פורד מונדיאו - מנהיגות לוקחים

היו ימים שפורד הייתה כאן כמעט שם נרדף למשפחתית גדולה ואפילו יוקרתית. זוכרים את הקורטינה שזכתה להצלחה הנראית היום לפחות דמיונית? זוכרים את הסיירה, שהתחרתה, תאמינו או לא, באופל אסקונה על שוק האלף-שלוש-מאות? שתי המחליפות, וקטרה ומונדיאו, לא שחזרו את ההצלחה ונכשלו מול עדר יפניות 2.0 ליטר צעירות אשר שינו לחלוטין את התמונה והביאו לישראל את התואר "מכונית מנהלים".
לקוראים צעירים במיוחד יכולה ההתלהבות מהגעת המונדיאו החדשה להיראות מוגזמת משהו. הרי בשנים האחרונות הייתה נוכחות פורד בפלח שוק המשפחתיות הגדולות אפסית. המונדיאו הקודמת, רק כדי לסבר את האוזן, לא נמכרה כאן אפילו כשעלתה, כפי שהגדיר זאת אחד המתחרים, כמו "מונדיאו גנובה". מה שלא מפריע ליבואן הנוכחי, דלק מוטורס, לנסות ולשחזר את ההצלחות של פעם. הוא גם מאמין כי יש לו קלף חזק מאד ביד.

הציפיות

חלק מהביטחון הבולט הוא באשמתנו ובאשמת עמיתנו, עיתונאים שנהגו במכונית באירופה והתלהבו, ממש כאשר הוצגה בסוף 2000. החלק האחר נעוץ ב"חבילה מלאה" וכמובן במחיר אטרקטיבי. צריך להזכיר עם זאת כי המונדיאו בה נהגנו צוידה בתיבה ידנית, בחירה טבעית באירופה אך נדירה בארץ כמו דובי פנדה שובבים ביער בן-שמן.
ועוד נקודה למחשבה. הגרסה האוטומטית, שהוצגה מאוחר יותר, היא בפני עצמה נושא רגיש למדי. בעלי זיכרון טוב לא ישכחו כיצד סירסה תיבה זו את מנוע המונדיאו הקודמת. בנוסף, לפני שנכנסים לרכב, יש לקחת בחשבון כי חבילת האבזור שונה כעת. המונדיאו האוטומטית מגיעה אלינו ללא בקרת יציבות וסיוע בבלימת חירום.
נכון שאנשי פורד נשבעים באיכויות הגבוהות של הרכב שאינו נזקק לתמיכה אלקטרונית, אבל אנחנו (ואתם מעכשיו) יודעים כי התוספות עולות כסף. וכסף, כולנו יודעים, הוא שם המשחק…

