מבקשים על זיווג או פרי בטן

בשנים האחרונות הופכת העלייה לקברות צדיקים לתופעה המונית, מרגשת מבחינה אנושית ומרתקת מבחינה אנתרופולוגית. אנשים פשוטים ותמימים באים לשפוך שם את ליבם ולבקש על היקר להם: פרנסה, בריאות, זיווג או ילדים, בדרך כלל. המתוחכמים והמתחכמים באים לצפות בהם, וכשאף אחד לא רואה, גם הם עשויים להשאיר שם בהיחבא פתק בקשה, בבחינת "אם לא יועיל, לא יזיק".

מה שהיה פעם נחלתו של ציבור חרדי קטן הפך במשך הזמן לתופעה לאומית הכוללת גם חילונים. יום ההילולה של הבאבא סאלי בנתיבות הפך כבר מזמן לאירוע פוליטי, שאף פוליטיקאי תאב חיים לא יחמיץ. ההילולה בל"ג בעומר במירון הפכה למאורע רב המשתתפים ביותר במדינה. בתפילות ראש השנה על קבר רבי נחמן מברסלב, באוּמן שבאוקראינה, משתתף המניין היהודי הגדול בעולם. בשנה האחרונה התפללו שם כ-11,000 איש, לא כולם ברסלבים. מסעות לקברות צדיקים באירופה הפכו לתופעה שסוחפת עשרות אלפים כל שנה, כל שנה נוסעים אלפים לדמנהור ליד אלכסנדריה לעלות לקברו של אביו של הבאבא סאלי, ומאז השלום עם ירדן, פוקדים גם את קברו של אהרון, בג'בל הרון, ליד פטרה.

על קברו של יונתן בן עוזיאל בעמוקה מקיימים "תיקונים" כמעט כל שני וחמישי, ובעיקר מבקשים על זיווג. בקבר שמואל הנביא, ליד שכונת רמות בירושלים נוהגות עקרות לבקש על פרי בטן. אפילו קברה של אולגה חנקין, ליד מעיין חרוד, הפך לאחרונה אתר עלייה לרגל לעקרות. חנקין לא היתה דתייה, גם לא היו לה ילדים, אבל היא היתה מיילדת. כבר ראיתי פרסומים שהציעו נסיעה לקברה של "הרבנית אולגה חנקין".

התופעה של השתטחות על קברי צדיקים אינה רק יהודית. חלק מקברי הצדיקים מקובלים גם על המוסלמים, ובראשם מערת המכפלה. לדרוזים יש את נבי סבלן (הנביא זבולון?) את נבי יושע ואת קבר יתרו. גם לנוצרים יש את כנסיית הקבר בירושלים ואת הצדיקים הפרטיים שלהם.

אף כי ברוב המקרים, מקום אתר העלייה לרגל הוא אכן מקום הקבורה האמיתי של הצדיק, יש כמה וכמה מקומות המוטלים בספק. כלל לא ברור שקבר יוסף בשכם הוא אכן קברו של מי שעמד בפיתוי אשת פוטיפר. בכלל לא בטוח שדן, בנו של יעקב, שגם על קברו עושים תיקונים המוניים, אכן קבור שם.

השאלה אם הצדיק באמת קבור במקום שאליו עולים המאמינים היא שאלה משנית. השאלה המעניינת היא מהי הסגולה המיוחדת של המקום? למה אנשים מאמינים שלתפילותיהם, דווקא שם, יש סיכוי גדול יותר להיענות?

לשם כך צריך לנסות להבין מהו "צדיק". צדיקים הם אנשי מופת, אנשים שאורח חייהם היה זך וטהור, ובדרך כלל הצטיינו בענווה, אהבה ויראת שמים, על כן זכו להשגה גבוהה ולקרבה לאלוהים. "צדיק יסוד עולם", כתוב בתהילים, ומי שמאמין מתייחס למשפט גם כפשוטו - בזכות הצדיקים העולם קיים. וליתר דיוק, בכל דור ודור חיים בעולם ל"ו צדיקים נסתרים שבזכותם העולם קיים.

