פסים פס

בימים האחרונים פתחה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בקמפיין חדש. תחת הכותרת "פסים לב - זה סימן לחיים" פונים אנשי הרשות לנהגים בבקשה לשים לב לסימן מוסכם חדש – אגודל זקור - הנועד לסמן לנהגים כי ברצונו של הילד לחצות את הכביש בבטחה. הרעיון ברור. הקיץ הגיע והחופש הגדול עומד בפתח. יותר ילדים נמצאים בכבישים והרבה יותר יצטרפו אליהם בימים הקרובים.
לאור הנתונים המצביעים על-כך ששליש מבין ההרוגים בתאונות הם הולכי-רגל, אפשר בהחלט להבין למה יש צורך בקמפיין שכזה. גם הגישה החיובית ברורה. ילדים הרי אינם מבינים כשמפחידים אותם, כך שבחור צעיר עם רסטות המקפץ בעליזות תוך הרמת אגודל ודאי עדיף על שוטר מאיים.
מצד שני, מפחיד ככל שיהיה בעיניי, נראה שהבחור עם הרסטות לא ממש משפיע על הנהג הישראלי הממוצע. אחרת קשה להסביר מדוע החליטו הבוקר שני נהגים לבחון את יעילות מערכת הבלימה בדיוק כשחציתי את הכביש. אחת מהם אפילו ביררה מאיזה סוג בד עשויים המכנסיים שלבשתי, עם הפגוש הקדמי. אז נכון, לא הנפתי אגודל. מצד שני, גם לא קפצתי לכביש. כשירות לציבור, דאגתי אפילו להעמיד את גופי במבחן ולעצור את אחת הנהגות הממהרות כדי לברר האם יש פרס על ראשי, כזה עליו לא ידעתי. "חשבתי שתספיק לעבור" הסבירה לי הנהגת הזהירה. "וחוץ מזה, אני ממהרת לעבודה" הוסיפה ברוב טעם. מה לעשות, ואותי לימדו שקפיצה למרחק עושים רק לתוך ארגזי חול ולא לכיוון מדרכות עירוניות הסברתי לה אני, תוך שאני מדמיין מה היה עולה בגורלו של ילד קטן במקרה דומה – עם או בלי רסטות בשיער.

אפשר להירגע

בינינו, מספיק הרי לנהוג מספר שבועות כדי להבין שמה שקורה במעבר החצייה אינו שונה בהרבה ממה שקורה על הכביש עצמו. שם כולנו ממהרים, טרודים ואין לנו זמן לנימוסים מיותרים. אז חותכים, עוברים, מקללים וממשיכים. יש פקק? עוקפים על השוליים. הנתיב השמאלי חסום? אפשר לעקוף מימין ולחזור. פספסתם פניה? הכביש המהיר הוא מקום מצוין לנסיעה ברוורס. במרבית המקרים (עדיין) זה נגמר בפח מעוך ופגישה אינטימית עם סוכן הביטוח.
במעבר החצייה, ואת זה כולנו יודעים, זה נגמר פעמים רבות (מדי) אחרת לגמרי. אגודל או לא, כדאי לשים טוב-טוב לב. מניסיון אישי, קמפיין "האגודל" זוכה אצל מרבית הילדים לזיפזוף מהיר לעבר הסרט המצויר הבא. כמו-כן, אני גם יודע שלעיתים אפילו רגל לא מספיקה, שלא לדבר על אגודל. את המשפט "אז מה אם הוא הוריד רגל לכביש, השניה עדיין על המדרכה" כבר שמעתי מנהג שנעצר (סוף-סוף) בידי שוטר על שלא נתן זכות קדימה לחוצה רגל. במקרה מהבוקר, מתברר שלפעמים גם גוף שלם בגובה 181 ס"מ לא מספיק. אפשר הרי לעקוף מימין.
ואנחנו יודעים שזה לא נחמד לשמוע. אנחנו יודעים גם שכולכם מכירים את הסטטיסטיקה ומזכירים בהינף לשון את בית לווינשטיין. אלא שאנחנו גם יודעים שאתם יכולים לעצור, לקחת פסק זמן מההיסטריה של הבוקר ולתת (כבדרך אגב) להולכי הרגל לחצות את הכביש. זה מרגיע, זה מנומס, זה בטוח ואולי זה אפילו יציל פעם מישהו. עם או בלי רסטות.