ראש השנה בסינית

מעניין לראות כיצד המסורת בסין לעולם נשארת, וגם אם מאמצים כאן מנהגים מערביים בזה אחר זה, ואפילו חג המולד כבר מרגיש כאן בבית, כי זה אופנתי, הליבה הסינית בכל זאת חזקה מהמציאות והיא חיה ונושמת. אז למי שנקלע לסין בימי החג מובטחת חוייה תרבותית ואנושית בלתי רגילה, כזו שבאמת אינה אפשרית בימים רגילים של השנה.

זו גם הזדמנות מצויינת להיווכח עד כמה סין גדולה ואנשים בה המון, כשעשרות מיליוני אנשים נמצאים בדרכים והמדינה כולה על גלגלים בדרך לאיחוד משפחות ובטיולים. כאן טמונה אזהרה: אם לא תכינו מבעוד מועד כרטיס טיסה או רכבת ליעד בו תחפצו לשהות באותם ימים, סיכוי קלוש שתמצאו כרטיסים.

החג עצמו נמשך שלושה ימים, אך החופש הרשמי נמתח על פני שבוע שלם. הרבה מקבילות ניתן למצוא בין מנהגי החג הסיניים והיהודיים, כשהמשמעותי בהם לכל הדעות הוא עצם התכנסות המשפחה לדורותיה לארוחת חג מסורתית, שכולה סמליות.

בכפר ובעיר כאחד תתכנס המשפחה כולה בבית ההורים בשעות אחר הצהריים, כשריח החג עומד באויר, ותתארגן לקבל את השנה החדשה. לבושים בגדים חדשים טורחים כולם, בייחוד הילדים, בקישוט הבית באדום וזהב, המסמלים אושר ועושר. ברכות ייתלו על החלונות ומשקופי הדלתות, מתוך תקווה אמיתית וכנה כי אלי המזל יעמדו לצד בני הבית גם השנה, ועל דלת הכניסה יתלה, לצד הסימן הסיני פו (מזל), ציורו של הסוס, שיחליף את דמות הנחש מהשנה החולפת. תליית סמל החיה של השנה על דלת הכניסה מזמינה את המזל הטוב להגיע לבית המשפחה, הסבירה לי פעם וו לינג, שאצל משפחתה אני מתארחת מדי שנה.

אחרי שגומרים לקשט נחים מעט, וכשיורד הערב מעמיסים על השולחן כל טוב. ירקות, דגים בשר, כמה שרק אפשר. צריך לאכול, והרבה. וזה, חייבים להודות, בהחלט נשמע מוכר. כל כך חשובה הארוחה הזו, עד שגם משפחה סינית ממוצעת שהכנסתה נמוכה תשקיע בה את מיטב כספה, באמונה כי ככל שעל השולחן יעלה אוכל רב יותר היום, השפע יהיה מנת חלקה של המשפחה לאורך השנה כולה. מאכלי החג השונים מלווים כמובן בסיפורי אגדה.

בין תום הארוחה ועד לשעת חצות, על בטן מלאה וראש סחרחר מעט מהאלכוהול הרב שזורם בעורקים, זהו זמן האיכות של המשפחה. הגברים בדרך כלל נערכים למשחקי חברה מסורתיים כמו 'מהג'יאנג' (וריאציה מקומית על נושא הרמיקוב) או משחקי קלפים, והאחרים מתכנסים לצפות יחד בתוכניות החג בטלוויזיה. תוכניות הטלויזיה הללו הן חוויה תרבותית בפני עצמה, למרות שממש לא מומלץ לערוצים אצלנו לאמץ את הדוגמה.

ואז, ממש לפי שהשעון יראה חצות, יתרכזו כולם בשלב המסורתי הבא של החג: הכנת 'ג'יאו דזה', כיסונים ממולאים בשר וירקות, או בעברית פשוטה - קרפלעך. העניין הוא שאצל הסינים לא רק הסבתא אמונה על המלאכה, אלא מדובר בפרויקט משותף של כל בני המשפחה. האחד מרדד את הבצק, השני מניח בו מילוי ומישהו נוסף סוגר את היצירה שתתבשל במרק.

גירסאות הסיפורים באשר לסמליות הכנת הכיסונים רבות, אך על דבר אחד כולם מסכימים: אכילתם בשעת חצות, כארוחה אחרונה בשנה היוצאת וראשונה בשנה החדשה, מסמלת את התקווה לשגשוג ושפע. נהוג גם להטמין באחד הכיסונים מטבע או סוכריה, שיזכו את הסועד אשר נפלו בחלקו במזל טוב במיוחד לאורך השנה. בנוסף, אם יש מבני הבית מישהו שנולד בשנת הסוס, יוענק לו באותה ארוחה סרט אדום, אותו יענוד במשך השנה כולה, למזל, והילדים יקבלו מהסבים מעטפות אדומות ובהן מעות (חונגבאו).

העובדה שמוטיב הצבע האדום חוזר יותר מפעם אחת אינו מקרי, אגב. אדום הוא צבע השמחה בסין, ומה נוכל לבקש עם תחילתה של שנה חדשה אם לא לעלות על הדרך אל האושר?

בילוי בחברת משפחה מקומית הוא ההמלצה הכי חמה שאני יכולה לתת לכם לערב החג. הכנסת האורחים הסינית יוצאת דופן ומהווה חוייה משלימה נפלאה להרפתקאה כולה, אך גם אם נותרתם מיותמים ללא משפחה מאמצת, ריגושי השנה החדשה יכולים להיות מנת חלקכם החל משעת חצות.