למה דווקא אני?

כדאי שנכיר קצת האחת את השנייה. תורכם עוד יגיע, אבל בינתיים מספר פרטים עלי, פרטים שכדאי לדעת – ככה לפחות נראה לי. אז אני אישה ממש צעירה, 54 פלוס בסך הכל, אימא משתדלת וסבתא מוצלחת, עובדת כנהגת משאית… זבל.
הסיפור שלי מתחיל עוד בשנה שעברה. ממש במקרה שמעתי על מסע "מלכת המדבר", ממש במקרה. בהתחלה הייתי בטוחה שמדובר באיזו אישה חשובה נורא שהגיעה לביקור בישראל. אתם יודעים אית זה – מלכה, מדבר, רעש, צלצולים, פרסומים בעיתון, דיבורים ברדיו. אפשר לחשוב. לא הקדשתי לזה תשומת לב מיוחדת. מה אכפת לי מעוד ביקור ממלכתי…

הסקרנות

אבל אחרי יומיים הפכתי סקרנית יותר. פתאום החלטתי דווקא לא להתעלם מהמודעה בעיתון. מה ראיתי שם? אז ככה, כל השנים הקוראות (זה עיתון, מה לעשות) שחושבות שיש להן מעוף מתבקשות לשלוח פרטים לאיזה טלמסר, בטלפון. עדיין לא הבנתי מה עומד מאחורי זה אבל כבר השתדלתי לגלות. איך יכולתי להתעלם אם בכל פעם שפתחתי עיתון או הדלקתי טלוויזיה הופיעו תצלומים, סיקורים, כתבות ומה שלא תרצו – הכל על מלכת המדבר, נשים נוהגות, אתגרים, עבירות.
המלכה הזו התחילה פתאום להעסיק אותי, לחלחל למוח מכל הכיוונים. עד שבוקר אחד לא יכולתי יותר. קמתי עם החלטה נחושה להסתער על השטח, להשתתף במסע, להראות לחברים שבנפש, אין צעירה ממני. הפכתי עולמות, הפעלתי קשרים, כתבתי מכתבים, מה לא. עד שהגעתי לבחור אחד, כנראה הבחור הנכון מבחינתי, שהסביר בחביבות שבינתיים נרשמו כבר למעלה מ-3,000 נשים. אה, כן, והוא גם הסביר לי באותה הזדמנות שההרשמה כבר נסגרה. ממש עכשיו, לפני חודש בערך… איחרתי את המועד. אבל, הוא השתדל מאד לשכנע אותי שכדאי לי לנסות ולהירשם בשנה הבאה, הבטיח שגם בעוד 12 חודשים יהיה מסע שכזה, לנשים קרביות.

לא משכנע

האמת? אותי זה לא ממש שכנע. החלטתי להמשיך ולתקוף בכל הכוח, להלחם בכל דרך אפשרית. לכן הסברתי, שיתפתי, הבטחתי, אמרתי, הצעתי, שכנעתי, מסרתי, הטרדתי. ואתם יודעים מה קרה? הוא נשבר. לא בהתחלה, לא בקלות, לא ברצון מלא, אבל נשבר – בינינו, כמו כל הגברים בסופו של דבר. אבל, היה אבל אחד. כדי שאצליח להתקבל בכל זאת לרשימת המאושרות, התחייבתי בפניו להגיש רשימה משכנעת, מאד משכנעת, של כל הסיבות בעולם שגורמות לי להשתדל כל-כך. למה דווקא לי מגיע להיות הנרשמת ה-3002. הבטחתי את הרשימה תוך שעה, סיימתי אותה תוך עשר דקות. כדאי לכם לקרוא אותה. תוכלו לגלות אולי נקודות משותפות לנו. אתן יודעות, כל הסיבות הבוגרות שגרמו לי לקבל את ההחלטה הבוגרת והמחושבת הזו. הנה הן לא לפי סדר החשיבות כמובן:

הרשימה

1. עדין לא הייתי בחו"ל.
2. נשמע מעניין ואפשר לשלב עם העבודה - לבדוק אתרי פסולת חדשים בדרך.
3. פשוט אתגר. האם באמת אצליח לשכנע אותו להוסיף אותי לרשימה?
4. לתת דחיפה חיובית לביטחון העצמי – רוצה לראות עד לאיפה אפשר להגיע.
5. לתת לבעלי להרגיש קצת מה זה להיות אמא, מנקה ואופה ביחד.
6. אחרי יותר מחצי חיים, הגיע הזמן לממש את עצמי - לא שרע לי בזבל...
7. "להעיף" עוד 8 ימים מלוח השנה עד לבר מצווה של הנכד. 3 שנים, חודשיים ו-4 ימים, תודה ששאלתם.
8. אחרי 32 שנות עבודה, נצברו לי המון ימי חופש.
9. רציתי להוציא את האף קצת החוצה, מהזבל של החיים.
10. היה כתוב בהורוסקופ השבועי שטיול נראה באופק.
11. שכחתי מה זה להתגעגע למישהו או שמתגעגעים אלי.
12. כדי להוכיח לעצמי שאני עדין צעירה, גם ברוח.
13. כדי להזכר איך זה להיות רק עם בנות (כמו בטירונות?).
14. בגלל התקשורת. אחרי הכל יש סרט בסוף. מי אם לא אני אככב בו?!
15. אומרים שזה יוקרתי, אני יודעת שיהיה.
16. להרגיש מה זה חיי טבע אמיתיים, לא רק דרך ערוץ 8.
17. בגלל שהבחור בטלפון נשמע חתיך.
18. כדי לא להתקלח. הפעם עם סיבה מוצדקת.
19. כדי להזכר בתקופת ביה"ס והטיולים השנתיים. וזה היה מזמן...
20. כי אני באמת יכולה לתרום למסע ויודעת לבנות אוהל משמיכות.

סוף דבר

שלחתי את המכתב והחזקתי אצבעות. חזק חזק. לאחר שבוע הגיע המכתב. בידיים רועדות פתחתי אותו, מתרגשת כמו ילדה. התשובה הייתה כמובן חיובית. התקבלתי, בגדול. תוך שניות הייתי בחוץ, רצתי בהתלהבות לספר לחברה קרובה.
וכמובן, איך לא, היה לי המון מזל. בשלומיאליות מדהימה החלקתי על הרצפה החלקה - שברתי רגל, סדקתי צלעות. חודש וחצי שכבתי בבית החולים, מחוברת למשקולות וחושבת על "מלכת המדבר" הבאה, זו שמתוכננת לאתיופיה.
"יהיה יותר מעניין" הבטחתי לעצמי, "שם יהיה מאתגר עוד יותר". שכנועים עצמיים, הבטחות ונדרים. וגם, עוד דבר אחד קטן, אותו שכחתי ברשימה הארוכה הזו של סיבות "למה כן". משהו קצת טפשי, אתם יודעים, אבל בכל זאת חשוב לי עכשיו – אפשר לקבל את הסטיקר הזה, עם הסמל של מלכת המדבר? מתה לשים אותו על החלון הקדמי...

הבהרה

מנהלת מלכת המדבר מודיעה כי הדמות כמו תוכן הסיפור הינם פרי דמיונה של הכותבת… או שלא…