"מעבר לכל חשד" - מותח באורח מנומנם

מותחן שקוראים לו "מעבר לכל חשד" מצלצל כמו משהו שראית כבר שש פעמים באיזה ערוץ בכבלים. נקודה מעניינת נוספת היא שהסרט נקרא במקור "Under Suspicion", כלומר, תחת חשד, ולא, נאמר, מעל חשד, או מעבר לחשד, ובוודאי שלא מעבר לכל חשד, שאולי יש בו איזו קונוטציה לעובדת היותו של האדם אשם, אבל מילולית הוא מערפל קצת את המוח, ויוצר את התחושה הלא לגמרי בלתי נכונה ששני השמות הם פשוט הפכים, כמו שנניח היו מתרגמים את "Mission Impossible 2" ל-"משימה אפשרית ועוד איך מינוס 2".

הפרצוף של בלוצ'י

אז הבנאדם הולך לסרט שהשם שלו בעברית הפוך מהשם באנגלית, הוא גם ראה אותו שש פעמים בכבלים, וחוץ מזה השחקנית הראשית, או בעצם זאת בתפקיד המשנה הראשי, מוניקה בלוצ'י, דומה מאוד דווקא לאלי אוחנה. כלומר, היא יפה כמו חלום, אבל משהו בעצמות הלחיים ובשרבוב השפתיים מזכיר קצת, כאמור, את פרצופו של מאמן בני-יהודה, וזה קצת מלחיץ, וגם מקשה על הצופה להתאהב בה.

הנופים של פורטו-ריקו

בכל מקרה, יש פה איזה סיפור על עורך דין בגילומו של ג'ין הקמן שנחקר בחשד לאונס ורצח של שתי נערות מתבגרות, ולכן מוצא את עצמו בחדר אחד עם החוקר הנחוש מורגן פרימן למשך שעות ארוכות, ושם הם משחקים זה עם זה מין משחק של חתול ועכבר, או ציפור וברווז, או אלוהים יודע מה, ובינתיים צצה מוניקה בלוצ'י ונעלמת, מעפעפת בחושניות וחושפת טפח. הנופים של פורטו-ריקו מצולמים מדי פעם בכעין וידיאו-קליפ משנת 1986, ויש גם מוסיקה קצבית שנובעת הישר משולחן העבודה של המלחין בריאן טרנסו המתכנה BT, שעשה פה עבודה מחורבנת למדיי, שמביישת את חבריו ומוציאה שם רע לכל האמריקאים.

הבלבול של הצופים

ואחרי שמוחקים איכשהו את הפסקול מהזכרון, ואיתו גם איזו חצי שעה מיותרת, נשארים עם סרט שיש בו עניין מן הסוג הסתמי, משהו מותח באורח מנומנם פשוט כי הוא תקוע מול העיניים. נקודת הזכות הקלושה היא הסוף המבלבל והחצי-מפתיע, שמוציא את הצופים מהאולם עם איזה רצון מעורפל להבין מה בדיוק קרה שם, אולי אפילו לחשוב על זה דקה עד שמגיעים לדלת עם ה-EXIT.

הרעב של ג'ין הקמן

אך האמת היא שעצם קיומו של הסרט מעיד על איזו בעיה. מדובר בעיבוד מחודש לסרט צרפתי מ- 1981, עם לינו ונטורה, מישל סרו ורומי שניידר ובבימויו של קלוד מילר, סרט שאמנם לא זכיתי לצפות בו (לפחות למיטב זכרוני, אלא אם כן באיזו שבת אחרי הצהריים לפני 17 שנה שידרו אותו בכללית והוא פרח מזכרוני), אך ברור גם מבלי לצפות בו ורק מתוך שמועות כי המקור עולה עשרות מונים על החיקוי, ואם כך – מדוע? מדוע גלגל הקמן 18 שנה את הרעיון לפרויקט המחודש הזה, כפי שנמסר מיחסי הציבור, וגם הפיק אותו במו ידיו והוביל להגשמתו המאכזבת? מה היה חסר לו בחיים? אולי איזה רעב למשהו אחר, או עייפות מפס הייצור ההוליוודי, אבל כזו שאינה מוצאת לעצמה אפיק ביטוי מעניין (כמו שקורה אצל שחקנים הוליוודיים אחרים)? הסרט הזה ייצא בארצות-הברית רק בעוד כשבועיים, וגם אז באופן מוגבל. ואם זה אומר משהו על העניין שהוא מעורר מעבר לים, אז בטח שלי אין יותר מה להוסיף.

"מעבר לכל חשד". בימוי והפקה: סטיבן הופקינס; מפיקים בפועל: ג'ין הקמן, מורגן פרימן; תסריט: מישל אודיאר, ז'אן הרמן, פיטר ליש, קלוד מילר; צילום: פיטר לוי; מוזיקה: BT; משתתפים: ג'ין הקמן, מורגן פרימן, תומס ג'יין, מוניקה בלוצ'י. ארה"ב/צרפת 2000, 110 דקות.