיריית חיפה בהובלת פרופ' אהוד קינן, כאשר אחד החותמים עליו היה זוכה פרס נובל לכימיה פרופ' דן שכטמן, היה הזרז העיקרי להחלטות של ערכאות המשפט השונות להורות על סגירת המכל לתמיד. אולם כוחו של הדו"ח, מעבר לרעש התקשורתי והציבורי שעורר, היה בכך שמומחים בלתי תלויים התגייסו והעמידו את הידע והיכולות שלהם לטובת הציבור.
לא פחות חשוב מכך, הם העזו לעמוד מול המפעל (חיפה כימיקלים), שעד לאותו הרגע היה המומחה הבלעדי בתחום, שעל פיו יישק דבר, ומול עמדת המדינה, שהובילו המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) והמשרד להגנת הסביבה, ולפיה המכל עומד בכל דרישות הבטיחות ובכל הדרישות הביטחוניות, והכריחו אותם לבדוק את הפרטים ולחשוב שוב. יחד עם זאת, הדו"ח העלה גם לא מעט סוגיות בנוגע ל"אמת המדעית", החל בשאלה האם כותביו היו שותפים לכתיבתו, דרך התהייה אם הכותבים הם ברי סמכה בתחום ועד לדיון לגבי מהימנות הנתונים.
ה"אמת המחולטת"
דו"ח נוסף, שנכתב באותו הזמן, עסק בחלופות לטווח הקצר, הבינוני והארוך למכל האמוניה, כאשר חלופת "האוניה הקטנה" לא עמדה כלל על הפרק. הכנת הדו"ח הייתה מבוססת על המידע המצומצם שהיה בידי הציבור והמומחים אז, והמשאבים המוגבלים (של זמן וכסף) שהיו לכותביו, שעשו זאת גם הפעם בהתנדבות ולמען הציבור, אך הוא שוב אתגר את מקבלי ההחלטות. דרך אגב, בתחילת הדרך, לאחר שהמדינה השתכנע בסכנה שבמכל, עמדת המשרד להגנת הסביבה בנוגע לחלופה של "אוניה קטנה" הייתה שרמת הסיכון לא תלויה בכמות האמוניה באוניה, עמדה שכאמור השתנתה לבסוף.
כלל המהלכים הללו, והיכולת של הציבור באמצעות מדענים, עיריית חיפה וארגוני הסביבה ובראשם ארגון צלול, לערער על ה"אמת המחולטת" של המפעל והמדינה, הובילו לבסוף להקמת ועדת מומחים משותפת לנציגי המדינה, עיריית חיפה והציבור "לבחינת עמידתן של החלופות לייבוא האמוניה לישראל (בטווח הזמן הקרוב), בקריטריונים הביטחוניים המתייחסים לעתות שגרה". גם הפעם התגלו חילוקי דעות, שהם מן הסתם חלק מהדיון המדעי, כאשר נציגי עיריית חיפה וארגון צלול טענו שלא התאפשר להם להציג חוות דעת ודו"ח סיכונים רלוונטי ופרשו מהועדה.
במקביל, לאורך השנה האחרונה התקיימו דיונים אקדמיים שונים בניסיון להציג את מגוון הדעות והידע הקיים בתחום לקהילה המדעית, לאנשי המקצוע, למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב. אולם גם בדיונים אלה לא תמיד הוצגו "שני הצדדים" בצורה שקולה, ונדמה היה שלא פעם הניעו אותם שיקולים צרים, שלא לומר זרים.
לבסוף, נראה כי הדיון והוויכוח על החלופות עוד לא הגיע לסופו, והצדדים יפגשו כנראה שוב בבית המשפט, שגם לו אין שום יכולת לגייס מומחה בלתי תלוי, וכל שהשופט, שאין לו ידע או מומחיות בתחום, יכול לעשות, הוא לבחון את העמדות השונות ולהכריע.
ידע לאומי
כלל התהליכים הללו חושפים כמה נקודות מרכזיות וחשובות לגבי ידע לאומי או אזרחי. מצד אחד האזרחים מצפים שהמדינה תהיה זו שתאסוף את הנתונים והמידע ותרכז ותייצר את הידע, ומנגד הם לא תמיד בטוחים או סומכים על המדינה שהיא עושה את העבודה בצורה שמיטיבה עם הציבור הרחב. בד בבד, לרוב המדינה לא מחזיקה בידע הנדרש או באנשי מקצוע שיכולים לאסוף, לנתב ולנתח את הידע הקיים, בעיקר בגלל שהנושאים מאוד ספציפיים וקיימים קשיים תקציבים ומחוסר בכוח אדם.
במקרים אלה, המדינה לא פעם סומכת על בעל העניין, למשל המפעל, מאמצת דו"חות שהוכנו במקומות אחרים ובנסיבות אחרות ומתייעצת עם מומחים, חברות ויועצים חיצונים. אבל גם הציבור, אם בהתארגנות מקומית כנגד מהלך כזה או אחר ואם באמצעות ארגונים חוץ ממסדיים שונים, ממהר לא פעם לקבוע "עובדות מדעיות" ללא שנעשתה עבודה מדעית מקיפה ומעמיקה ואפילו מבלי שיש לו מידע בסיסי.
תהליך קבלת החלטות יעיל, איכות והוגן מתבסס על נתונים, המתורגמים למידע ומועבדים לידע על מנת לייצר אינטליגנציה, שמגבירה את היעילות של התהליך וחוכמה שמגבירה את התועלת שלו. הבעיה המרכזית ואולי גם היתרון בהקשר זה הם שהידע והחוכמה לא מרוכזים במקום אחד.
יחד עם זאת, מדינת ישראל חייבת למסד מנגנון שיאפשר למשרדי הממשלה ולציבור הרחב לאסוף נתונים ומידע, לנתח אותם ולייצר ידע ולהתייעץ עם מומחים בלתי תלויים, מהארץ ומחו"ל, אך לא פחות חשוב לכנס יחד מספר מומחים שיתווכחו, עד שיצא עשן לבן, ויחליטו. אמנם לא תמיד תהיה תמימות דעים, והרי חלק מתהליך קבלת החלטות כרוך בבחירה בין הדעות וההמלצות השונות, אבל עצם התהליך יחשוף שאלות נוספות ויוסיף עוד ידע למקבלי ההחלטות ולציבור. אך מעל לכל חשוב מאוד לשמור על האמת המדעית, ולא לכופף אותה בשם אף אידיאל או אינטרס.
גילוי נאות- פרופ' עדי וולפסון היה אחד הכותבים של הדו"ח בנוגע להיערכות משק האמוניה ונגזרותיה לחירום.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
