סלובניה: צעירה ויפה

כאן מדברים איטלקית

סלובניה היא גן-עדן של ממש לתיירים, מה עוד שהמחירים בה נמוכים מאלה הנהוגים במרבית מדינות אירופה, והאזרחים ידידותיים מאוד. אבל יש כמה בעיות: קודם כל, הקשר האווירי מאירופה המערבית (ומישראל) אינו מהמפותחים והנוחים ביותר, בלשון המעטה.

לחברת התעופה הלאומית, אדריה, אין מספיק מטוסים כדי לקיים טיסות רבות ותכופות לכל היעדים הרלוונטיים (מחזיקה בסך-הכל שלושה מטוסי איירבאס ושלושה מטוסי סילון קטנים), וגם יתר החברות אינן שולחות טיסות רבות לשדה התעופה של לובליאנה הבירה, היחיד המסוגל לקלוט מטוסי סילון גדולים. כך קורה שמרבית התיירים הפוקדים היום את סלובניה הם איטלקים מאזור החוף האדריאטי, היכולים להגיע לסלובניה במכונית (נסיעה של כחצי שעה עד שעה), אוסטרים מאזור קורינטיה, וקרואטים.

בעיה נוספת הבולמת תיירות המונית לסלובניה ממדינות עם פוטנציאל תיירותי באירופה ובעולם - גרמניה, בריטניה, סקנדינביה, ארגנטינה, יפן וגם ישראל - היא המספר הקטן יחסית של מיטות בבתי המלון השונים. בלובליאנה, למשל, יש בסך הכל כ-1,800 מיטות. בערים הקטנות יותר, כמו מריבור, נובה-גוריצה, בלד, נובו-מסטו וקראינסקה גורה, המצב אינו טוב יותר.

יוצאת מכלל זה היא עיר החוף היפהפיה פורטורוז', הערוכה הרבה יותר לקליטת תיירים. יש בה כ-5,000 מיטות, חמישית מכלל המיטות בבתי המלון במדינה. פורטורוז' (נמל הוורדים) ושכנתה המדהימה ביופיה, פירן, אכן נהנות מתיירות בקנה מידה רחב, כשבעיקר השכנים ממול, כלומר האיטלקים, פוקדים אותן בהמוניהם. לעתים מתקבל הרושם שפורטורוז' נמצאת באיטליה ולא בסלובניה. הכל מתנהל בה למעשה באיטלקית, וכמובן שרוב התושבים שולטים בשפה. מלון מטרופול, למשל, המפואר והגדול ביותר בפורטורוז', מפרסם עלון שבועי פנימי, כולו באיטלקית. במסעדות, במועדוני הלילה ובקזינו, שהוא הוותיק ואחד הגדולים במדינה, שומעים למעשה רק איטלקית.

מעון הקיט של טיטו

בסלובניה אפשרויות תיור רבות אחרות, בעיקר לתיירות העממית ולתרמילאים. נופש כפרי הוא ענף מפותח מאוד בכל רחבי המדינה. לרשות המעוניינים עומדים צימרים רבים בבתי האיכרים בכפרים, בהם מגישים לאורח גם את כל הארוחות, ואפשר אפילו לבקש מאכלים מיוחדים מהמבשלת. כל זה ב-22 דולר ליום. בבתי המלון, אגב, המחירים ללילה פלוס ארוחת בוקר נעים בין 20 ל-90 דולר.

אם כבר מדברים על מחירים, גם האוכל בסלובניה זול. במסעדה לא יוקרתית במיוחד אפשר לאכול טוב בעשרה דולרים, כשגם המסעדות הידועות והמבוקשות יותר, דוגמת רוטובצ' או סוקול בלובליאנה, אינן מפוצצות מחירים, ואפשר בהחלט לעמוד בהוצאה הדרושה.

המחירים לתייר, כמו בכל המדינות במזרח-אירופה, מחושבים במרקים גרמניים ולא בדולרים. ואם כבר דולר, צריך להסביר ששמו של הכסף הסלובני הוא טולר. מאוד דומה, אבל לא צריך להגזים: דולר אחד שווה כ-240 טולר. המחירים הנמוכים מאפשרים לתייר לקבל הרבה במינימום כסף (לא אם הוא בוחר להפסיד אותו בהימורים בקזינו). כך, למשל, הוא יכול לבלות ימים יפים באחד מבתי המלון הטובים, דוגמת פארק או גולף, בנוף הקסום של אגם בלד, על רקע האלפים המושלגים.

אחד מבתי המלון בעיירה הציורית הזו, וילה בלד, שימש בזמנו כמעון קיט לטיטו, הבוס הכל-יכול של יוגוסלביה (מת ב-1980). טיטו ידע איך לנצל את הזמן הפנוי שלו. אפשר גם לטייל בהרים ולגלות בהם מקומות נידחים, עליהם עברו מאות שנים שלא שינו אותם במאומה.

לדוגמה, הכפר סטרמץ. אתה נוסע בכביש צר בגובה 1,800 מטר, בנוף עוצר נשימה, וממש באמצע שום דבר מגיע לכפר בן 20 בתים. נדמה שהוא יושב באותה צורה ובאותו מקום מאז בריאת העולם, או לפחות מאז קיימת סלובניה על המפה. באותו סיור יפגוש התייר גם במוזיאון של קובריד, שהוקם רק בשנת 1990, והמוקדש לקרב הנושא אותו שם, בו נלחמו, בסתיו ובחורף 1917, למעלה מ-600 אלף חיילים איטלקים (אז לצד בנות הברית) ואוסטרו-הוב נגרים (לצד הגרמנים כמובן), על השליטה בהרי איזונצו ועמק סוצ'ה.

זהו קרב-ההרים הגדול בתולדות העמים, ושני הצדדים הפעילו בו, על שטח מצומצם מאוד, למעלה מ-5,000 תותחים מכל הסוגים. בקרבות אלה נהרגו על-פי האומדן קרוב ל-300 אלף חיילים. משום מה נשכח קרב זה כמעט בהיסטוריה, והמוזיאון, המתאר את כל הצדדים שלו, תורם להנצחתו.

גם אתרי הספורט החורפי, מסלולי הגלישה למיניהם והמקפצות, שווים ביקור. למשל, אזור פלאניצה, ליד העיר קראינסקה גורה, עם המקפצה המפורסמת בה נקבע בחורף האחרון השיא העולמי בקפיצות על מגלשיים. לסלובניה מספר לא מבוטל של גולשים מהטובים בעולם וגם ספורטאים מצטיינים מענפים רבים אחרים. אפשר גם, ולמעשה צריך, לבקר בחוות הסוסים של ליפיצה, המקום בו נוצר, בשנת 1650, הגזע הלבן והסוס הליפיצאני המפורסם כל-כך ברחבי תבל. מליפיצה באו איפוא אבות אבותיהם של הסוסים הלבנים (לדורותיהם), המשתתפים במופע הנדיר בבית-הספר של החצר הספרדי בווינה. בחווה יש הופעות ראווה, שיעורים, סיורים בכרכרות וגם בתי מלון ומסעדות. וגם קזינו, איך לא.