המראה

אפילו שמש מקומית מסנוורת אינה משנה את הרושם שהותיר בנו מפגש ראשון עם המונדיאו. היא נראית מכובדת ונאה, גם אם אינה פורצת גבולות. יש קצת פוקוס מלפנים, מעט פאסאט מהצד, טיפה מרצדס מאחור. נעימה לעין ומשדרת חוסן וביטחון.
תא הנוסעים מציג מהפר גדול עבור פורד, עם התקדמות אדירה בתחום האיכות. המראה פחות מקורי אמנם מהפוקוס, אבל החומרים נעימים יותר למגע ומבט. ניכר כאן שבמעבדות פורד פורקה יותר מפאסאט אחת כדי ללמוד את סוד האיכות המופגנת. מה שהפך את המשפחתית של פורד למקום שבהחלט נעים לשהות בו.
אבל. למרות הניסיונות, ההשקעה והרצון הטוב, האיכות וההקפדה אינן מגיעות לרבדים העמוקים של פולקסוואגן. זה בולט בפרטים קטנים כמו מתגי חלונות ותאורת מפות, מראות איפור, אך גם מנופי התאורה. אפילו שני גווני הפלסטיק הנאה אינם מגיעים לרמת ההתאמה של הפאסאט.
כך גם מיתוג בקרת האקלים הייחודי-אך-פשוט, ועוד לא הבנתי מדוע בכל התנעה צריכה המערכת לפעול בעוצמה מלאה. מאידך, יש כאן שעון קלאסי יפה, דמוי עץ כהה נאה במרכז, וגלגל הגה פוטוגני ונוח.
תנוחת הנהיגה טובה ונעזרת באפשרויות כיוון רבות בעלות טווח מרשים. דוגמא טובה לכך הוא כיוון גובה חשמלי למושב. לוח המחוונים מעט קטן אך בהחלט ברור. תפעול בורר ההילוכים נוח, אולם ניכר באנשי פורד שלא התלהבו במיוחד מהשילוב - לכן אולי לא מוצג מצב הבורר בלוח המחוונים. אגב, גם חיווי ביטול "הילוך היתר" מוסתר בתצוגת מחשב הדרך.
מאחור המצב מצוין. עם בסיס גלגלים ארוך למדי של 275 ס"מ, המונדיאו מרווחת ומציעה המון מקום לרגליים וברכיים. עבור תא המטען הגדול (500 ליטר) יש מתג בפנים ובחוץ, אך זה האחרון אינו ממוקם היטב. מכסה המנוע נפתח על-ידי הסטת הסמל וסיבוב המפתח. הנסיקה מתבצעת בעזרת צמד בולמים הידראוליים.

השאלה האוטומטית

כאמור, שאלת השאלות נגעה להצלחת השידוך עם תיבת ההילוכים האוטומטית הנושאת את חותמת מאזדה ,אשר סייעה אגב גם בפיתוח המנוע. זה האחרון מציג יחידת כוח נעימה בעלת חיבה לסל"ד גבוה, אם כי זו אינה נפגעת בסל"ד נמוך. מעין שילוב יפני-אירופאי, המתבטא גם בצליל. לא גברי כמו 156, לא מטרטר כמו ביפנית.
כמובן שהשידוך פגע בביצועים, מה שמורגש פחות בהאצה מעמידה ויותר בהאצות ביניים. פורד מספרת על זינוק למאה ב-10.9 ש' מרשימים. יכול בהחלט להיות. אך הדברים משתנים לאחר מכן, בעיקר כאשר מדובר בכביש תובעני. פעולת התיבה נעימה בדרך כלל, אך מעט עצלה והבחירה ביחסי העברה ארוכים (מדי?) מתאימה יותר לאוטובאנים אירופאיים ופחות לכביש מספר אחד.
עם זאת, אין להניח כי למישהו מהלקוחות העתידיים תפריע העובדה כי מעבר ל-190 קמ"ש, סוף דרכו של הילוך שלישי, ההתקדמות ל-200 קמ"ש המרביים כמעט ואינה אפשרית עקב רביעי ארוך. אלה יוטרדו יותר מכך שבעליות תלולות מתגלה "חור" מיותר בין שני לשלישי, אשר אינו מאפשר לצבור מהירות. בסופו של יום, הניסיונות האלה גבו פחות או יותר 6.5 ק"מ לליטר. וזה לא מעט.

