מאיר שני: הפוליטיקאים גונבים לי את המדינה

מאיר שני, מנכ"ל כלל תעשיות מקבוצת איי-די-בי ואחד המנהלים הוותיקים והנחשבים ביותר במשק, חילק לא מכבר לכל המנהלים שמתחתיו את ספרו של ג'ק וולש, המנכ"ל הפורש והנערץ של ג'נרל-אלקטריק. בספר סומנה בטוש צהוב האמרה: עוד לא ראיתי עסק שנהרס משום ש'חתך' בהוצאות יותר מדי ומהר מדי.
אילו ידע שני לפני כשנה על התהפוכות שיעבור העולם ב-2001, ספק אם היה נענה לבקשת חברו ליאון רקאנטי וחוזר שוב לתפקיד התובעני של מנכ"ל שכיר בחברה-הבת הגדולה ביותר של קונצרן איי-די-בי.
אחרי הכול, שני כבר ראה ועשה כמעט הכול במיגזר העסקי - משכיר ועד יזם מצליח. ב-1974 היה עוזרו של אהרון דברת, אז מנכ"ל כלל, ב-1978 מנכ"ל של הוצאת הספרים כתר, ב-1979 מנכ"ל כלל ביטוח, ב-1987 מונה למנכ"ל עלית והעביר אותה לרווחיות, בשנים 1992-1990 היה מנכ"ל חברת הביטוח מגן (והועמד לדין בגין חלקו בקרטל הביטוח באותה תקופה).
בין לבין הוא היה היזם שהציג לאליעזר פישמן את הרעיון להקמת גרינברג - רשת עממית לשיווק מזון במחירים מוזלים. כמו כן, היה שני היזם של ביטוח ישיר, חברת הביטוח הישיר הראשונה שקמה בישראל. נוסף על כך הוא משמש - בהתנדבות – כיו"ר אלו"ט (האגודה למען ילדים אוטיסטים) במקומה של לאה רבין ז"ל, והוא גם פעיל בתנועת ציונות 2000, מייסודו של איש העסקים רוני דואק. שני גם לא נרתע ממעורבות פוליטית והיה אחד מהתומכים המובהקים של אהוד ברק.
בזכות כל אלה ביקשנו ממנו שיסכם עבורנו, מתוך זווית הראייה של המיגזר העיסקי, את השנה שהיתה בכלכלה ואת מה שצפוי לנו בשנה הבאה.

מאיר שני, עברנו שנה קשה מאוד - ולא רק בכלכלה. אתה רואה באופק שיפור כלשהו?

"אני בהחלט אופטימי ביחס לכלכלת העולם. אני לא יודע אם העולם יצא מהמשבר כבר בשנה הבאה, אבל אני מאוד אופטימי לשנתיים הקרובות. למשבר הנוכחי שלוש סיבות: המשבר בתעשיית התקשורת והמידע העולמית, המפולת בבורסה והטרור.
השבר בתחום הטלקומוניקציה הוא בעיניי המשמעותי ביותר, ומקורו בהתבדות הציפיות לשינוים מהותיים ומהפכניים: שכולם יעברו לדור השלישי של הטלפון הסלולרי ושמחרתיים הכול יעבור דרך הסלולרי. כתוצאה מהציפיות האלה נכנסו חברות להשקעות ענק בעלויות מטורפות, שלאחריהן התברר ששינויים ומהפכות אינם מתרחשים כל-כך מהר כמו שציפו. אבל שלא יהיו אי-הבנות: בכל יום יש גידול בנפח התקשורת ובמצטרפים חדשים לאינטרנט, ואין לי ספק שהטכנולוגיה תנצח. הבעיה העיקרית כעת היא עודף כושר ייצור בתחום. למשל, יצרניות המעבדים כבר ראו בעיני רוחן את כל הגאד'טס האלקטרוניים שכל אחד יצרוך, מוצאות את עצמן כיום עם עודפים עצומים בכושר הייצור. אבל הפערים בין הביקושים לכושר הייצור ייסגרו - גם אם זה ייקח 3 שנים. אחדים מהמפעלים כבר נסגרו, וכתוצאה מכך הצטמצם ההיצע, ונוסף על כך צפויים להיכנס מוצרים חדישים - גם אם לא בקצב שציפו. ביפאן כבר משתמשים בטלפון סלולרי עם מצלמת וידאו, הדור השלישי יגיע, הורדת הריבית עוזרת, ולכן אני אופטיטמי לגבי המשבר הזה".

מתי הבורסה תתאושש?

