בית"ר ירושלים: כרוניקה של כישלון

הכל התחיל בעצם בחתונה של ניר סביליה בחוות רונית. מי לא היה שם? חצי ליגה, אייל גולן והמון יפים ויפות. קצת אחרי שהחתן המאושר מעך את הכוס מתחת לחופה של עננים, החלו הלחישות. "שמעתם? המליארדר גד זאבי קנה את בית"ר. זהו, נגמר הסיפור של הליגה. מעכשיו אנחנו טוחנים את כולם". ראש העיר אהוד אולמרט הסתובב באירוע עם חיוך מתוק מרוח על הפנים. היו מי שהגדירו אותו כשושבין של העסקה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. משה דדש, כבר שנים האבא של הקבוצה, שמר על פאסון. אמר שעם זה מה שטוב לבית"ר אז יופי. אפילו אלי אוחנה, אז עדיין המנג'ר, ישב בסטייל של נסיך ליד שולחן עם סיגר בפה. חייך, בירך על המהלך, למרות שידע שככל הנראה לא ימשיך במועדון.

דאבל היסטורי

קצת אחרי סיום החתונה הנוצצת, החל עוד קיץ סוער בו כיכבה בית"ר ירושלים בעיתונים. היה מי שחשב אז שזה מוגזם. שיותר מזה כבר קשה לתפוס כותרות. אוי, כמה שטעה מי שחשב כך. מהר מאוד התברר שלפחות בכל הקשור לכותרות בית"ר ירושלים הולכת על כל הקופה - על דאבל היסטורי.

בעבור חופן דולרים

המשך העלילה מתרחש בקרואטיה. יום קיץ בהיר אחד נחתו שם דדש ואלי גוטמן, שמונה למאמן בית"ר (בין האוהדים התלחשו וריכלו שהמינוי נסגר עם קובי בן-גור באמצע העונה הקודמת, מאחורי הגב החשוף של אוחנה). המטרה: לעקוף את הפועל ת"א בסיבוב ולהחתים את הקשר ג'ואבני רוסו. בכל מחיר. דדש צלצל לביתו של רוסו, אז עדיין שחקן הפועל חיפה, בספליט והזמין אותו למלון אינטר-קונטיננטל בזאגרב. מאוחר יותר עלתה הפגישה הזו לבית"ר ירושלים ביוקר. מאוד ביוקר: הפחתת נקודת ליגה, הרחקה של רוסו ובעיקר התבזות פומבית מיותרת. אבל אז, בקיץ, בזאגרב היפה, הכל עוד נראה קסום ואפשרי. אומרים שרוסו קיבל 50 אלף דולר ושעון יוקרתי. מה שבטוח זה שבסוף חתם הקשר על זיכרון דברים עם בית"ר וזנח את הרעיון לעבור לדאבליסטית הפועל ת"א.

הר של כוכבים

ככל שהתקרבה עונת 00-01 טפח לו הר הכוכבים שערם גוטמן בבית"ר: רוסו, ז'אן טלסניקוב (שהוחזר תמורת הון עתק מדנדי יונייטד. אחר-כך כמעט שלא ראה מגרש), דוד אמסלם (שאמור היה לפרוץ העונה בגדול מהאגף. אחר כך הוא נפצע וכמעט ולא שיחק), יניב אברג'יל (שהגיע מכפר סבא לבמה הגדולה ובפועל נשכח על הספסל), ישראל כהן (בעל מניות מרכזי בדאבל של הפועל ת"א שאמור היה לייצב את ההגנה וזכה בחוזה שמן במיוחד. גם הוא לא ממש הצליח להשתלב בהרכב), אלון מזרחי (שעונה לפני כן הוחזר מניס הצרפתית ואמור היה לקרוע רשתות בכל פינה בישראל. בפועל התמקד החלוץ בלספק ידיעות פיקנטיות לעיתונים כולל פרשה אחת שמנה במיוחד).
בנוסף שמרו בקבוצה את יוסי אבוקסיס (מנהיג מוכח שהציג את אחת העונות המאכזבות ביותר בקריירה שלו) ואיציק קורנפיין (אולי קרן האור היחידה העונה בבית"ר), ולא מעט אחרים.

