זכויות היוצרים, חובות הגולשים

בית המשפט העליון בארה"ב פסק ביום ב' כי גופי התקשורת הגדולים הפרו זכויות יוצרים של העיתונאים העצמאיים, כאשר פירסמו מחדש כתבות ומאמרים שלהם ללא רשותם. ההחלטה נוגעת בעיקר לעיתונאים שאינם מועסקים כשכירים על ידי אמצעי התקשורת ומוכרים את עבודתם למו"לים שמעוניינים בה (פרילנסרים).
פסיקה זו, שעשויה להיות בעלת השלכות נרחבות בכל הנוגע לזכויות היוצרים של עיתונאים עצמאים באינטרנט, מהווה תבוסה גדולה לגופי תקשורת גדולים כמו "ניו יורק טיימס", "טיים" של AOL-טיים-ורנר ועיתונים ומגזינים נוספים. ג'ונתן טסיני, אחד התובעים שמנהל חברת פרילנסרים, כינה את הפסיקה "ניצחון גדול לזכויותיהם של כל היוצרים".
המשמעות הכלכלית של תבוסת גופי התקשורת היא עצומה והיקפה המלא עדיין אינו ברור. התביעה נוגעת בעיקר לכתבות של פרילנסרים שפורסמו בתחילת שנות ה-90 עד אמצע העשור הקודם, מאחר שבשנים האחרונות הסדירו מו"לים רבים את נושא הפרסום האלקטרוני בחוזים שהם מחתימים פרילנסרים

המאבק התחיל עוד לפני שמישהו ידע על האינטרנט

המאבק של הפרילנסרים החל עוד לפני עליית האינטרנט המסחרי, בשנת 1993. שישה עיתונאים עצמאיים תבעו את אמצעי תקשורת הגדולים בארה"ב לאחר שאלה פרסמו מחדש בלוחות מודעות אלקטרוניים (רשתות בי.בי.אס) ובתקליטורים כתבות ומאמרים שנכתבו במקור עבור עיתוני דפוס ורדיו. זאת ללא לקבל את רשות היוצרים.
חוק זכויות היוצרים בארה"ב קובע כי עיתונים ומגזינים יכולים לפרסם מחדש מאמרים וכתבות של פרילנסרים מבלי לקבל רשות מהיוצרים, כאשר מדובר בנוסח משופר או מתוקן של התכנים המקוריים. המו"לים טענו שפרסום הכתבות ברשת שקול לפרסומם מחדש באמצעי התקשורת בו הם פורסמו במקור ולכן אין הם זקוקים לרשות של היוצרים.
בית המשפט העליון דחה טיעון זה וקבע כי כאשר התירו העיתונאיים העצמאיים לעיתונים לפרסם את יצירותיהם בעיתונים או במגזינים ולשמור אותן בארכיון המערכת, הם לא הרשו להם להפיץ אותן מחדש במאגרי מידע מקווונים ובאתרים באינטרנט.

