מיקונוס, אפשר גם אחרת

האי מיקונוס. גוש סלע צחיח טובל בים טורקיז, גלים רכים של מים צלולים מתרפקים על חולות זהובים. מיקונוס הוא האי המתויר ביותר בין שרשרת האיים הציקלאדיים. במעגן החדש שנבנה פורקות מדי יום שלוש או ארבע ספינות ענק כ-1,500 תיירים. אלה פושטים כנחיל ארבה על הרחובות הצרים, לשמחת בעלי החנויות ולצערם של חובבי השקט והשלווה.
התיירים ממלאים כל חנות ומסעדה, המחירים קופצים לשמי יוון הכחולים והקסם של האי הולך ונמוג. האמיצים ביניהם מתנחלים על החופים הקסומים הסמוכים לעיר, נפרדים מהבגדים ומשזפים את עורם הלבנבן. לעיר מגיעות גם טיסות שכר רבות, מחירי הלינה ממריאים, אבל התיירים ממשיכים לשלם.

מנזר אפוף מסתורין

ואפשר גם אחרת. כל מה שצריך זה לשכור קטנוע או מכונית קטנה ולצאת לתור את צידו הדרומי של האי. כאן תמצאו חופים מקסימים, מפרצים שקטים, אתרי נופש זעירים וכפרים עתיקים. שאונם של תיירי החבילות נשאר מאחור.
האי מיקונוס שוכן במזרח שרשרת האיים הציקלאדיים. אי קטן, בסך הכל 5,000 תושבים, שבעונת התיירות מקבל תיגבור כוח אדם מהיבשת ומכפיל את מספר יושביו. שכנו ממערב, האי הקדוש דלוס, נח בשלווה אפופת מיסתורין במרחק קילומטרים ספורים.
במרכז האי כמה כפרים קטנים. הכפר היפה והעתיק אנו מרה שוכן כשבעה קילומטר מזרחית לעיר מיקונוס, בראש הר לא גבוה במיוחד. זוהי פנינה עתיקה עם מנזר (פאנגיא טורליאני) מהמאה השישית. המבנה הגדול בוהק בסיד לבן, תריסיו הכחולים בולטים למרחוק. לצידו מגדל פעמונים שהובא מפירנצה וגולף באבן בסוף המאה ה-18. בתוך החצר הפנימית מגורי הנזירים, אליהם מובילים מסדרונות אפלוליים החבויים אחרי שורות עמודים.
מדרגות צרות, עטופות בבוגנוויליה אדומה, מוליכות לקומה העליונה. אב המנזר יושב סמוך לכניסה, מביט במבקרים הנכנסים. המקומיים ניגשים לנשק את ידו ולקבל ממנו ברכה. הנזירים ספונים בחדרים או עובדים בתחזוקת המקום. בתוך הכנסייה קריר, אפלולי ומלא מסתורין. ריח של קטורת נישא באוויר. אפשר להבחין בדמויות המצוירות של הקדושים מציצות אליכם מהקירות, שנרות דולקים משרטטים עליהם צללים כבדים של פסלי הכנסיה.
סמוך לכנסיה כיכר קטנה. מספר קטן של טברנות כפריות פשוטות מפוזרות מסביב. המחירים נמוכים בהרבה מבעיר מיקונוס, והאוכל משובח. המקום המומלץ במיוחד נמצא דווקא מחוץ לכיכר, במעלה הרחוב הצר - טברנה יפה שמכשירים חקלאיים משמשים בה לנוי. לא לוותר כאן על יוגורט ודבש. מול הטברנה חנות קטנה לווילונות ומפות, תפירה מקומית מכותנה או תחרה. בקצה המערבי של הכיכר מאפיה. ריחו המשכר של לחם טרי ממלא את האוויר. אפשר לאכול כאן בורקס במחיר מגוחך.

אין צורך בבגד-ים

ועכשיו לחופים היפים, ונתחיל ממערב האי. קאטו ליוואדו הוא מפרץ יפהפה עם חול זהוב, מים צלולים ומפרצונים קטנים. עוד מפרץ יפהפה נמצא מדרום לאנו מרה. מפרץ יפה עם חול רך ומים צלולים אפשר למצוא ליד הכפר הקטן אליה. החופים שם ארוכים ומפורצים על-ידי מפרצונים אינטימיים. כאן תיווכחו לדעת שבגד הים מיותר לחלוטין. ברוב החופים נוהגים להשתזף בעירום מלא. לשון היבשה הקטנה ליד אגיה אנה מעניקה לכם שני מפרצים יפים.
אם תרצו לרחוץ בים פתוח, חשוף לרוחות, מתחת לאורו של מגדלור, תוכלו להגיע עם הכביש עד פאנארי, שבקצה הצפון מזרחי של האי, ולצעוד רגלית עד המים. קיימת גם תנועה של סירות דייגים, שמביאות אתכם (בתשלום כמובן) לחופים בודדים ואוספות חזרה כשאתם מבקשים. אף אחד לא עושה גם כאן עניין גדול מרחצה בעירום מלא.