אבל השחקן ה-12 סירב להתרשם

למרות ההרכב האטרקטיבי, האוהדים המסורים של בית"ר סירבו להתרשם. המינויים לטדי פשוט לא נמכרו. בהנהלת בית"ר לא הבינו. ניסו להמשיך ולהקסים את האוהדים ע"י הקפצה של רוסו לארץ בקיץ למסיבת עיתונאים מיוחדת במלון ימית בה הולבש בחולצה צהובה שחורה. ועדיין המינויים לא נחטפו. אז גוטמן ניסה להרגיע. אמר שהוא וגד זאבי בונים קבוצה לדורות בבירה. מאוחר יותר, אבל עוד לפני שהעונה התחילה, רמז גוטמן לשיטה הצפויה: "אין לנו בקבוצה כוכבים. הקהל יהיה הכוכב הגדול שלנו". ואכן, גוטמן צדק. הקהל של בית"ר בהחלט כיכב בעונת 00-01.

הרב כדורי צופה את הנולד

כ-18 אלף צופים מילאו את איצטדיון טדי בטקס פתיחת העונה של בית"ר ירושלים. אולי טקס פתיחת העונה המרשים ביותר שנערך מאז ומעולם בכדורגל הישראלי. מי שהיה שם פשוט לא האמין שהז קורה לו. לייזרים, מוזיקה, הופעות של אייל גולן, שב"ק ס' ואחרים, זיקוקי דינור ומה לא.
ולמרות תצוגת התכלית, ביציעים התעסקו דווקא בדבריו של אבי גבאי, המזכיר של הרב כדורי: "הטקס של בית"ר נערך בימים שלפני תשעה באב, לכן הרב מודיע שבית"ר לא תזכה השנה בשום תואר, ולא תגשים שום מטרה".

נפרדים מאירופה

מדהים כמה מהר התגשם איומו של כדורי. בית"ר אומנם זכתה בטורניר השלום באיטליה לאחר ניצחון על רומא משער מצוין של יניב אברג'יל, אך לצערם של האוהדים היה זה גם ההישג היחיד של הקבוצה העונה. שלושה ימים לאחר המשחק ברומא הוביל אישטוואן האמר את בית"ר ליתרון מרשים על פאוק סלוניקי בחוץ. היוונים החזירו שלישייה (כולל שער עצמי מרהיב של ישראל כהן) והסיפור האירופי של בית"ר נגמר. לא נורא. נשארו הליגה והגביע.

מינוס 24 נקודות

שמונה הפסדים, שהם 24 נקודות, רשמה בית"ר ירושלים העונה. בין הבולטים שבהם: ההפסד סנסציוני לצפרירים חולון, הפסד כפול להפועל חיפה, תבוסה (0:3) למכבי חיפה, הפסד בית דראמטי להפועל ת"א (שער כואב של טועמה בדקה ה-90) ואפילו הפסדים למכבי ת"א והפועל פ"ת.

גם כן נצחונות

גם כשבית"ר ניצחה, וזה בהחלט קרה לה לפעמים, זה נראה רע. בניצחון על מכבי ת"א בטדי ירק רוסו על האוהד דוד "פצע" שקילל אותו מהיציע והוריד חולצה. בתיקו 2:2 עם בני יהודה תפסו המצלמות את אבוקסיס וגוטמן משוחחים בירידה למחצית. לא מעט אנשים מסוגלים להישבע שהם ראו את אבוקסיס מבקש מהמאמן שלו שיוציא כבר את אלון מזרחי.
עם כל מחזור שעבר גברו קריאות האוהדים לכיוונו של גוטמן. הדרישה: שיילך כבר הביתה. עד לאמצע העונה נראה מעמדו של המאמן איתן. אלון מזרחי, לעומת זאת, בילה יותר ויותר על הספסל והתקשה מאוד להשלים עם מצבו. עימות חזיתי עם גוטמן היה רק שאלה של זמן. כשזה קרה הושעה מזרחי מהסגל, בית"ר נשארה ללא חלוץ רציני והשקט התעשייתי נטש סופית את המועדון.

"רוסו לא מתאמץ"

ככל שהתקדמה העונה הלך מצבה של בית"ר והסתבך והכותרות בעיתונים התרבו. "רוסו לא מתאמץ באימונים ומקבל יחס עודף מגוטמן", "הוא קורא לו ג'ובה", "שחקנים רוצים שאלון מזרחי יחזור", "שחקנים נגד גוטמן", "דדש נגד זאבי", מה לא. כל יום והכותרות שלו.
במקביל לבאלגן על המגרש ובעיתונים, דרשה הרשות לבקרה התקציבית מדדש לפנות את תפקידו בקבוצה מאחר ולטענתה היה מעורב בחתימת חוזים כפולים. זאבי, בגיחה נדירה לתקשורת, הודיע שהוא הופך את דדש ליועץ בלבד. דדש קיבל עליו את הדין ופיקסס ליאיר רבינוביץ', יו"ר הרשות לבקרה, סוג של מכתב התפטרות.