אלו שכבר עברו מן העולם, עברו רק מן העולם הגשמי הזה, הם עדיין קיימים. "צדיקים במיתתם קרויים חיים", כתוב במקורות, נשמתם או רוחם עדיין כאן, ומי שמקשר את נפשו עם הצדיק יוכל, אולי, בזכותו, להיענות. כל כך גדול כוחם של צדיקים, עד ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

האירוע הראשון במקורות שמאשש את האמונה הזו הוא הויכוח בין אברהם אבינו לאלוהים טרם חורבן סדום. הצדיקים - ועל כך יש אינספור אגדות ומדרשים - מסוגלים למעשי ניסים בחייהם, הקישור אליהם מסוגל לזה גם לאחר מותם.

ואפשרי גם הסבר פרוזאי, פסיכולוגי ואנושי: אנשים שקשה להם רוצים להיאחז במשהו, מבקשים מקום לבכות בו ולהתפלל. אפשר בבית, אפשר בבית הכנסת, אך בקבר הצדיק יש תחושה של נוכחות שאפשר להתחבר אליה ולבטא את המצוקה בפשטות ובכנות. שם זה לגיטימי ומובן. ראיתי כבר אנשים ציניים לגמרי, שבהגיעם לקבר הצדיק פרצו בבכי, בלי להתייחס למי שמשמאלם ומימינם. המצוקה מצאה שסתום פתוח.

כמובן שגם ראיתי אנשים לא מעטים שכל העניין נראה להם כעבודת אלילים גמורה. אבל גם אלה יודו שחלק נכבד מקברי הצדיקים הם פשוט אתרים יפים שמשרים רוגע, רוממות נפש ורצון להתבודד.

מתי לבוא לקברי צדיקים? הכי טוב ביום ההילולה של הצדיק, זאת אומרת, בתאריך שבו נפטר מן העולם. האמונה הרווחת היא שביום הסתלקותו, הצדיק לבטח נמצא במקומו, וזה זמן טוב להתקשר עימו ולבקש ממנו שיעשה את פעולת התיווך להגשמת המשאלות. זמן טוב נוסף הוא ראש חודש או אמצע החודש, כשהלבנה במילואה.

פרט לכך מקובל לפקוד קברי צדיקים בחודש אלול, בערב ראש השנה, בערב יום כיפור, בתשעה באב, או סתם בכל עת סכנה או מצוקה, או להפך - כשיש סיבה טובה להודות על משהו. בשבתות, בחגים ובמועדים אחרים לא מקובל לעלות לקברי צדיקים - אז הם יושבים בישיבה של מעלה.

מה עושים בקברות צדיקים? מקיפים את הקבר, משתטחים עליו, מתפללים או אומרים פרקי תהילים. רצוי מאוד לתת צדקה (כי צדקה מקרבת לצדיק), יש שנוהגים להעלות נר לעילוי נשמתו ונשמתם, יש שנוהגים להשאיר שם משהו משלהם. נר הוא אפשרות, אבל בקברי צדיקים רבים אפשר לראות גם קרעי בגד, מטפחת, שרוך - משהו ממך שנשאר שם איתו.

כיוון שכל מה שקשור לצדיק מבורך, ליד הרבה קברים, בעיקר המפורסמים שבהם, התפתחה תעשייה שלמה של מזכרות מהצדיק - מים שהונחו על קברו, שמן זית ששהה על קברו - אם המוצרים המבורכים האלה נמצאים בבית, ברכה בבית.

אנשים חסכנים עובדים לבד: הם מניחים על הקבר, לפרק זמן מסוים, בקבוק שמן או בקבוק מים, וחוזרים הביתה עם אותם המים, רק שעכשיו הם התברכו בברכת הצדיק. יש מי שמשאירים פתקי בקשות, וגם מודעות לשידוכים אם צריך ומספרי טלפון, ולא נדיר למצוא בקברי צדיקים פנייה למבקרים שעוד יבואו: בבקשה להתפלל למען בריאותה של פלונית או פרנסתו של אלמוני הסובלים כרגע ממצוקה גדולה, ובעזרת הצדיק וכל אלה שיתפללו על קברו, בע"ה ייוושעו.