הונדה אקורד - אקורד כפול

למעט גיחה קצרה ולא ממש משמעותית, מעולם לא ניסתה הונדה להידחק לשוק המשפחתיות בינוניות-גדולות בעלות מנוע ה-2.0 ליטר. האקורד יפנית/אמריקנית הייתה תמיד יקרה מדי ונתפסה (בצדק) כגדולה ויוקרתית מחברות מועדון ה-626.
אולם משהו השתנה בחודשים האחרונים בסוכנות המקומית. יותר פתיחות למצב השוק ומעמדה של החברה בו, הביא את היבואן לבדוק כיצד ניתן לנגוס בפלחי-שוק מהם נעדר בעבר. מה שהנחית ללא ספק את האקורד האירופאית באולם התצוגה, ויצר באותה הזדמנות מבחר גרסאות מבלבל: אקורד יפנית (למעשה גרסה אמריקנית גדולה), אקורד קופה אמריקנית, וכעת גם בריטית. וזה עוד לא הכל - במבחר הבריטי תגלו גרסת 1.8 ליטר ו-2.0 ליטר, הראשונה אגב יקרה במעט.
למה ככה? שאיפת יבואן הונדה לעניין גם ציי רכב פופולריים הביאה להצעה של גרסה פשוטה במעט מזו של האזרח הרגיל - LS מול ES. בשני המקרים, שימו לב, מדובר בתג-מחיר זול משמעותית (כ-140,000 שקלים) מהאקורד היפנית.
אז מה יכול להיות מעניין יותר מלבדוק מי מהן עדיפה לנהג המקומי? אחרי הכל, השוק הישראלי השמרן מעדיף הרי מנוע כמה שיותר גדול בקטגוריה הזו. חוץ מזה גם נספר לכם אם "עסקת ציי הרכב" כל-כך משתלמת - סתם כדי שתדעו.

קשה לראות

האקורד הבריטית הוצגה לראשונה בסוף 98' כשהיא נשענת על פלטפורמת היפנית. למרות זאת נתוני המידות, כיול המתלים, מבחר המנועים, המראה מבחוץ והתחושה מבפנים שונים מהותית. בעוד האמריקאית נראית גדולה ויוקרתית, הבריטית אנונימית ממנה בהרבה. אפילו מתיחת הפנים שעברה לאחרונה לא משנה כאן.
הונדה, כמו יפניות-אירופאיות אחרות, הלכה על נוסחה עיצובית פשוטה למדי (ומדי) ונמצאת מבחינה זו בפיגור ניכר אחרי פיז'ו (406), פורד (מונדיאו), פולקסווגן (פאסאט), רנו (לגונה) ואחרות. אם תחפשו היטב תמצאו כאן אזכורי עיצוב למכוניות אחרות רבות – אבל גם אם תתאמצו מאד תתקשו לגלות כאן אישיות וזהות.

פנים מופנם

תא הנוסעים ממשיך באותה רוח. האקורד הזו, גם בגרסת ES המאובזרת, פשוטה עד מאד. האבזור העשיר קיים אמנם. בקרת אקלים ושיוט, גג נפתח, מערכת שמע עשירה ותפעול טיפטרוניק לגיר - אך הפלסטיק זול למראה ותחושה, הגוונים קודרים, לוח המחוונים ברור אך פשוט מדי ואפילו לבקרת האקלים עיצוב מיושן ולא נוח. לא תמצאו כאן אמצעי ריכוך ושיכוך שהתרגלנו למצוא אצל מתחרות אירופאיות ואפילו דמויי העץ שנוספו בשתי רמות הגימור (יש קצת יותר ב-ES), אינם מוסיפים במיוחד. אגב, אם עוד לא אמרנו, אפילו טיב החומר והאיכות נראים נחותים לעומת גרסאות יפניות אותן אנו מכירים זה מכבר.
תנוחת הנהיגה טובה, גם אם כיוון גובה המושב מוגבל ומכתיב ישיבה נמוכה מעט. כדאי גם לזכור כי הגג הנפתח גוזל מרווח ראש מהנהג ומהנוסעים, ובאותה הזדמנות מוסיף רעשי רוח החוברים בחדווה לאלה אותם מייצרים הצמיגים. המושבים נראים נוקשים תחילה, אך בהמשך מתברר כי הם נוחים למדי ומעניקים תמיכה נאותה. מאידך, מרחב הפנים מאחור אינו מרשים כלל.

