עובדות יבשות

הקיץ בפתח ומדינת ישראל לא יכולה עוד להתחמק מהתמודדות עם הבעיה שכל הממשלות, מתחילת שנות ה-80, ניסו להדחיק. היום ברור לכל בר-דעת כי בחודשים הקרובים תתייצב ישראל מול משבר מים חסר תקדים בחריפותו. לא רק אספקת מים לפרדסים תעמוד בסימן שאלה, אלא גם לבתי המגורים ולמכונות במפעלי התעשייה. מצב זה לא נוצר כתוצאה מתנאי האקלים בלבד, אלא בעיקר מכשל מינהלי קשה בהפעלת מערכת המים הלאומית בשני העשורים האחרונים.
כבר ב-1990 התריעה מבקרת המדינה כי "דרך ניהול משק המים על פני תקופה ארוכה, היא אשר דרדרה אותו למצבו הקשה. המצב בראשית 1990 לא נבע מכוח עליון ואינו תוצאה של שנה אחת שחונה או אפילו שתי שנים שחונות עוקבות, אלא מינהל בלתי תקין של משק המים במשך שנים". עשר שנים מאוחר יותר, בחנה שוב הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת את הנושא, ומצאה ש"מרבית הממצאים שפורטו בדו"ח [מבקרת המדינה] עדיין תקפים . אוזלת יד זו הביאה להתדרדרות עתודות המים ואיכותן לשפל חסר תקדים".
אין צורך במיומנות הירדולוגית מיוחדת כדי להבין שבמצב שנוצר קיים צורך דחוף בהקמת מפעלים לייצור מלאכותי של מים. אולם גם כאן מתגלה חוסר אונים שלטוני – הן בקצב ההיערכות והן בהיקפה. מכרז למפעל התפלה ראשון בעל תפוקה של 50 מיליון מטרים מעוקבים (מלמ"ק) תקוע זה יותר משנה. חוסר המעש הזה מדאיג במיוחד לנוכח העובדה שהתפוקה המתוכננת של המפעל זעומה ביחס לצורך האמיתי המידי - שהוא פי 6 עד פי 10 יותר!
על רקע תנאי המחסור הקיצוניים ואוזלת היד הממשלתית, הולכת ומתחדדת משמעותו של ההיבט המדיני. סך כל המים הטבעיים הזמינים לישראל בתוך גבולות השטח הנמצא בשליטתה כיום, מסתכם בכ-1,700 מלמ"ק. אולם, אם ישראל אכן תבצע את הנסיגות הכרוכות בהסדרים מדיניים בגולן וביו"ש, יביא הדבר לאובדן השליטה על כ-1,000 מלמ"ק (כלומר קרוב ל-2/3 מסך המים הזמינים לה כיום) לטובת שלטון סורי או פלסטיני.
ברור אם כן, שגורל מערכת המים הלאומית יושפע מהחלטת ישראל לוותר או לשמור על שליטתה במקורות המים הללו. להחלטה זו אף משמעות מכרעת עבור היקף מערך ההתפלה הדרוש כדי להתמודד עם המחסור העכשווי והעתידי. ישראל תסבול אמנם ממחסור חריף גם אם תשמור בידיה את כל משאבי המים הנמצאים כיום תחת שליטתה, אבל ויתור על הסמכות השלטונית לגבי שני שלישים ממקורת האספקה הנוכחית יחמיר מאוד את הבעיה.
הלא, כדי להתמודד עם "התרחיש החמור", על מערך ההתפלה להיות מסוגל לספק את כל המים שהשליטה עליהם תועבר לידי גורם ערבי, שמא תנותק האספקה מהמקורות הללו - בין אם הסיבה לכך נעוצה בזדון מכוון ובין אם לאו. פירוש הדבר, שיש להיערך להיקף התפלה אדיר - בין מיליארד למיליארד וחצי מטרים מעוקבים בשנה. מהלך בסדר גודל כזה יציב אתגר קשה למשק הישראלי, עם משמעויות מרחיקות לכת עבור צריכת האנרגיה במדינה, איתור נפחי האגירה ומבנה התשתיות להולכת מים ולחלוקתם.
בהתחשב בניסיון העבר, קשה להניח שהגורמים המוסמכים בדרג המדיני נתנו את דעתם כראוי להשלכות החמורות של ויתור ישראלי על השליטה בשטחים הידרו-אסטרטגיים חיוניים מעבר לקו הירוק, ושהכינו מבעוד מועד תוכניות מעשיות להתמודד עמן. על כן, אם לא יחול שינוי דרמטי בדפוסי השלטון במדינה, עלולה ישראל, בעתיד הנראה לעין, להימצא במצב שבו בעיה של מחסור חריף תיהפך למשבר בלתי פתיר.


מרטין שרמן, לשעבר יועץ כלכלי וארגוני לשר החקלאות, כתב את הספר "The politics of water in the middle east"