איזה פסטיבל ואיזה נעליים!
מה זה קצר, קליל, עתיר הורמונים ודופק את הריצפה? "טאפ דוגס", מופע לכל המשפחה
יש הרבה דברים מקצועיים שאפשר לומר על המופע של להקת "טאפ דוגס" האוסטרלית, שפתח אמש (ד') את סדרת המופעים במסגרת פסטיבל ישראל. אפשר לדבר על איכויות הקטעים שמרכיבים את המופע, אפשר לדבר על הסגנונות שמבדילים בין הרקדנים השונים בלהקה, אפשר לדבר גם על הפערים שבאיכות הביצוע - אפשר, אבל זה ממש לא הכרחי. "טאפ דוגס" הוא בדיוק סוג המופע שנדרש לקהל הישראלי בימים אלה: קליל, קצר וקולע, משעשע לעתים וממש-ממש לא עמוק. זה מסוג המופעים שמאפשרים לך להתרווח בכסא, לנקות מתחים, לשחרר את השרירים שבשבועות האחרונים היו תפוסים מדאגה ופשוט ליהנות מהווירטואוזיות של הגברברים החטובים שעל הבמה.
את הלהקה, שבנויה משלוש קבוצות שמסיירות ברחבי העולם במקביל, הקים בשנת 1994 הכוריאוגרף דין פרי. את הקבוצה שהגיעה לישראל מנהל ג'יימס דאוטפייר ולמרות שהוא משתתף במופע, רוב תשומת הלב מוקדשת לדגלאס מילס, שבניגוד לשאר החברים, הוא ממוצא בריטי.
בחירת מנהלי פסטיבל ישראל לשכן את המופע בבנייני האומה הוכיחה את עצמה כנכונה: והקהל מילא את האולם לחלוטין, למרות "המצב". הקסם של החבורה הוא בכך שהם פשוט לא לוקחים את עצמם ברצינות גדולה מדי. הם פה בשביל לקרוע את הבמה, ליהנות ולעשות לכם גוד טיים.
החלק הראשון של המופע מאפשר לעמוד על האיכויות של כל אחד מהרקדנים כביצועיסט, החלק השני נותן משקל למקצבים המוזיקליים ובמסגרתו מנהלים הרקדנים דיאלוג בינם לבין עצמם ובינם לבין אמן כלי ההקשה שנמצא על במה מוגבהת מאחוריהם. כל ששת הרקדנים נמצאים כל אורך המופע על הבמה.
הקטע המוצלח ביותר הוא סולו של הרקדן דאוטפייר עם כדורסל. הקלילות הבלתי נתפשת של הכדרור והתיפוף ברגליים גורמת לך לחשוב שזה כל-כך קל, שגם אתה יכול.
"טאפ דוגס" הפכו את המושג "רוקדים על התקרה" לפיסי, הם ממש מתגרים בחוקי הגרביטציה ונשארים בחיים, מרקדים דרך זיקוקי אש וגיצים, מרטיבים את כל השורה הראשונה ולמרות זאת מצליחים לא לעצבן אף אחד. במו עיני ראיתי ילדים ומבוגרים יוצאים מהאולם בצעדי סטפס קלילים.
לסיכום: הם מקסימים, ורק תעשו להם טובה, אם תלכו להופעות הבאות שלהם, אל תזכירו את "סטומפ" או "מיומנה".
לפנייה לכתב/ת 
טאפ דוגס. באו בשביל להנות
שעה ורבע של ניתוק מהמציאות
מומלצים
