חופש, תעוזה והומור: פרידה מהמעצב של אפל
העיצובים של ג'וני אייב, שעוזב את החברה אחרי כמעט שלושה עשורים, הפכו אותו לכוכב ענק בתחום. "הקפדה עד המולקולה הכי קטנה", מסכם פרופ' אלכס פדואה את המורשת שהוא מותיר. אבל בשנים האחרונות התקשתה אפל להציג חדשנות אמיתית - ולאו דווקא באשמתו: "אין שם את החזון שהיה"
עזיבתו של המעצב הראשי של אפל, ג'וני אייב , מסמלת את סיומה של תקופה בת 30 שנה, השנים היפות ביותר של אפל, שגם מיצבו אותה בצמרת החברות הגדולות בעולם. זה לא מקרה נפוץ, שמעצב תעשייתי של חברה נמנה בין מנהיגיה, אבל במקרה של אפל זה מוצדק: אייב, אחד המעצבים התעשייתיים המוערכים ביותר עולם, עומד מאחורי כל פרט ותג בשפה העיצובית המוקפדת של החברה, החל מהמכשירים עצמם, המשך בתוכנות וכלה במראה המדהים של אפל פארק, המטה החדש של ענקית הטכנולוגיה בקופרטינו.
להצלחה, יש לומר, יש שני אבות במקרה זה: ג'וני אייב, האדם המזוהה ביותר עם החוויה של המשתמשים, ויותר ממנו סטיב ג'ובס כמובן - המנהיג, בעל החזון, הגורו של עדת מאמיני אפל - שנתן מקום כל כך מרכזי לחוויה העיצובית. השפה העיצובית שהנחיל אייב לעולם, השפה של אפל, היא אולי אחת המשפיעות על מעצבים תעשייתיים בכל תחום, ובראש ובראשונה תחום ההייטק.
"מה שהוא הביא איתו, ואפל הביאה בזכותו, זה המקום המרכזי שהיה לעיצוב ולחוויית המשתמש במוצרים שלה, עוד לפני שידעו לקרוא לדברים 'חוויית משתמש'", אומר המעצב לוקה אור, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון ובעל סטודיו לעיצוב מוצרי צריכה. "אפל נתנו לחוויית המשתמש להשפיע על שיקולי הפיתוח, מה נכנס ומה לא נכנס למוצר, מול שיקולים אחרים. בסופו של דבר התחושה של חוויית המשתמש בתוך המוצר זה גם מה שהציל אותם בימים שהם היו מאוד מובדלים מאחרים".
"אייב הוא דמות מאוד חשובה בעולם מסוף שנות ה-90 ועד היום והעובדה שהוא מונה להיות סגן נשיא בחברה משקפת את החשיבות של העיצוב וחוויית השימוש במוצרי אפל", אומר ספי חפץ, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ובעלים משותף של סטודיו i2D בתל אביב. "אין ספק שלג'וני אייב הייתה שפה מאוד מובהקת, שהפכה להיות הבנצ'מרק של עולם העיצוב, שקשורה בניאו-מודרניזם, בצורות גיאומטריות, בשפה בהירה, כמעט פיסולית".
פרופסור אלכס פדואה, מעצב מכוניות ומוצרים ובעבר ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, אומר שהיופי נמצא גם בעומק של המוצרים: "כמעט לכל מכשיר יש אזורים של מתחת לשטיח, שלא רואים. אצל אפל זה היה שילוב של חופש, תעוזה, הומור והקפדה מטורפת על הכל. ללכת למקומות הכי לא-מטופלים ולהפוך אותם לפנינה. היה את המחבר המגנטי שעשה צליל קליק סקסי כזה. במקבוק הראשון היה מין נוגה שיצא מהאלומיניום כמו פעימת לב ורק כשמסתכלים מקרוב רואים חורים מיקרוסקופיים. מחשבי המק הגדולים היו יותר יפים מבפנים מאשר מבחוץ. לעומת כל הפרזיטים שלא מבינים באמת מה זו איכות, אצל אפל זו הקפדה עד המולקולה הכי קטנה, זה מבטא איכות פנימית".
אייב בן ה-52, יליד לונדון, השתתף בעיצוב ה-Powerbook הראשון של אפל והצטרף ב-1992 לקבוצת העיצוב התעשייתי של החברה. אלה היו השנים של מחשב הניוטון, אחריו של Next שג'ובס עשה מחוץ לאפל, אבל עם חזרתו יצא מחשב ה-iMac 3G השמנמן והצבעוני ושנה לאחר מכן ה-iBook 3G, שלא השאירו איש אדיש. וכל זה לא היה אלא הכנה לאייפוד הראשון שיצא ב-2001: מלבני, עם מעגל הפעלה, קווים נקיים, אולי העיצוב האייקוני ביותר של המאה. האייפוד עיצב את עתידה של אפל להצלחה כבירה, ואת המעצב שלו כאחד המשפיעים ביותר על דור שלם של מעצבים.
