"תשמעו בדיחה..."

כפי שהתפרסם היום (ד') ב"מעריב", נחלה משטרת ישראל מפלה נוספת בכל הנוגע לשימוש שהיא עושה בממל"ז. לא נלאה אתכם בעלילות ונפלאות מערכות היחסים המורכבות שבין הנהג, הזרוע האוכפת והרשות השופטת בישראל.
אבל בכל זאת הקדמה קצרה. כזכור וכידוע, משטרת ישראל משתמשת זה שנים מספר במכשיר המסוגל לכאורה למדוד בדיוק רב את המהירות בה נע עצם הבא מולו. וכן, זו יכולה להיות גם מכונית. המכשיר מציין את המרחק מהעצם, ואת המהירות בה הוא נע לכיוון המכשיר, כאמור.
רבות נאמר בנושא המכשיר. הן על-ידי נהגים מורשעים או בהליכי משפט, על-ידי משטרת התנועה ובית המשפט עצמו. לא נחזור כאן על הדברים. כדאי רק לציין כי גם בית המשפט עצמו התייחס למכשיר במספר אופנים - כך נרשמו הבדלים תמוהים בין פסיקות של בית המשפט העליון לזה המחוזי, בית משפט השלום למחוזי, בית משפט צבאי לאזרחי ועוד. כדי לקצר, בחלקן נמצא המכשיר בעייתי מאד, בחלקן כלי מדויק ללא דופי.
דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בפסיקות האחרונות בדבר אמינותו של הממל"ז. שופט אחד אומר שכן, שופט אחר שלא, שופט שלישי לועג לרביעי וחוזר חלילה. בינתיים, ללא כל שינוי בגישת מדינת ישראל למכשיר עליו חלוקות הדעות - עד הודעה חדשה, המכשיר תקף ומשמן היטב את הקופה הציבורית, הדלילה תמיד יותר מדי.

אבל...

אך נראה כי פסקי הדין שניתנו בשני משפטים שנערכו לאחרונה מייצגים נכון לעכשיו את שיא הגיחוך והחלמאות. מדובר בשני מקרים שונים בהם "נתפסו" נהגים כאשר הם עוברים לכאורה על המהירות המותרת בשטח בנוי. לטענת המשטרה נהג האחד במהירות של 78 קמ"ש - לכאורה כמובן - במקום 60, השני נהג 78 קמ"ש - לכאורה, לכאורה - במקום 50.
לא אלאה אתכם יותר מדי בכיצד, למה, מה אמר זה ומה אמר אחר. נראה כי מספר ציטוטים נבחרים יעשו את העבודה טוב לא פחות. ונפתח בעדויות שוטרים לגבי דרך כיול המכשיר. יש לציין כי המשטרה התבקשה בשני המקרים להוכיח כי המכשיר שמדד את עבירת המהירות לכאורה, אכן היה תקין ולכן נדרש להיות מכויל. לטענת העדים מטעם המשטרה נעשית בדיקת כיול המכשיר בעת עמידה על נקודה הנמצאת במרחק של 60 מטרים בדיוק מלוחית מתכת, אליה מכוונים. על מכשיר הלייזר לציין כי המרחק מהנקודה הנמדדת הוא 60 מטרים כמובן, וכי מהירות תנועתה הוא 0 קמ"ש, כמובן:

"אם אני מקבל 60.1 (מטרים, ה.פ) זה אינו אומר שהמכשיר אינו תקין. מצב כזה אני צריך לבדוק דיוק מקום העמידה שלי."

או במשפט השני:

"אם אני מקבל 59, אני זז אחורה ולוזר (יורה את קרן הלייזר, ה.פ) עד שאני מקבל מרחק של 60 מטרים." "...זה דבר שהוטבע על הרצפה. אני מחזיק במכשיר ולכן אני לא יכול להביא אותו בול על הנקודה. לכן יש צורך במהלך אחורה כדי לקבל 60 בדיוק".

כדי להסיר כל ספק, כדאי לבאר שוב מה עושה השוטר בעת הכיול. הוא עומד בנקודה קבועה מראש שנמדדה היטב והיא מרוחקת 60 מטרים בדיוק מלוחית מתכת, אליה מכוון השוטר. במידה והמכשיר מכויל היטב, ברור מה צריך השוטר לראות על הצג - טווח 60 מטרים בדיוק, מהירות 0 קמ"ש בדיוק. טוב ויפה. אלא שבמשטרת ישראל, כאשר הצג מדווח אחרת, לא עולה בדעת איש כי הסיבה היא אי-כיול של המכשיר למשל. זו פשוט אינה אפשרות המתקבלת על דעת השוטרים. לא ולא - המכשיר בסדר, המרחק מהלוחית כנראה השתנה בזמן האחרון... אז הולכים מטר לאחור, זזים מטר לפנים עד שהמרחק המצוין על מד הלייזר מדווח "60 מטרים". עכשיו זה בסדר לוחש לעצמו השוטר, עכשיו המרחק נכון..."!

ומה אמר השופט?

על כך אמר השופט ח. טובי:

"הנה כי כן, חרף היות השוטר מפעיל מוסמך, הוא אינו יודע דבר וחצי דבר כיצד פועל המכשיר ובוודאי שאין לסמוך על בדיקת הכיול שהוא עושה. תחת אשר יכויל המכשיר... מתאים השוטר את "המציאות" למכשיר. ...מכאן אתה למד כי מעולם לא כויל מכשיר כלשהו אשר הופעל בידי השוטר, עד התביעה..." ודברים אלה תקפים כמובן גם לעדותם המבדחת משהו במשפט השני - "אם אני מקבל 60.1 (מטרים, ה.פ) זה אינו אומר שהמכשיר לא תקין. במצב כזה אני צריך לבדוק את מקום העמידה שלי".

אתם מבינים וודאי מה קורה כאן. משטרת ישראל מכיילת את מכשירי הלייזר שברשותה לעיתים כלל לא רחוקות. היא מאד משתדלת לעשות זאת ומוכנה אפילו להעיד על ביצוע הכיולים כדת וכדין. אלא שלרגע אחד אפילו לא הניחו במשטרת ישראל כי יתכן ויש פסול כלשהו בצורת המדידה המקובלת אצלנו.