טובים השניים

לשני מנועי האקורד תזמון שסתומים משתנה – כרגיל אצל הונדה, עם הספק מרבי גבוה מהמקובל. כך למשל מציעה החברה 136 כ"ס מרשימים מנפח של 1.8 ליטר ו-147 כ"ס ממנוע ה-2.0 ליטר. שני המנועים, אגב, עושים שימוש בתיבה אוטומטית זהה, עם אפשרות לתפעול ידני כאמור.
לחיצה ראשונה על מצערת מנוע ה-1.8 ליטר אינה מלהיבה. היציאה מעמידה סבירה, אך מתחלפת בתאוצה נאה בסל"ד גבוה יותר – החל מ-4500, שם הוא באמת מתעורר לחיים. באותה נקודה משתנה גם האקורד, הרעש הופך לגרגור ויחידת הכוח אצה בשמחה עד למפגש עם מנתק ההצתה, שמגיע מוקדם מהצפוי בהונדה – בסביבות ה-6,500 סל"ד. מי שמאפשר מפגש כזה היא תיבת ההילוכים שבתפעול ידני "ננעלת" ולא לוקחת פיקוד מהנהג. אותה תיבה מתפקדת מצוין ולמעשה ניתן להכתירה ככוכבת האמיתית של יחידת המנוע, כשהיא מאפשרת לחלץ רגעי הנאה לא מעטים.
ביצועי ה-1.8 אם-כך סבירים בהחלט, כשה-2.0 ליטר לעומתו אינו מציע הרבה יותר. עיקר ההבדל הוא במאמץ שיש להשקיע. המנוע, בעל מהלך הבוכנה הארוך יותר (עם העדפה למומנט זמין), מציג עדיפות בעת זינוק, אך לא הרבה מעבר. זמינות הכוח כאמור עדיפה במעט, אך מאידך הוא קצת פחות נעים ומעודן בסל"ד גבוה. בנוסף, למי שמעוניין, הצליל מעט שונה ופחות מלהיב.
וכדי שלא תאשימו אותנו באבחנות שאינן מגובות בכתובים - ההבדל בהאצה מעמידה ל-100 קמ"ש הוא של 0.5 שניות - 10.7 מול 11.2 שניות. המהירות המרבית לעומת זאת מציגה נתון כמעט זהה - 202 לעומת 205 קמ"ש. שתיהן אגב מתקשות לטפס אל מעבר ל-180 קמ"ש.
דלק? בשתיהן השגנו תוצאות דומות פחות או יותר סביב ה-7.2 עד ל-8.0 ק"מ לליטר. אין עם זאת ספק כי נהיגה מתונה תניב תוצאה עדיפה – בעיקר בגרסת ה-1.8 ליטר.