דדש לא יוצא מלחמה

אבל רבינוביץ' לא הסתפק בכך ודורש שלדדש לא תהיה מעורבות כלשהי במועדון. בתגובה, העביר מנכ"ל בית"ר, שמעון בטאט, מכתב נוסף לרבינוביץ' בו הוא מבהיר כי לדדש אכן אין קשר לקבוצה. היו"ר לשעבר, אדם שלאא כל ספק נתן המון לבית"ר ירושלים במשך השנים, נעלב והחליט להילחם על כבודו.
עכשיו דרש דדש כספים שלטענתו מגיעים לו מהאגודה ביניהם גם 50 אלף דולר ששילם לרוסו בקרואטיה בתחילת העונה. בתגובה נפתחה חקירה נוספת של הרשות לבקרה נגד בית"ר שבסופה נענשת הקבוצה קשות. פתאום הכל יצא החוצה, בגדול. לא רק השחקנים התבטאו בעילום שם בעיתון, גם לדמויות שונות ומשונות בהנהלת בית"ר היה מה להגיד.

קו השבירה

כל כך הרבה נקודות שבירה היו לבית"ר ירושלים השנה, עד שקשה להצביע במדויק על הרגע בו נגמרה לקבוצה העונה. האם היה זה ההפסד המביש לצפרירים שפתח פער של שש נקודות ממכבי חיפה? ואולי דווקא התבוסה למכבי חיפה או הגול של טועמה בדקה ה-90, משחק אליו עלה נסים בכר, שהחליף את גוטמן שחלה, עם שלושה חלוצים ולאחריו האשים פומבית את גוטמן והשחקנים שלו (בכר: "מה אתם רוצים ממני, לא אני הבאתי את הבלמים האלה שהיו אשמים בגולים)"?
ואולי בכלל ההתפרקות היתה מחוץ למגרש: ההדלפות הבלתי פוסקות לתקשורת של כל כוכבי הקבוצה (כמובן שלא לייחוס), הניהול הבעייתי של בטאט ונציגו של זאבי חיים אבידן, הראיונות הבלתי פוסקים של הדובר יוסי אולמרט (שאחר כך פוטר) בכלי התקשורת בהם נטען כל הזמן שהכל בסדר (בזמן שכולם ראו שהבית בוער), ההשעייה וההחזרה התמוהה של אלון מזרחי וכמובן מחלתו המיסתורית של גוטמן בגינה סיים למעשה את תפקידו בקבוצה והוחלף ע"י בכר?

הבאר העמוקה מכולן

לא חסרות דוגמאות לקריסתה המפוארת של בית"ר ירושלים, קבוצה שהוקמה בתקציב עתק, הלכה על כל התארים והחתימה את כל מי שזז בכדורגל הישראלי, אם כי דבר אחד בטוח: לשפל המדרגה מבחינה ספורטיבית הגיעה הקבוצה בהפסד החוץ בשמינית גמר גביע להפועל באר שבע בהארכה. ברגע ההוא, סופית, נגמרה העונה של בית"ר.
בתגובה, שהתאימה לנעשה בבית"ר בעונת 00-01, ערך בכר זובור פומבי לבראנקו סאביץ', אחד משני הבלמים המאוד בינוניים שהחתים גוטמן בקבוצה, והאשימו בהפסד. בתגובה הצטרפו אל בכר חלק משחקני הקבוצה למפגן השלכת בוץ בחבריהם הזרים בכלל ועבודת צוות וערבות הדדית בפרט.

פרולוג

לכאורה נשאר לבית"ר להיאבק על המקום השני בליגה שמוביל לאירופה, אבל רק לכאורה: רוסו ומזרחי, כל אחד בתורו, הושעו וסיימו את העונה הרבה לפני סופה הרשמי, אבוקסיס, תאמאש שאנדור (בשלבים רבים השחקן הטוב ביותר בבית"ר) ו-ולדימיר פטרוביץ' נפצעו.
זמן רב לפני סיום העונה כבר כל אחד בירושלים רבתי ידע לשנן את הפיזמון המריר: אין גביע, אין אירופה, אין אליפות.
ולחשוב שבקיץ שעבר עוד תיכננו בבירה איך כובשים את העולם.