אלוהים שלי, רציתי ש...

שייקה לוי: "לעצמי אני מבקש בריאות, הרבה חיוך ולצחוק. למדינה אני מאחל הרבה בריאות, כי היא מאוד חולה. אני רוצה לבקש שהרופאים שמטפלים בבריאות שלה יהיו גם הם בריאים, כי רוב אלה שמטפלים בבריאות של המדינה הם בעצמם די חולים. אז רק בריאות". 

אפרים סידון: "אני די ציני, לא חושב שהבקשות שנבקש יתממשו. הסטטיסטיקה של הבקשות היא לא לטובתנו. כל שנה אנחנו מבקשים ומבקשים, אבל לא נראה לי שהמזכירה האוטומטית של אלוהים עובדת. כנראה היא מלאה. אם היא הייתה עובדת, הייתי מבקש שלום, שווין ואיכפתיות של בני אדם. אהדה אחד לשני, עזרה הדדית ודאגה לשכבות החלשות. אני יכול לבקש, אבל so what"

רננה רז: "במישור הלאומי, שנצדיק את עובדת היותינו 'עם נבחר', אבל לא במשמעות של 'מורמים מאחרים', אלא כחברה צודקת וסובלנית עם חמלה וכבוד לאחר באשר הוא. אהבת חינם - מצרך נדיר במחוזותינו, שתהיה שנה טובה אמן. במישור האישי אני רוצה להיות מאושרת בחלקי, ולהודות כל יום על המובן מאליו".

יוסי שריד: "שמעגלי השקר שמקיפים וחונקים אותנו יצטמצמו, ושנבחין סוף סוף באיזשהו הבדל, ולו קל, בין נתניהו, ברק ואולמרט. הם כל כך דומים אחד לשני שזה כואב. באופן אישי, יש לי בקשה צנועה: לסיים את ספרי החדש ושהספר ימצא חן בעיני אנשים שחוות דעתם חשובה לי".

חיותה דויטש: - המענה האוטומטי: שלום פנימי, שלום עולמי, שלום חובק כל.

- הופ, נורית האזהרה מהבהבת: את נשמעת כמו שרי אריסון.

- מכבה את הנורית, משאירה את השלום. נא גם בריאות גוף, בריאות נפש.

- וזהו?

- ושבמטוטלת העצב-שמחה של החיים, שאת התנועה שלה לא נראה לי שאפשר לבטל, תגבר השמחה לעתים קצת יותר קרובות.

- הוגן?

- הוגן.

אופציה ב': שנהיה בריאים, בכל מובן שהוא. שתחזור הרוח הגדולה ללבבות, לרחובות. שנאמין בעצמנו. שיהיה טוב, ממש טוב.

יוני רכטר: "שהשבויים יחזרו. יש תחושה מעיקה שיש שלושה חבר'ה צעירים שלא פה, ולא יודעים עליהם כלום. זאת הבקשה הלאומית שלי. באופן אישי, אני יכול לבקש שימשיך ככה, לא יותר גרוע".

חנן פורת: "הייתי מבקש בעת נעילת שער ששערי הלבבות בליבנו, בין אדם לאדם, בפרט בתוך העם, לא יהיו נעולים. שאנשים יאזינו אחד לשני וגם אם הם לא יסכימו - לפחות יהיה איכפת להם מה חושב ומה כואב למי שעומד מולם. אני מאמין שהמפתח ליכולת ההמשך של כל שיבת ציון ושל כל בניין החברה שלנו נעוץ בכך שתהיה אכפתיות אמיתית למה שעובר על כולנו, פרט וכלל. 

"אם הייתה אכפתיות כזאת, לא היה מצבם של אנשי שדרות, או המגורשים מגוש קטיף וצפון השומרון, כפי שהוא היום. אם הייתה אכפתיות, הפערים הקשים בתוך החברה היו מקבלים ממדים אחרים. וגם המאבקים כביכול בין שמאל לימין, דתיים וחילונים ואחרים, היו מקבלים אופי שוני לגמרי. בקיצור – אני מתפלל שבשנה הקרובה נחדד את המכנה המשותף ולא את המפריד, ונאזין איש לרעהו מבלי לפצוע אחד את השני".

הרב מנחם פרומן: "אני מבקש ברגע האחרון, לפני שהשנה מתחילה, את צמד המילים שחוזרות כל הזמן בתפילות הימים

הנוראים - צירוף המילים 'חיים ושלום'. לשלום בעברית יש שתי הטיות - הטיה ראשונה היא להשלים, כי בחיים יש מגבלות

קשות. ההטיה השנייה היא שלום.

"אם אתה משלים עם המגבלות ועם הדברים הקשים שיש בחיים, אז אתה חושף את הצד האינסופי שיש בחיים ואז אתה מגיע להטיה השנייה של שלום. חיים של שלום ושלמות. אני מקווה שתהיה לי את הענווה להשלים, ומתוך זה אני אוכל למצות את הצד האינסופי".