שתף קטע נבחר

עיצוב: בן שפייר

הרב דוד סתיו מגיש: המדריך לליל סדר ראשון בבית | מיוחד ל-ynet

איך מסדרים את קערת הסדר? מה עושים עם המצות? מתי מוזגים כל אחת מארבע הכוסות - ובאיזה שלב אוכלים מרור? ראש ארגון רבני "צהר" בא לערוך אתכם את הסדר - ומגיש גם אפיקומן: מדריך מצולם לביעור חמץ בלי אש (אבל עם שקית ניילון)

 

כך תסדרו את שולחן הסדר:

מניחים שלוש מצות שבהן נשתמש במהלך הסעודה - כנגד שלושת האבות שלנו: אברהם, יצחק ויעקב.

 

כל מה שרציתם לדעת על פסח - פרויקט מיוחד, בשיתוף צהר:

  • מיוחד: הרב הראשי עונה לשאלותיכם
  •    

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>

     

    על קערת הסדר: שישה מאכלים שמונחים בצורה שיוצרת לנו שני "סגולים" (צורת הניקוד "סֶגול"). בסֶגול העליון שמים ביצה (בתקווה שיש לנו מספיק ביצים), חתיכת בשר המכונה "זרוע" - זכר ל-2 קורבנות שהיו מקריבים בירושלים, כשבית המקדש היה קיים, ומרור (החסה). הסגול השני: חרוסת מצד ימין, זכר לטיט שאבותינו עבדו איתו במצרים - וכרפס (אצל האשכנזים שמים תפוח אדמה, אצל הספרדים סלרי), ולבסוף חזרת שאף היא משמשת למרור.

     

    בסך הכל יש 14 פעולות בסדר - והן כתובות בהגדות:

     

    קדש:

    מוזגים את כוס היין הראשונה (נהוג שמוזגים אחד לשני כדרך בני מלכים). לא חייבים לשתות דווקא יין. אפשר גם מיץ ענבים.

     

    עורכים קידוש כמו בכל שבת וחג. מברכים "בורא פרי הגפן" ושותים בהסבה. אצלנו מכינים מראש כריות לבני הבית כדי שנוכל להישען ולשתות כפי שהיו נוהגים בני מלכים.

     

    ורחץ:

    נטילת ידיים ראשונה – ללא ברכה. הנטילה היא לאכילת הכרפס (בשלב הבא של הסדר) שהוא סוג של מתאבן שאנשים היו אוכלים לפני הסעודה.

     

    כרפס:

    אצל האשכנזים מדובר בתפוח אדמה, אצל הספרדים יש גם גזרים או קולורבי, סלרי ושאר ירקות שפותחים את הלב לסעודה. מברכים "בורא פרי האדמה", ואוכלים את הכרפס.

     

    יחץ:

    לוקחים את המצה האמצעית מבין שלוש המצות שהכנו, וחוצים לשני חלקים לא שווים. את החתיכה הגדולה שומרים לאפיקומן, כשהיא מוחבאת בתוך השקית.

     

    מגיד:

    מתחילים לקרוא את ההגדה ולספר את סיפור יציאת מצרים: עבדים היינו לפרעה במצרים - ועכשיו אנחנו בני חורין. כל הקשיים שיש לנו היום מחווירים ליד הקשיים שהיו לנו בעבר. וכשם שעברנו אתגרים קשים ויצאנו מהם, כך בעזרת ה' נצא מהקשיים המלווים את החברה הישראלית והעולם כולו בעידן הזה.

     

    גם כאן יש סדר וכללים שנשמרים לאורך הדורות: ראשית, מוזגים את הכוס השנייה, ואז מגביהים את הקערה שבה המצות, ואומרים "הא לחמא עניא" (זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים).

     

    הילדים שואלים "מה נשתנה". זוגות שיעשו את הסדר ללא ילדים – בן הזוג יכול לשאול, והשני לענות. אדם שעושה את הסדר לבד, שואל את עצמו.

     

    מחזירים את הקערה ומתחילים בסיפור יציאת מצרים, עד שמגיעים לקטעים המתארים את עשר המכות. המנהג הוא לקחת את כוס היין ולשפוך ממנה מעט יין עם כל מכה שמזכירים.

