מה אנו מחפשים במצלמה דיגיטלית?

לא, לא אבחנה (Resolution) יוצאת דופן היא הפרמטר החשוב ביותר, אם כי זה אינדיקטור לא רע למיצוב מהיר של המצלמה בפלחי השוק השונים - משום שהיצרנים מזווגים אבחנה גבוהה עם תכונות חיוביות אחרות כדי לבדל בין המוצרים (כפי שיצרני רכב קושרים בצורה מלאכותית בין נפח המנוע לרמת הגימור של המכונית). מצלמה טובה בנויה על ארבעה יסודות מוצקים:

מערכת אופטית איכותית

גודל העדשה ואיכותה קובעים את איכות התוצאה בצילום ספרתי לא פחות מבצילום על פילם. התעקשו לקבל עדשות של יצרן בעל מוניטין, עם Zoom אופטי גדול ככל האפשר. אי-אפשר להעריך את כושר איסוף האור של העדשה לפי מספר f בלבד, משום שצריך גם להתייחס לגודל החיישן, אלמנט ה-CCD שמחליף את הפילם. בניגוד לגודל הסטנדרטי של פילם 35 מ"מ, ה-CCD יכול להשתנות בין 1/3.2 של אינטש ל-2/3 אינטש בתחום המחירים שמעניין אותנו (הצורה המשונה של סימון גודל ה-CCD בחלקי אינטש מקובלת בתעשיה מסיבות לא רלוונטיות לצרכן). במצלמות מהקבוצות 2 ו-3 עליכם לקבל לפחות יכולת צילום מקרו (מקרוב מאוד), מבזק אינטגרלי, מיקוד אוטומטי (לא קבוע), זום אופטי 2x, ושליטה מסוימת בזמן החשיפה. שימו לב ש"זום דיגיטלי" הוא "גימיק" ולא תכונה משמעותית. הזום-לכאורה הזה מגדיל חלק מהתמונה מבלי לשפר את קליטת הפרטים באותו חלק, כמו הגדלה על מסך המחשב. אל תתייחסו אליו כלגורם משמעותי בזמן בחירת המצלמה.

מערכת פוטו-אלקטרית איכותית

הגורם הזה נקבע בעיקר על פי גודל חיישן ה-CCD ולא האבחנה שמרבים לנופף בה. הבעיה היא, שהיצרנים לא מרבים לפרסם את הפרט הטכני הזה למרות (ואולי בגלל) חשיבותו הקריטית. אפשר לחשב את הגודל הזה מתוך נתונים אחרים (אורך המוקד והמפתח), אך זה דורש חישובים לא כאן מקומם. בדרך כלל אפשר להתרשם מהגודל הפיזי של העדשה וממספר ה-f שלה כדי להעריך את גודל ה-CCD. עדשה גדולה עם מספר f נמוך מתורגמים אוטומטית ל-CCD גדול. כמו כן קשה למצוא בפרוספקטים התייחסות לדיוק הגוונים, שזה אולי הפרמטר הכי חשוב לצלם מקצועי ולחובב הרציני. רק השוואה של תמונות מודפסות למקור יכולה להעיד כי המצלמה רואה את העולם באותם צבעים שאנו רואים אותו.
צלמים טובים מסוגלים להוציא תוצאה נאה גם ממצלמה של 2 מיליון פיקסלים, בתנאי שהעדשות איכותיות, הצבעים נאמנים למקור וקיימת שליטה מינימלית בפרמטרים פוטוגרפיים - כמו זמן חשיפה או מפתח העדשה. אבחנה גבוהה דרושה רק כדי להגדיל את התמונה בלי לאבד חדות ובלי לגרום ל"פיקסליזציה". "חוק בוהן" אומר שעבור הדפסה באיכות מקצועית אתם צריכים מיליון פיקסלים לכל 100 סמ"ר של שטח התמונה המודפסת. עם מצלמת 2.1 מיליון פיקסלים תוכלו להגדיל את התמונה עד 12x18 ס"מ ללא בעיות. עם מצלמת 5.2 מיליון פיקסל אפשר להגדיל את התמונה ל-30x20 ס"מ והיא עדיין תשאר חדה ונקיה מפיקסליזציה. עבור הדפסה באיכות יותר סלחנית אפשר גם להכפיל את יחס השטח למספר הפיקסלים - מגה-פיקסל ל-200 סמ"ר. בכל מקרה, חשוב לזכור כי תוספת הפיקסלים מאבדת ממשמעותה אם אתם דוחסים את התמונה באגרסיביות. אל תרכשו מצלמת 5 מגה-פיקסל יקרה אם אין בכוונתכם לשמור את התמונות בפורמט TIFF לא דחוס כאשר נדרשת שמירה על כל פרט ותג. וצריך גם לזכור כי התמונה תתפוס כ-16 מגהבייט בכרטיס הזכרון, כך שמצלמה בעלת אבחנה גבוהה חייבת לבוא עם כרטיס זכרון בעל נפח גדול - לפחות 64 מגהבייט במקרה הזה.

ארגונומיה טובה והתאמה למשתמש

יש מצלמות ש"על הנייר" מבטיחות איכויות יוצאות מהכלל ובפועל קשה מאוד להפיק מהן תמונות טובות, משום שהארגונומיה לקויה באספקט אחד או יותר. המצלמה יכולה להיות גדולה וכבדה מדי לאחזקה ביד אחת, או קטנה מדי לאצבעות ממוצעות. במצלמה אחת גם נתקלנו בתופעה, שהלחיצה על כפתור הצילום נוקשה מדי ואי אפשר למנוע תזוזה שלה בזמן הלחיצה. נסיון של שנים מראה כי המבנה המסורתי של מצלמה, קופסה שטוחה-רוחבית ועדשה במרכזה בערך, הוא הנוח ביותר לשימוש. אך במצלמות ספרתיות חשוב גם לבדוק את הארגונומיה של החלק האלקטרוני. חלק גדול מהפעולות נעשה בעזרת הצג, שבדרך כלל נמצא על גב המצלמה ולידו מספר כפתורי ניווט ובחירה. אל תקנו מצלמה לפני שבדקתם האם התפריטים מובנים, הסימונים אינטואיטיבים וקל לבצע את כל הפעולות (כמו זום או פתיחת המבזק) בלי להסיר את העין מהמשקף (Viewfinder) תוך כדי כיוון המצלמה למטרתה.

שליטה בפרמטרים הפוטוגרפיים

זה חלק שחשוב במיוחד לחובבים רציניים ולצלמים מקצועיים, שיודעים מה לחפש ולכן לא נאריך בכך. החובב המצוי מעדיף לצלם במצב אוטומטי ואת זה כל המצלמות יודעות לספק. עם זאת חשוב לזכור כי יכולת לבחור במצב ידני היא יתרון ולא חסרון. צילום במצלמה ספרתית נותן לצלם אפשרות לראות את התוצאה מייד ולתקן ידנית את השגיאות שהמנגנון האוטומטי עושה בתנאי צילום לא סטנדרטיים. בהזדמנות זו נציין גם שמשקף אלקטרוני בדמות צג LCD אינו תחליף למשקף אופטי ("עינית"). הוא זולל את האנרגיה מהסוללות ומזייף בצבעים, ואחזקת המצלמה בידיים מושטות (כדי לראות את הצג) פחות יציבה מהצמדת המצלמה לעין בתנוחת הצילום המסורתית.

כתבה זו הנה הכתבה השניה בסדרת כתבות בנושא המצלמות הדיגטליות. בכתבה הבאה בסדרה, נסקור את הרכב המצלמה וחלקיה השונים.