פניה חדה

הרושם מהאקורד הופך לחיובי עוד יותר כאשר מגיעות הפניות בכביש. אין ספק שמהנדסי החברה הפנימו כאן את המסר האירופאי. ההיגוי מדויק ומציע קשר טוב משאר דגמי הונדה בישראל. התגובה להפניה אינה נחושה אמנם, אך מדודה ונכונה. כך גם זוויות גלגול המרכב ונטייתו המוגבלת לתת-היגוי. פרובוקציות מכוונות ופחות אחראיות ישלחו את הזנב לפסיעה קלה בלבד, מתונה אף היא.
אולם לא הכל מושלם. הצדדים הפחות סימפטיים של השתיים מתגלים כאשר הכבישים פחות מפולסים. או אז הופכת האקורד לקופצנית מדי, מאבדת מהיציבות הכיוונית הטובה עד עתה, כאשר גם ההיגוי והרגישות לרוחות צד מושפעים מכך. זה קורה אמנם בעיקר במהירויות גבוהות ועל כבישים גליים, אך עלול להפוך נסיעה מעל 160 קמ"ש לפחות סימפטית. מצד שני, דרישותינו אולי מוגזמות מעט…
בכלל, האקורד פשוט אינה אוהבת כבישים משובשים וכיול המתלים הקשיח מדי גובה ,בעיקר בנסיעה עירונית, מחיר יקר עד מאד. כאן מציגה האקורד רמה בינונית בלבד. כשהמהירות עולה משתפר המצב במעט, אך לא מספיק.
מערכת הבלימה מפגינה בתחילת הדרך, לפני היכרות מעמיקה, יכולת בינונית בלבד, בעיקר תודות לתגובה אנמית מדי. תחת עומס לעומת זאת היא אינה סובלת מנפילות מביכות ומסוכנות.

מי מהשתיים?

שלל התוספות שמציעה גרסת ה-ES לעומת ה-LS אינן יקרות במיוחד, אבל אפשר לחיות בלעדיהן, בעיקר מכיוון שהן אינן מוסיפות דבר לאווירה הכללית. ה-LS אינה ספרטנית, ה-ES אינה מהודרת. גג נפתח, בקרות אקלים ושיוט, חישוקים קלים, רדיו-דיסק במקום רדיו-טייפ ומשענת בין המושבים יכולים להיראות חשובים עבורכם. אך אם תשאלו אותנו, על רובם אפשר ולעיתים לעתים - במקרה של הגג-הנפתח, בקרת השיוט והמשענת - אף רצוי לוותר.
אז מה בחרנו בין השתיים? ובכן, את השלישית. אין לגרסת ה-2.0 ליטר חסרת האבזור המיוחד יתרון של ממש. והיא יקרה ב-15,000 שקלים יש לזכור. ה-1.8 ליטר המאובזרת אינה מעניקה תמורה ששווה את אותם 15,000 שקלים. למען האמת, חלק מאותם דברים פשוט מיותר. כך שאם חשקתם באקורד, 124,950 שקלים הם כל שתדרשו לשלם. זה די והותר.

מול השאר?

מול מתחרות אחרות קל יותר לעשות סדר, בעיקר כי האקורד אינה מביאה עמה כל בשורה חדשה. אירופאיות מובילות כמו פיז'ו 406, פולקסווגן פאסאט או פורד מונדיאו יעשו לאקורד חיים קשים, קשים מדי. הם נראות מהודרות ויוקרתיות, הן נוחות ממנה, נפח המנוע שלהן קביל יותר בשוק והן אפילו זולות יותר. בדרך כלל הן אפילו מהנות יותר לנהיגה.
לעומת זאת, מול יפניות כמו טויוטה אוונסיס או מאזדה 626, החיים של האקורד קלים יותר. לעומת שתיהן היא מהנה לנהיגה ויש לה גם, לא לשכוח, את השם והתדמית הנכונים. ה-1.8 ליטר יכולה להתמודד עם ה-626 ללא בעיות, בין היתר תודות למחיר המציב אותה במפתיע מעט בקבוצה 3, במיוחד לציי רכב. ה-2.0 ליטר היקרה תאלץ להתמודד קשה יותר עם החבילה המגובשת של האוונסיס. אך בשני המקרים מציעה הונדה מכונית מהנה יותר לנהיגה, מיוחדת יותר ובעלת תיבת הילוכים יוצאת דופן בקבוצה - הטיפטרוניק.
כך שלסיכום ניתן לומר שאם פניכם למשפחתית גדולה בסביבות ה-125,000 שקלים, יש להונדה מה להציע עבורכם. אם אירופאיות באות בחשבון, תיפול כנראה האקורד בתהליך האלימינציה. אם אתם שבויים בקונספציה היפנית, אתם יכולים לוותר על השאר.