סירקאם, אני והחטטנות שלי

כשהגיע אלינו וירוס הסירקאם והחל לפשפש בקבצינו ברגל גסה, הוזעקו המשתמשים לא לפתוח את הדואר הנגוע ולמחוק אותו מיד. ואכן, רוב הגולשים מוחק מן הסתם את הקבצים הנגועים שהוא מקבל בחודשים האחרונים מאנשים זרים באינטרנט באדיבות הוירוס.
אני דווקא מחזיק אותם בספריה צדדית, ופעם בכמה זמן בא לעשות סדר. ולפני שאתם קוראים את הפסקאות הבאות המערכת מבקשת להדגיש – מדובר במשחק באש. קליק לא נכון והצפתם את עצמכם/חבריכם/הארגון שבו אתם עובדים בוירוס הכי מעצבן שקיים כרגע בשוק. מי שלא מבין בזה, בקיצור, עדיף שלא יתעסק עם זה.

יש קובץ שעושה ספונג'ה

אני דוקא לא מוחק את הקבצים הנגועים – אני מריץ עליהם את הקליפסירק, תוכנה ישראלית קטנטנה, שפותחת עבורי את הקבצים הנגועים ומשחררת מתוכם את התוכן המקורי תוך שניות (ראו קישור מימין). אופן ההכנה: רכז את הקבצים הנגועים בספריה חדשה, הוסף את קובץ הקליפסירק והרץ אותו. התוכנה מבצעת בסך הכל פעולה פשוטה של מחיקת החלק הויראלי של הקובץ ושמירת קובץ נקי.
ואז אני מוחק את הקבצים הנגועים והישנים, מכין לעצמי קפה, ויושב לחטט בעשרות הקבצים החדשים שקיבלתי מאנשים שאני בכלל לא מכיר (ושאין להם מושג שאני קורא להם עכשיו את המסמכיאדה). כי בזכות הסירקאם, המציצן המצוי כבר לא נאלץ לפרוץ למחשבו של הזולת באופן אקטיבי. הוא יכול פשוט לשבת בבית ולראות מה עולה בחכתו הוירטואלית. החיים יותר מעניינים ככה. פינג – יש לך דואר! עוד מסמך מתוך ה "My Documents" של יוסי, משה או דיקלה.

נכון, אני חטטן. מה תעשו לי?

נו, אז מה היה לנו החודש? סיפור קצר ובוסרי על פגישה במועדון, פרופסור מכובד שמתנצל שלא יוכל להגיע בגלל התחיבויות קודמות, דו"ח הזמנת בדים עבור עסק מוכר, רשימת קניות שמישהי כתבה לבעלה בניו-יורק, קורות-חיים של שר בממשלה (בחיי) ושל מזכירה מבת-ים, עבודה בהיסטוריה של תלמיד מכיתה ח' 2, הצעת מחיר למערכת ועידות וידאו עבור לקוח גדול מאוד בסכום של עשרות אלפי שקלים והסכם התקשרות בין חברת פרסום לחברה מסחרית עבור ריטיינר לא רע. כל השמות שמורים במערכת, כמובן.
נכון, אני חטטן, אבל הקבצים האלה פשוט נחתו אצלי – אני לא ביקשתי שישלחו לי אותם ולא פרצתי שום מחשב בשביל להשיג אותם. אז מה תגידו, שהם של מישהו אחר? ומה תגיד אותה חברת פרסום אם אעקוף אותה בסיבוב עם ריטיינר יותר נמוך? ומה אם אמכור את ציוד הוידאו בחצי המחיר ללקוח החביב? יש פה מידע עסקי חשוף ובעייתי...
מי שנפגע, יטען שהמסמך לא היה מיועד אלי ולכן היה אסור לי לקרוא אותו, וישאל אם אני פותח מכתבים של אחרים שהושלכו בטעות לתיבת הדואר שלי. אני אתמם ואומר לו שאני בודק כל דואר שמגיע אלי, ולא אכפת לי כלום. ומה בקשר לשימוש באינפורמציה הזאת לאחר מכן? חוקי? זדוני? בידיעה? לכאורה?

דבר המחוקק

סעיף 2.9 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 (ר' קישור) אוסר את ה"שימוש בידיעה על עיניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". המילה הבעייתית – נמסרה. הקבצים האלה לא נמסרים מאיש, הם פשוט נוחתים. אתיקה בעייתית יש לוירוסים האלה. בעוד שנפגעי הוירוס ממהרים להתנצל בפני חבריהם על כך שהפגיזו אותם בקבצים נגועים שלא בידיעתם, הרי שעליהם להיות מודאגים מהתוכן שדלף החוצה מתוך הספריות הפרטיות שלהם ושעלול להיות פרטי ומסווג.