המו"לים: חלקים גדולים מההיסטוריה של הרשת ייעלמו

המו"לים הזהירו מראש שפסיקה לטובת היוצרים תכפה עליהם למחוק תכנים מקוונים רבים מהארכיונים שלהם, כדי לא להמשיך להפר את זכויות היוצרים של הפרילנסרים. "למרבה הצער, משמעות הפסיקה היא שכולם יפסידו", מסר מו"ל ניו יורק טיימס, ארתור סלצבורגר, "ניו יורק טיימס יתחיל בקרוב בתהליך ארוך ועצוב של מחיקת חלקים גדולים מהארכיון ההיסטורי שלו. זהו הפסד עבור כתבי הפרילנס מאחר שהכתבות שלהם לא יופיעו עוד בארכיון ההיסטורי. גם היסטוריונים, חוקרים והציבור יפסידו מכך".
עיתונים ומאגרי מידע מקוונים נוספים הודיעו שהם מתכוונים לפנות לפרילנסרים ששכרו בעבר ולהודיע להם שאם לא יתנו את רשותם לפרסום היצירות שלהם ברשת, הן יוסרו לאלתר.
כעת מתכוונים העיתונאים לשבת עם המו"לים ולהגיע להסדר. השופטים קבעו כי על המו"לים לספק לפרילנסרים פיצוי הולם על הכתבות שכבר פורסמו באינטרנט.
על פי החישוב שנערך בחברתו של טסיני, גופי תקשורת חייבים לפרילנסרים סכומים שנעים בין 2.5 מיליארד דולר ל-600 מיליארד דולר. הסכום המדויק יקבע בהסדר בין הצדדים שיאושר על ידי שופט פדרלי בניו יורק.
"משמעות הפסיקה בארצות הברית היא שפרילנסר שכותב לאמצעי תקשורת מסוים מוותר על זכויות היוצרים שלו רק לגבי המדיום שבו הוא התחייב לכתוב", אומר
עו"ד נמרוד קוזלובסקי, מרצה למשפט ואינטרנט ומחבר הספר "המחשב וההליך המשפטי".
"כעת, כל הפרילנסרים שיצירותיהם נכללו בעבר במאגרי מידע מקוונים (למשל, ארכיונים של אתרי אינטרנט), מבלי שנתנו את רשותם לכך, עשויים להתאגד ולתבוע את המו"לים.

- האם ייתכנו תביעות כאלה גם בישראל?

"על פי חוק זכויות היוצרים בישראל, בעל זכויות היוצרים או היוצר יכול להעביר את זכויות היוצרים שברשותו לאמצעי תקשורת, על מנת שיפרסם את היצירה. אם הקשר החוזי בין היוצר לאמצעי התקשורת אינו מציין במפורש שהיוצר מעניק את רשותו לפרסום היצירה במדיה האלקטרונית, אמצעי התקשורת אינו יכול לפרסם את היצירה באינטרנט.
"אם אמצעי תקשורת פרסם יצירה ברשת, למרות שהחוזה בינו לבין היוצר אינו מתיר לו לעשות כך או מגביל את הפרסום למדיום מסוים כמו הדפוס, ניתן לראות בכך הפרה לכאורה של זכויות היוצרים".
עו"ד קוזלובסקי מסביר כי בהיעדר חוזה בין היוצר לאמצעי התקשורת, אמצעי התקשורת יכול לפרסם את היצירה רק במדיה עבורה היא נוצרה במקור. "למשל, אם כתבתי מאמר עבור עיתון מסוים, שלא מחתים אותי על חוזה ומאוחר יותר מתחיל למכור אוסף מאמרים בתקליטור, בו נכלל המאמר שלי, אני יכול לתבוע אותו".
עו"ד קוזלובסקי צופה כי ייתכן שתביעות בעניין זה יוגשו גם בישראל. הוא מציין שרוב החוזים שנערכו בשנים האחרונות כוללים סעיף שבו מתיר הפרילנסר לאמצעי התקשורת לפרסם את יצירותיו גם במדיה אלקטרונית.

"מכה קשה לגולשים"

"בית המשפט העליון בארה"ב מעדיף שוב את דיני זכויות היוצרים על פני האינטרס הציבורי של זרימה חופשית של מידע לציבור הגולשים", אומר עו"ד ד"ר יובל קרניאל, מרצה לדיני תאגידים ודיני תקשורת במכללה האקדמית למשפטים.
"זוהי מכה קשה לגולשים באינטרנט, שמשמעותה היא צמצום מאגרי המידע הזמינים ברשת וצמצום ההפצה של עובדות ודעות ברחבי העולם באמצעות האינטרנט.
"כל דרישה לתשלום נכבד עבור העתקה והפצה של זכויות יוצרים באינטרנט מקרבת את היום בו כל גלישה ברשת תעלה לנו, הגולשים, ממון רב. הגנה מלאה ונוקשה על זכויות היוצרים עלולה לפגוע בהתפתחות מהפכת המידע והאינטרנט".