"הבורסה, שהיתה הגורם השני למשבר, תחזור לעצמה, גם אם לא לערכים המטורפים שהיו, וטוב שכך.
בורסות מטבען הן קיצוניות בהתנהגות: עולות יותר מדי ויורדות יותר מדי. אבל התיקון יגיע. כך גם ביחס לגורם השלישי, הטרור, אני רק יכול לקוות ששליטים עריצים למדו את הלקח האמריקני, ומי שיתמוך בטרור לא יישאר במקומו. כיוון ששליטים הם תאבי שלטון, אני מקווה שהם יפנימו את המסר".

ומה באשר לכלכלת ישראל?

"לגביה אני הרבה פחות אופטימי. לצערי, אני חי בתחושה שהחוסן הלאומי שלנו מצוי בירידה מתמדת: הכלכלה בנסיגה, הפערים בחברה - בין עשירים לעניים, בין חרדים לחילונים - הולכים וגדלים. הבעיות בארץ רק הולכות ומתעצמות. היות שאני מאמין שיש קשר חזק בין כלכלה לשלום, ואיני רואה פתרון מדיני באופק, אני לא יכול להיות אופטימי. אני לא רואה את המשק חוזר לצמיחה של 4%, וזאת מ-3 סיבות:
1. צריכה תלויה במצב הרוח. כשהמורל בירידה - כך גם הביקושים.
2. בתנאים הקיימים ייתקל היצוא הישראלי ביותר ויותר קשיים - בין היתר משם שקניינים אינם מגיעים לארץ. לקוחות רבים גם אינם רוצים להתקשר עם מדינות שנמצאות בסכסוך. הכול סובל בארץ מהבעיה הבטחונית, ותשומת ליבו המלאה של השלטון מוקדשת כמעט רק לנושא הזה. כתוצאה מכך המשק סובל.
3. אנשים נבחרים לתפקידים הקשורים בכלכלה לא על-פי ביצועיהם בתחום, אלא ממניעים פוליטיים. כתוצאה מכך נבחרים אנשים לא מתאימים".

ככל שהמצב הכלכלי קשה יותר, כך אני שומעת יותר ויותר ביקורת ותלונות מהמגזר העסקי על איכות השלטון, על מעשיו ועל מחדליו בתחום הכלכלי. מדוע שלא תתגייסו ותגלו מעורבות ולא תסתפקו בקיטורים?

"אני מרגיש שהפוליטיקאים גונבים לי את המדינה מתחת לידיים. אני מרגיש שהמדינה נמצאת בקו נסיגה בכל מדד אפשרי, ושהמינויים הם פוליטיים במקום מקצועיים. בעבר היו לנו הישגים: הגענו למקום ה-20 בעולם בתוצר הלאומי לנפש, ולפני 3 שנים היינו במקום השלישי בעולם במספר (לא יחסי) של חברות סטארט-אפ שזה הישג אדיר. אבל כל נושא שאני מסתכל עליו ב-3 השנים האחרונות ומודד - אני בא מעולם של מדידה (שני הוא רואה-חשבון בהכשרתו) - מצוי בנסיגה: החינוך, יחסי דתיים-חילוניים, בעיית המים. איזו בעיית מים צריכה להיות לנו? אנחנו יכולים להתפיל ב-60 סנט לקוב את חצי הים התיכון, ובמקום זה אנחנו משלמים 4 שקלים לקו"ב, ויש מחסור. יש בהחלט בעיה עם איכות השלטון: המנהיגים אינם עושה כלום לפני שהשריפה מגיעה לחדר שלהם. בקונצרן כלל יש הנחיה - שאני מציע למדינה לאמץ - שאסור לציין בתוכניות העבודה יעדים שאינם מדידים. אצלנו אסור אפילו להגיד שנפעל לשיפור יחסי העבודה בקונצרן, אם אין אפשרות לפתח כך כלי מדידה. בשלטון אצלנו אין איכות, ואין תכנון".

אז למה שלא תפשילו שרוולים?

"יש לי בעניין הזה ביקורת על העולם העיסקי, כולל על עצמי. אני חושב שהעולם העיסקי צריך להתגייס למילואים ולהקדיש לשלטון כמה שנים. זה לא פשוט, כי אני מדבר על נכונות למלא לא רק תפקידים של שרים, אלא גם תפקידים של מנכ"לי משרדים וראשי אגפים. אבל מי מבטיח שהפוליטיקאים אכן ייקחו אישים מהעולם העיסקי ולא יעדיפו מינויים פוליטיים? הבעיה כעת היא שהקהילייה העיסקית מסכימה שצריך לעשות מעשה, אבל כל אחד רוצה שהאחרים יעשו זאת.
למרות הביקורת צריך לזכור שלזכות המגזר העיסקי הקרדיט לפיתוח המשק ולכול הרווח שנובע מכך לציבור. המגזר העיסקי הוא המעסיק הגדול ביותר בארץ אחרי הממשלה".