כמו שף במסעדת מישלן
פדואה משווה את השפה העיצובית של אייב לשף של מסעדת שלושה כוכבי מישלן, שמכין מנה מדהימה שמבוססת רק על עגבניה, מלפפון ותבלין: "תחשוב על האייפוד, שלא הייתה בו אף פונקציה חדשה, אלא רק עיצוב עם שלושה מרכיבים – עיגול, ריבוע, מלבן. עם זה הוא שיחק והתוצאה הייתה שאנשים עמדו בתור בניו יורק יומיים במינוס 15 מעלות כדי להשיג אותו. צריך להיות מעצב נפלא כדי להסתפק במרכיבים מאוד פשוטים כאלה ולייצר זהב, וזה עשה בידול בין אפל ונון-אפל בבת אחת. זה הכוח של העיצוב".
בשנים שלאחר האייפוד, אייב עיצב כמעט את כל המוצרים של אפל. ה-G4 Cube נחשב ליצירת אמנות שמוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, אך מבחינה שיווקית הוא היה כישלון. האייפון שיצא ב-2007 הוכיח גם תעוזה עיצובית וגם הצלחה עסקית כבירה, שמשליכה על כל דגמי הטלפונים מאז ועד היום. "אחת המחמאות הכי גדולות שאפשר לתת למעצב, זה לגנוב ממנו", אומר פרופ' פדואה, "זה מעצבן מאוד אבל תחשוב איזו מחמאה זו. והיום במבט מהיר אתה לא יכול להבדיל בין אפל לסמסונג ולאינסוף מכשירים אחרים".
יכול להיות שלא מדובר בגאונות, אלא שתחת ההנחיות של ג'ובס כל מעצב מוכשר היה עושה את זה?
חפץ: "זו שאלה מאוד טובה. זה נכון שג'ובס היה מעצב באופי והבין את הפילוסופיה. אבל מהיכרות טובה של התעשייה ב-30 שנה האחרונות, אני יכול להגיד לך שהיכולת לתת לך אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות וגם להעריך את איכות העבודה לא קיימת כמעט בשוק החברות בעולם. היום במיקרוסופט למדו את האסטרטגיה של אפל ומממשים אותה. אז יכול להיות שמישהו אחר במקומו היה עושה את אותם דברים, הוא לא יחיד בדורו. ואם המנכ"ל כיום מספיק חכם להביא מישהו בקנה המידה שלו, אז לאפל נכונו ימים מאוד טובים".
חפץ: "מה שאפל עושה, היא עושה מדהים, אבל זה עוד מאותו דבר. זה לא פורץ דרך כמו שהיה בתחילת שנות ה-2000. אבל יכול להיות שעוד יפתיעו ויבוא משהו חדש מחר. אולי זו דרכו של עולם, שצריך להחליף את הראש כדי להביא משהו חדש".
אור: "המקום של אפל לא פחת, אבל בעולם רווי מחשבים וטלפונים הרבה מהחוויה הפכה להיות חוויה של השירות ופחות של המוצר הפיזי. אני מרגיש שהחדשנות של אפל פחתה. בתור אדם עם מחשב אפל בסטודיו ולפטופ של אפל וטלפון של אפל אני יכול להגיד איפה יש דברים חדשים, אבל יש הרבה פחות חוויות של 'וואו, הנה הם עוד פעם עשו את זה'".
פדואה: "כשמסתכלים על מוצרים שבשבילם אנשים עומדים בתור בלילה במינוס 15 מעלות, אז זה נגמר. וזה מוכיח מה היה התפקיד של סטיב ג'ובס. אין ספק שהרבה מעצבים היו שמחים להיות כוכבים כמו ג'וני אייב, אבל אני חושב שהשפה שהוא ניסח מיצתה את עצמה לגמרי ואם הייתי עכשיו המעצב הראשי של אפל הייתי אומר : 'חבר'ה די! אנחנו לא יכולים לעשות אותו דבר'. אני לא אתפלא אם כמעצב מאוד מוכשר הוא הציע להנהלה לעשות משהו חדש והם הם לא רצו. אין שם את החזון שהיה בהתחלה. כנראה שהתעוזה הזו התפוגגה".