     

    עם הגענו ל"מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה" - מרימים את המצה, ואז את המרור. לאחר אמירת פרקי ההלל מברכים ושותים את הכוס השנייה – שוב בהסבה.

     

    רחצה:

    נוטלים ידיים – הפעם עם ברכה, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

     

    מוציא מצה:

    מגביהים את שלוש המצות שהמצה המחולקת ביניהן, ומברכים "המוציא לחם מן הארץ", כי גם מצה היא בעצם לחם (מכונה בתורה "לחם עוני"). אחר כך מוציאים את המצה התחתונה, ומברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה". מחלקים מהמצה לכל אחד מבני הבית ואוכלים בהסבה.

     

    מרור:

    לא לוקחים מהמרור שעל הקערה, אלא מכינים קערה עם הרבה חסות ומחלקים לכל בני הבית. שתי חתיכות אמורות להספיק. אוכלים בהסבה

     

    כורך:

    לוקחים מצה ושמים בתוכה קצת חזרת או קצת מרור, עם קצת חרוסת. לפני אכילת ה"כורך" אומרים: "זכר למקדש כהלל..." אכילת המצה והמרור ביחד הם סמל לחיינו, שפעמים רבות הם קצת מרור וקצת מצה, יש בהם קצת חירות וקצת מרירות. אוכלים בהסבה.

     

    שולחן עורך:

    לפני אלפי שנים הייתה הסעודה עם קורבן פסח. המוני אנשים היו מתכנסים בירושלים. לאחר החורבן התרגלנו לעשות את הפסח עם משפחותינו על ענפיהן, אך השנה אנחנו עושים את זה בפורום מצומצם יותר, אבל לא פחות שמח ולא פחות מלא אמונה ותקווה.

     

    צפון:

    כשאוכלים את הסעודה, זוכרים להשאיר קצת מקום לאכילת האפיקומן בסופה. זה הרגע שהילדים המתינו לו. את האפיקומן מחלקים עם מצה לכל אחד מהסועדים, ואוכלים.

     

    ברך:

    ברכת המזון ולאחריה שתיית הכוס השלישית. במקביל מוזגים את "כוסו של אליהו" - ופותחים את הדלת לאליהו הנביא, המבשר את הגאולה שבוא תבוא, גם אם תתמהמה. בפתיחת הדלת אומרים "שפוך חמתך אל הגויים".

     

    הלל:

    אמירת פרקי הלל ותודה גם על העבר וגם, בעזרת ה', על העתיד הצפוי לנו. מסיימים בשתיית הכוס הרביעית (שוב בהסבה) שעליה מברכים (בפעם הרביעית הערב) "בורא פרי הגפן". מברכים ברכה אחרונה – "על המחיה" –ובזאת מסתיים "הסדר".

     

    נרצה:

    "חסל סידור פסח כהלכתו", לשנה הבאה בירושלים הבנויה – ואולי השנה נוסיף: "לשנה הבאה בירושלים הבריאה".

     

    זה הזמן לשירים שאוהבים, מ"אחד מי יודע" – ועד "חד גדיא". בקהילות מסוימות מוסיפים גם את "שיר השירים" המתאר את הקשר העמוק ורב השנים בין עם ישראל לאלוקים.

     

    ומשהו לסיום:

    כך יסתיים לו הלילה המיוחד הזה, "ליל השימורים" שטומן כל כך הרבה פוטנציאל לקשר בין הורים לילדים. לילה של שאלות שפעמים רבות גדולות מאתנו, לילה של הרבה אמונה - והרבה מסורת. זה הלילה שלמעשה הפך אותנו להיות מה שאנחנו, שמגדיר אותנו כיהודים. אם תרצו, "יום העצמאות" של העם היהודי.

     

    ב-3,332 שנים, עד עצם היום הזה, נדמה לי שלא הייתה שנה בתולדות העם היהודי שלא חגגו את הסדר. לפעמים בסתר, לפעמים בגטאות, לפעמים במרתפי האינקוויזיציה אבל תמיד מתוך אמונה ותקווה שהשירה הזאת, שהבשורה הזאת של עם ישראל, לא תיגמר לעולם.

     

    • הרב דוד סתיו הוא ראש ארגון רבני "צהר" ורבה של שהם

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים