נעים באוזן

בעיה: איך, לעזאזל, ניתן לבחור את תריסר שירי הפתיחה הטלוויזיוניים של כל הזמנים? פיתרון: מרמים קצת: מוסיפים פרסי ניחומים, דוחפים קטגוריית שונות ומשונות וכך הופכים תריסר שירים לשלושים ואחד שירים ונעימות (כולם, אגב, זמינים להאזנה תחת "קליפים", על פי סדר הופעתם בכתבה).
החוק היחיד עליו הקפדנו הוא איסור זכייה כפולה של שיר. עם כל היתר, היינו גמישים (וגם השימוש במילת התואר הזו גמיש למדי כשלעצמו). ובכל זאת, נעשה מאמץ להבטיח כי כל אחד מהשירים טומן בחובו ערך מוסף, בנוסף על הצמרמורת הנוסטלגית שהוא מעורר. כמו בכל דירוג סובייקטיבי - ברור שישנן נעימות שלא נכנסו לרשימה. אתם מוזמנים להזכיר לנו ולאחרים את הנעימות הללו באמצעות מנגנון "תגובה לכתבה" למטה.
ועוד הערה קטנה: בשל בעיות זכויות יוצרים, נבצר מאיתנו להתייחס לשירי פתיחה ישראליים ולפיכך לא תמצאו כאלה - נדמה היה לנו שלהתיחס לשיר מסוים בלי לתת אפשרות לשמוע אותו זה קצת מרגיז. ככה אנחנו.

"הכל נשאר במשפחה" – בגלל המסר

שיר הפתיחה העניק לצופה הביקורתי הזדמנות ראשונה לעמוד על טיבן של הדמויות ועל ה"אג'נדה הסדרתית". דוגמא? בבקשה: "אז ידעת מי היית - בחורות היו בחורות, גברים היו גברים". אפשר להזכיר גם את הכאב בקולו של מר בנקר כשהוא נזכר במדיניות הסעד. הוסיפו לזה את הזיוף הנפלא ההוא (של אדית), את נעימת צליליו של הפסנתר הביתי ואת הסיום ההרמוני-צורם, שמרגש היום יותר מתמיד לאחר מותו של קרול אוקונור (ארצ'י). הכי טוב שיש.
פרס הניחומים בקטגוריה זו מוענק לנעימת הפתיחה של "על טעם ועל ריח" שהפיצה את בשורת הסובלנות עטופה במנגינה קליטה: "העולם אינו זז לצליליו של תוף אחד, ייתכן שמה שנכון עבורך, אינו נכון עבור אחרים". וואללה!

"סיינפלד" – בגלל האורך

בשנות התשעים הצופה חסר סבלנות. אם אתה מצחיק, תשמור את הבדיחות לסיטקום ואל תבזבז זמן על הפתיח. תשע שניות של מוזיקה, מבט על הדיינר, ואתם כבר בדירה של ג'רי. הופ, הנה קרמר נכנס.
פרס ניחומים: שיר הפתיחה של "המופע של איצ'י וסקרצ'י", שאורכו 12 שניות. נכון שהם סדרה בתוך סדרה, ובכל זאת, כשמגיע אז מגיע. אחרי התווים הבודדים הראשונים, החתול והעכבר חוזרים בקצב על המילה "Fight" וסוגרים בהרמוניית "המופע של איצ'י וסקרצ'י". אחר כך הם מרטשים זה את זה, אבל זה כבר סיפור אחר.

"צוות לעניין" – בגלל היריות

ברקע, תופים צבאיים. הקריין בקושי סיים להסביר ש"אולי תוכלו לשכור את..." ואש חיה כבר נשמעת ברקע. פיצוצים, יריות, כלי רכב מתהפכים ועוד יריות. ועוד יריות. אבל לא צריך לדאוג - אף אחד לא מת (כמעט). ככה עושים אקשן. השיר עצמו מגוון למדי מבחינה מוזיקלית ובנוי מפתיחה וסוף דומיננטיים, עם מילוי רך יותר באמצע. כמו לחם בריאות - רק עם 9 מ"מ במקום קימל.
פרס הניחומים מוענק ל"זאב אוויר" בגלל שתי סיבות: הראשונה שבהן היא האפקט המצוין של המסוק בהתחלה. הסיבה השנייה היא בגלל שהמנגינה האלקטרונית שחוזרת על עצמה מזכירה לי תא טייס של מסוק. לא מאמינים? תקשיבו בעצמכם.
פרס "נערת ישראל" מוענק ל"מקגייוור", כדי שלא יחזור הביתה בידיים ריקות.

"המופע של גרי שנדלינג" – בגלל המודעות העצמית

לא. לא לארי סנדרס. גרי שנדלינג. זו הייתה התכנית שהקדימה את "לארי סנדרס". היו לה ארבע עונות והיא זכתה בפרס הקומדיה בשנת 1988 אבל תרומתה הגדולה הייתה שיר הפתיחה המודע לעצמו. תקשיבו למילים ושימו לב לקטע עם השריקה.

"איזור הדמדומים" – בגלל הפחד

תשע השניות שפותחות את סדרת המתח הישנה (טו-דו, טו-דו, טו-דו, טו-דו) הפכו לקלאסיקה. מה יש ב-42 השניות שאחר כך? לא הרבה - אבל זה לא משנה. מנגינה ששרדה לאורך השנים ונכנסה לכל בית, התנגנה על כל פה. מגיע לה!

"מאש" – בגלל הרגש

הסדרה שעסקה במלחמת קוריאה אבל התכוונה לויאטנם, יצרה שילוב יוצא דופן בין הקומדיה והמלחמה, וזה התחיל כבר בפתיח. המוזיקה הרגועה כשברקע מסוק. לא צריך לצעוק - האנדרסטייטמנט עושה את העבודה.
פרס ניחומים מוענק ל"בלוז לכחולי המדים" בגלל הפתיחה היפהפייה: סירנות עדינות, מוקדנית רגועה ופסנתר. כבא אמרנו אנדרסטייטמנט.
הודעה קטנה לאוהדי "חופשי על הבר" שרק רוצים ללכת למקום בו כולם מכירים את השם שלהם: סליחה, זה ממש לא אישי.

"טווין פיקס" – בגלל ההיפנוט

רבות נכתב על המנגינה המהפנטת שפותחת את יצירת המופת של דיוויד לינץ'. כל מילה נוספת – מיותרת.
פרס תגלית השנה מוענק ל"ליגה של גברים", סדרת אימה-קומית (ששודרה בערוץ BBC Prime). מנגינת הפתיחה מרתקת וקליטה, משלבת אלמנטים מפחידים באמת לעומת כאלה שמפחידים בצחוק. גם ההפקה המוזיקלית עובדת היטב.

"בוננזה" – בגלל האינדיאנים

ככה נשמע שיר פתיחה של תכנית מערבונים. קריין עם קול בס, עם מקהלה ברקע, טוען שיש לו זכות להתחיל מכות ומאיים שמי שיתחיל עם מישהו מבני חבורתו – יסתבך איתו. על כל אלה וגם על צעקת ה"בוננזה" האחרונה.
פרס ניחומים מוענק ל"בית קטן בערבה", מערבון תרבותי שעוסק בהתיישבות. במקום ללכת מכות ולחפש זהב, לורה המחונכת רצה בשדות.

"מסע בין כוכבים" – בגלל דברי ההסבר

קשה לחשוב על סדרה יותר משפיעה, בתחומה, מאשר "מסע בין כוכבים". מאז סדרת המקור בכיכובם של קפטן קירק ומיסטר ספוק הופקו ארבע סדרות המשך והחמישית בדרך בימים אלה. כולם זוכרים את הקריינות שמתחילה ב"חלל – הגבול האחרון" ומסתיימת ב"ללכת באומץ למקומות בהם לא דרכה רגל אדם קודם לכן". מי שיקשיב, יקלוט ברקע שירה נשית בקול גבוה.
"האיש השווה מיליונים" מקבל את פרס הניחומים כפיצוי על ההתרסקות בפתיח. כי גם "יש לנו את הטכנולוגיה" ו"חזק יותר, מהיר יותר", הפכו לקלאסיקה (מודרנית, למאזיני רדיו תל אביב לפחות).

"כן אדוני ראש הממשלה" – בגלל המוזיקה הקלאסית

אחת הסדרות הטובות שנעשו אי-פעם, מצויידת בפס-קול אריסטוקרטי הולם. תזמורת עם כלי נשיפה, בליווי כלי מיתר ועם נייג'ל הותורן שמופיע מיד אחר כך.
פרס ניחומים מוענק ל"המלון של פולטי" בשל הניגוד המשעשע בין המוזיקה הקלאסית המעודנת לבין החבטות והקללות שסופג מנואל.

"אשת חיל" – בגלל שנות השבעים

למרות שלכל הדיעות וונדר-וומן היא אמזונה מוצלחת מבית טוב, השיר דורש ממנה את הבלתי אפשרי: "גרמי לשקרן לומר אמת", "עצרי את המלחמה באמצעות אהבה" והכל בטייץ סאטן (לדברי השיר). אבל למרות הבקשות הבלתי סבירות, כוחו של השיר בקצבו והוא עשוי להפוך ללהיט מועדונים מוצלח אם רק ייפול לידיו של די.ג'יי מתאים.
פרס הניחומים מוענק בשמחה רבה ל"ימים מאושרים", כי אנחנו לא רוצים להפגין חוסר כבוד כלפי הפונז. איייייי.

"סאות' פארק" – בגלל השונות

כשנותנים ללהקה כמו "פרימוס" לנגן שיר פתיחה, יש לראות בכך הצהרת כוונות רצינית. "סאות' פארק" עצמה עומדת בהצהרותיה בכבוד, וכך גם שיר הפתיחה שלה. הסיפור המפורסם ביותר בשיר הפתיחה הם דבריו המשוערים של קני: "אני אוהב נשים עם ציצים גדולים ושמנים, אני אוהב נשים עם וגינה גדולה" (תרגום חופשי למדי). חשוב לציין שגם הלחן הפסיכדלי מבדל עצמו מהקולגות.

כל היתר – בגלל כל מיני סיבות

"בנסון", "מטלוק", ו"מר בלוודיר" - בגלל הלחן היפהפה.
"תהילה" ו"ספינת האהבה" - בגלל הנוסטלגיה.
"הוואי 5:0" - בגלל ההקשר הישראלי (מתוך "לא רוצה לישון").
"לוורן ושירלי" - בגלל הגירל-פאוור האופטימי.
"המאמן" וגם "החבובות" - סתם ככה.