האם רודוס הפך לאי המוני, או שעדיין ישנן פינות חמד נסתרות?
כל אי שמגיעות אליו טיסות שכר, ואגב, לא רק מישראל אלא גם מבריטניה, איטליה, גרמניה ועוד, הופך להמוני. שרותי תיירות טובים וזולים, שמש ים תיכונית, אווירה יוונית אינם חביבים רק על ישראלים אלא גם על הקהל האירופי.
יחד עם זאת, למרות מעמסת התיירים, יש עדיין לרודוס אוצרות משלה.
ראשית, העיר העתיקה. אם תתעלמו מהמוני התיירים והחנויות תגלו שהיא מקום מעניין למדי. זה אגב דוגמא לשימור נכון ונבון ועצם השימור הפך את העיר העתיקה לאבן שואבת לתיירים. אלו הן קודם כל החומות המסיביות, העירוב הארכיטקטוני המעניין של סגנונות ביזנטיים, טורקים ולטינים. שתי הכיכרות הראשיים, המזרקה הנאה ובמיוחד שדרת האבירים המובילה אל הארמון.
הכפר לינדוס הוא תיירותי מאוד אבל יחד עם זאת הוא מעניין בצפיפות ובצבעוניות שלו. האקרופוליס המתנשא מעליו – ששימש לצילומי הסרט "תותחי נברון" - מרתק במיקום ובממצאים.
אבל מי שרוצה לחפש את פינות החמד, את המקומות בהן לא יפגוש מסה של התיירים, צריך לעשות טיול בן יום אל מערב האי. רשת כבישים צרים ודרכי עפר מרשתת את כל האי. התבוננות טובה וניווט חכם יביאו את הנוסע אל פינות מדהימות.