התשובה הדינמית

אבל קח אותה לכביש הרים מתפתל, ושכח לרגע מהאוברדראפט, העבודה המעצבנת והבוס הקשוח כי כאן ממשיכה המונדיאו להרשים בדיוק כפי שעשתה באירופה. למעשה, קשה לנו לחשוב על מתחרה מהנה יותר לנהיגה בין המשפחתיות הגדולות, לפחות לא כזו שמחירה דומה. כולל, תאמינו או לא, אמת המידה בתחום העונה לשם פיז'ו 406.
זה מתחיל בהיגוי מתקשר ומדויק וממשיך בשלדה המשנה כיוון בנחישות, אך לא בעצבנות, והורגת בזריזות כל מה שהוא מעבר לתת-היגוי מינימלי. היא כה רהוטה, עד כי אתה מוצא עצמך מצטער שבחזית אינו מותקן מנוע נמרץ יותר.
אחיזת הכביש - גם תודות לצמיגי ה-205/55 הרחבים וחישוקי "16 - והיכולת כה גבוהות, עד כי במרבית המקרים, על כביש יבש לפחות, אינך מבכה את חסרונה של בקרת היציבות/אחיזה. לכך מתווספת גם שליטה מצוינת על תנודות הגוף, עובדה המאפשרת נהיגה מהירה גם על כביש ששיני הזמן ומכשירי מ.ע.צ נגסו בו. מערכת הבלימה, למרות שאינה מגיבה חזק כפי שמותר היה לצפות, מבצעת את פעולתה היטב, גם תחת עומס כבד וחום רב.
נוחות הנסיעה, לפחות ברחובות הערים המשובשים, פחות טובה מכפי שחווינו באירופה. ואל תספרו לנו שאתם מתפלאים על כך. מה שאינו מפריע לפורד הזו אגב להיות אחת הנוחות בקטגוריה. מחוץ לעיר היא משתפרת, אלא שאז היינו מוותרים על רעש רוח מעט חזק.

היריבות

אנשי דלק מוטורס כה בטוחים בעצמם, עד כי להשקת המכונית הביאו כזכור את הפאסאט 2.0 ליטר, בה הם רואים מתחרה עיקרית. עם 115 כ"ס לעומת 145 זה נראה לא הוגן מצד אחד, אך אסור לשכוח את תג המחיר הדומה.
מעבר לכך, "על הכביש" היו ההבדלים בביצועים כמעט ולא מורגשים, למרות נחיתות ההספק הבולטת, ובעיקר בהאצות ביניים כמו לצורך עקיפה למשל. יחסי העברה קצרים יותר בפולקסווגן קיזזו כאן את פער הכוח. לעומת זאת, בכל הקשור להתנהגות, היגוי, אחיזה וריסון תנודות המרכב, נראה כי המונדיאו עולה על הפאסאט. ההגינות מחייבת עם זאת לשוב ולהזכיר כי הפאסאט בה נהגנו במסגרת ההשקה "הושאלה" מחברת השכרה. זה התבטא בבלאי צמיגים, מספר קילומטרים שעברה המכונית ועוד...
מהכיוון היפני קשה לראות מתחרה חזקה יותר, למעט בתחום המוניטין והאמינות. אולם הזירה האירופאית אינה מסתיימת בפאסאט. יש למשל פיז'ו 406 מצוינת (עדיין), ויש סיטרואן C5 חדשה. שתי הצרפתיות פחות מאובזרות בתחומים מסוימים, אך מציעות יותר באחרים. למשל, הסיטרואן מציעה באותו מחיר גם תפעול טיפטרוניק לתיבת ההילוכים, מערכת שמע מקורית וסיוע בבלימת חירום. לעומת זאת היא חסרה בקרת אקלים וחישוקים קלים.

סיכום

על פניו, כאן ועכשיו, נראית המונדיאו כמי שיכולה וצריכה להמשיך את מסע ההצלחות של דלק מוטורס. היא מרווחת ונעימה, מרשימה, מצוידת היטב בצד הבטיחותי (שש כריות אוויר ו-ABS) ובצד המפנק עם כיוון גובה מושב חשמלי, מחשב דרך, בקרת אקלים, מראה מתכהה אלקטרונית, חישוקים קלים.
לא פחות חשוב, המונדיאו נראית כמהנה יותר לנהיגה מהיריבות. כן, צריך לזכור שבדרך יש להרוג את התדמית הישנה, דבר לא קל בפלח שוק תאב מוניטין זה. אך בכל מקרה, המנודיאו החדשה תהיה ללא ספק אחת המתחרות החזקות ביותר בפלח השוק ותקשה על כל המתחרות, כולל זו מבית מאזדה. אך אם תשאלו אותנו, כלל לא ברור מי בכלל ירצה 626 – הפורד אפילו זולה ממנה…