מה צריכות לעשות החברות הישראליות, לאור העתיד הקודר שאתה חוזה למשק הישראלי?

"יש בעיה לחברות שממוקדות רק בשוק המקומי, שלדעתי עוד יקטן. גם ההתמודדות בשוקי היצוא תהיה קשה יותר. זה לא אומר שחברות יעילות לא יצליחו, אבל איכות הניהול תהפוך לתנאי מרכזי - יותר מתמיד - להצלחתן. אני חושב שחברות מרכזיות במשק, שנתח השוק המקומי שלהן גדול, חייבות לצאת מחוץ לגבולות ישראל, אם הן רוצות לצמוח. דוגמא לכך היא 'קרדן', שזיהתה את פוטנציאל הנדל"ן בפולין וקיבלה שם השנה את פרס יזם הנדל"ן. דוגמאות נוספות הן של נטפים בתחום החקלאי, של דלתא ואחרות".

מה גרם לשבר הגדול בחלום ההיי-טק?

"הטעות הגדולה שנעשתה היא אי-ההבנה שהאדם צריך תקופת מעבר כדי להסתגל ולהתאים את עצמו לטכנולוגיות החדשות. לא לקחו בחשבון שגם אם יש אינטרנט, צריך זמן לשבת מולו, ושלאדם יש צרכים מעבר לחיסכון בזמן שהאינטרנט יכול להעניק לו, כמו לצאת, לפגוש אנשים. אם יש טכנולוגיה שמאפשרת לו לעשות את הכול מהבית, זה עוד לא אומר שזה מה שהוא רוצה. וחוץ מזה שוכחים שהאינטרנט עדיין אינו מאוד ידידותי, וצריך להיות בהרבה מקרים פריק מחשבים כדי להשתמש בו. למשל, אשתי רצתה לרכוש סרט נדיר, הגיעה לפורטל של מכרזים ולקח לה 4 שעות להשלים את הקנייה. רבות מהיזמויות היו של צעירים, שחשבו שמה שמתאים להם, טוב לכולם. הכשלונות הגדולים ביותר בהיסטוריה של המכירות היו של מוצרים שיצרניהם כלל לא בדקו אם הקהל רוצה אותם.
"סיבה נוספת לכשלונות - ומאז שאני כאן בתפקיד, אני רואה את זה יותר - היא שבראש הסטארט-אפים עמדו יזמים, שבחלק לא קטן מהמקרים התאימו לשלב הפיתוח ולא לשלב המעבר לייצור, למכירות ולהשגת רווחים. לפני שהצטרפתי ל'כלל' חשדתי בכך, והיום אני בטוח, שהיו חברות עם טכנולוגיה מנצחת, אך אף אחד לא שאל אם יש לחברה גם אנשים שמתאימים להפוך את הטכנולוגיה הזאת למכירות ולרווחים. תמיד חשבתי שעסק הוא קודם כול אנשים, ולדעתי בעולם ההיי-טק לא השקיעו במידה מספקת באיכות הניהול. לאלה צריך להוסיף את תאוות הבצע של 'עולם הוול-סטריט' שסחף את כולם".

איך זה שהמגזר העסקי נסחף בקלות כזאת לחלום?

"ישבתי לפני שנה וחצי עם איש עסקים ידוע, שעשה הון בתחום עסקים שמרני, והוא אמר לי בתסכול: 'אני משתגע איך אנשים, שהתחילו אתמול בהיי-טק, יותר עשירים ממני'. חשבתי לעצמי שהוא לא אמר לעצמו: 'התחלתי מכלום, בניתי אימפריה', אלא כמו הרבה אנשים היה חשוב לו המיקום שלו ביחס לאחרים.
תופעת העדר קיימת גם בחברות עם המנהלים הטובים ביותר. כאשר מנהל של חברה מובילה בעולם מחליט שהוא משקיע מיליארדים ברכישת תדרים לדור השלישי של הסלולר, יושב במקום אחר מנהל אחר ואומר: אם לא קניתי וטעיתי, אני שוטה הכפר. אם טעיתי, אבל גם כל האחרים טעו, זה לא נורא. הכול מתחיל ונגמר בטבע האדם, ולא מעט מנהלים מתנהלים באמצעות האגו. ההחלטות החשובות ביותר בעולם לא התקבלו - ברובן - משיקולים רציונליים. לא תמיד צריך לחפש את ההיגיון בעסקים - במיוחד לא בעסק הזה, שהסכומים שרצו בו היו דמיוניים וכך גם תאוות הבצע".

