סינדרום החידות שמשתלטות על הסיפור

אני משחק עכשיו ב-The Longest Journey, מתקרב לאמצע של ההרפתקה הצפון אירופאית הזאת. למי שלא מכיר את The Longest Journey (או TLJ בקיצור), מדובר בהרפתקה שקיבלה את הציונים הכי גבוהים בז'אנר שלה זה שנים, גבוהים מאלו של Escape from Monkey Island. למרות שהיא יצאה לפני יותר משנה, לארץ היא הגיעה רק לפני מספר חודשים, כאחד מהמשחקים המעטים שעוד משווקים על ידי חברת באג.
רוב הכתבות משבחות אותה כמעט ללא הסתייגות, וגם חובבת ההרפתקאות המקומית שלנו, נילי, זיכתה אותה בביקורת מהללת (קישור בצד). יש ב-TLJ את כל מה שנתפס כהכרחי להרפתקה טובה - הרבה סיפור, מבחר של דמויות, הומור, עולם רחב ידיים המוצג בגרפיקה מרשימה, חידות כיד המלך ברמת קושי מאוזנת, ומספיק דברים לעשות בכל מסך כדי לא להשתעמם בזמן שלוקח לעלות על הפתרונות. אז למה אני משחק אותה עם תחושת תסכול עמוק בבטן?

שוב הסינדרום הזה

לא, זו לא אשמת הבורקס שאכלתי לארוחת בוקר. הבעיה היא שגם חינה של הגיבורה אפריל רייאן לא מספיק בשביל לפצות על העובדה ש-TLJ סובלת מאותו סינדרום הרסני שהרפתקאות לא מצליחות לנער מעליהן מתחילת קיומן - סינדרום "החידות שמשתלטות על הסיפור". אף אחד לא יכחיש שסיפור טוב הוא נשמת חייה של ההרפתקה (חוץ ממין מסוים של הרפתקאות שנתעלם ממנו כרגע). אז למה, הו למה, הרפתקאות מתעקשות להרוס כל שמץ של אמינות או אווירה, על ידי עיוות הסיפור כך שיתאים לחידות שלהן?
שירים אצבע שחקן הרפתקאות שלא אולץ במהלך קריירת המשחק שלו אין ספור פעמים לנקוט את הפעולות המגוחכות ביותר שיכולות להיות: אבסורדיות, חסרות הקשר, לא טבעיות ולא משתלבות בעולם המשחק. כמו למשל… להיפטר משוטר במעקב, בעזרת סוכריות משלשלות. נו, באמת. או… לנער פחית סודה בעזרת מכונה לערבוב צבע. סליחה, בידיים כבר לא מכובד להשתמש? (שתי הדוגמאות לקוחות מ-TLJ)

הומור פרוע מפצה על חוסר במצבים מאתגרים

חלק מוגזם מההרפתקאות מסווה בערמומיות את חוסר היכולת של המפתחים לשלב מצבים מאתגרים בסיפור טוב, על ידי אימוץ סגנון של ביזאריות או הומור פרוע, כזה שבו הכל מותר, ולכן כביכול אין צורך שאיזשהו היגיון פנימי של עולם המשחק יגביל את מבנה החידות ודרכי פתרונן. הבעיה בפתרון הזה, מלבד החסרון הברור של הגבלת הז'אנר הסיפורי לסאטירה או קרקס סוריאליסטי, היא שהחידות יוצאות מכלל שליטה והשחקן מאבד את היכולת להשתמש באינטואיציה ובהיגיון כדי לפתור אותן.
הסימפטום הקל לאיתור של המצב הלא נדיר הזה הוא שניסוי וטעיה נהפכת לדרך היעילה ביותר לפתרון: חפשו את השחקן שעובר פריט פריט על המצאי ומעביר את כולו בשיטתיות על כל נקודה אינטראקטיבית במסך.

וזו בקשתי ממפתחי הרפתקאות

שתבינו, זו לא ירידה ספציפית על TLJ. זו בעיה כללית של קווסטים, שגם הטובים שבהם, כמו TLJ, סובלים ממנה. וזו בקשתי ממפתחי הרפתקאות: קודם כתבו סיפור טוב, דיאלוג אמין ועולם משחק קוהרנטי. שכרו בשביל זה כותבים מקצועיים - זה שאתם יודעים לכתוב משחק מחשב לא אומר שאתם יודעים לכתוב סיפור ששווה את המדיה שהוא מוקלט עליה. עכשיו כתבו חידות שמשתלבות היטב בסיפור שלכם. אל תשנו את הסיפור בחופשיות, כדי להתאים לחידות - השתמשו בטיפה יותר דמיון כדי להמציא חידות שהיו יכולות לאתגר גיבור בספר או סרט טובים, בלי לעורר גיחוך בקהל. אל תקריבו את העלילה והעומק של עולם המשחק על מזבח החידה הזולה.