קח את המשבר הכלכלי, פיטורי העובדים, התרחבות הפערים וההרעה בתוצאות העסקיות - המנהלים לא נסחפו גם בשכרם, בדיוק כמו שנסחפו להיי-טק?

"יש בנושא הזה המון פופוליזם. אף אחד אינו שואל מדוע מייקל ג'ורדן מרוויח מאות מיליוני דולרים לעונה, ואילו שחקן שיושב לידו על הספסל מקבל רק 1% משכרו, או מדוע ציור של פיקאסו מקבל 5 מיליון דולר, וציור אחר אינו מצליח להימכר גם תמורת סכום פעוט. צריך לבדוק ביצועים. בחיי כבר ראיתי עסק שהחל לפרוח לאחר שעבר ממנהל אחד לשני. משקלו של המנהל על שורת הרווח וההפסד היא עצומה, ולכן השאלה אינה צריכה להיות כמה הוא מרוויח, אלא מהי עלות שכרו ביחס לרווח. אם יש מנהל שהרוויח בונוס של 50 מיליון שקל, אבל בעליו הרוויחו 5 מיליארד דולר, אז כולנו צריכים למחוא לו כפיים. צריך לזכור שבלי איכות הניהול של מנהל מסוים, אולי היו עוד עובדים מצטרפים למעגל האבטלה. הבעיה שבהרבה מקרים אין קשר בין השכר לבין הביצועים - את הדבר הזה צריך לתקוף. מנהל צריך לשאול את עצמו: האם הרווחתי את כספי ביושר ובצדק?".

אתה מדבר על הפערים הגדלים בין עניים לעשירים, והנה אתה יושב פה בקומה ה-45 של מגדל עזריאלי, צופה על כל העולם מלמעלה, ונהנה משכר של מנכ"ל בכיר. איך אתה מרגיש עם זה?

"זו שאלה מורכבת. אילו העסק שאני מנהל היה מרוויח כסף, הייתי מרגיש טוב מאוד עם שכרי. היות שכלל תעשיות לא הרוויחה השנה, אני מרגיש לא טוב, ועל כן - בלי לפרסם - החלטתי ששכרי יירד ב-15% החל מה-1 בינואר 2002. בדרג שמתחתיי יירד השכר ב-10%, ובדרגים הנמוכים הוא יירד ב-4%.
הפחתות השכר הן בכול קבוצת איי-די-בי. לא רצינו לפגוע ברכיבי הפנסיה של העובדים, ולכן ההורדות הן מסעיפים שאינם לצורכי פנסיה. במונחים של עלות שכר ההורדה היא בשיעור של 10%-3%. חשבתי שאני לא יכול לדבר על פיטורים בחברות בלי להוריד משכרי. עשיתי זאת כדי שאוכל להסתכל לעובדים בעיניים. נכון, השכר שלי עדיין גבוה, אבל אני יודע כמה הרווחתי לפני שבאתי הנה, ולכן איני מתבייש בשכרי. יתר על כן, אם ערך המניה יעלה, אני מצפה להרוויח הרבה כסף ולהיות במקום הראשון בטבלת המשתכרים. אבל הכסף שארוויח צריך שיהיה בפרופורציה למה שיקבלו בעלי המניות שלי".

האם המגזר העסקי עושה דיו למען הקהילה, נוסף על הפחתות שכר?

"המגזר העיסקי בארץ מצוי במקום מכובד מבחינת היזמות של פרויקטים למען הקהילה. למשל קבוצת איי-די-בי ממשיכה לתרום לקהילה, למרות שאינה מרוויחה כעת. מאז שאני בתפקיד, אני בקושי משחק ברידג' או רואה סרטים, אבל כשאלו"ט צריכה אותי, אני תמיד נמצא. עכשיו, לקראת יום ההתרמה השנתי של אלו"ט שיתקיים ב-16 בינואר, אני משקיע זמן רב בארגון וניהול האירוע. יש לי סעיף מיוחד בחוזה העבודה שלי עם כלל, ולפיו לא אצמצם את פרק הזמן שאני משקיע בקהילה לטובת הג'וב הנוכחי. צריך לזכור שקל לתרום כסף, והכי קשה לתרום זמן".