מדריך: כיצד תקנו מחשב חדש

בסופו של דבר, מגיע הקץ להכחשות ומתחיל שלב ההשלמה: הגיע הזמן להחליף את המחשב שלך. כן, בטח שראית את המודעות שמציעות מחשב ב-2,000 ש"ח. אבל באותיות הקטנות גילית שזה לא בדיוק מחשב חלומותיך - המעבד איטי, הזיכרון קטן, הדיסק מיושן, וזה אפילו לא כולל מסך. או מע"מ. או הובלה והתקנה. אבל לפני שאתה מוותר על כל העניין והולך לשחק Digger, תן לנו לשכנע אותך שיש מה לעשות.
בשנה הבאה תוכל אולי להרשות לעצמך יותר. בינתיים, תוכל לקנות מחשב שייתן לך תמורה מיידית, אבל גם יתאים לשדרוג עתידי. בעמודים הבאים נסביר לך כיצד לקנות מחשב כזה, במינימום השקעה ועם מקסימום תמורה.
2,000 ש"ח הם באמת מעט, אבל ב-3,000 ש"ח תוכל כבר לקבל מחשב סביר בהחלט. מחשב מהיר שיתמודד היטב עם רוב היישומים, יתחבר לאינטרנט ויריץ גם את המשחקים החדשים ביותר. או לפחות את רובם המכריע. זהו, אם תרצה, בעצם המחשב שתכננת לקנות בשנה שעברה. אם גם אתה, כמו רבים, דחית את קניית המחשב שוב ושוב לאורך כל השנה החולפת, תגלה שעכשיו הוא עולה בערך חצי. ומכיוון שרוב האנשים לא מחליפים מחשב כל שנה - אפילו לא כל שנתיים - בסופו של דבר תעשיית התוכנה מביאה בחשבון שיהיו אנשים שישתמשו במחשבים כאלה. מחשבים לא הכי מהירים שיש, אבל הרבה יותר מהירים מהמחשב שיש לך היום.
בפרקים הבאים נסביר כיצד לבנות מחשב כזה, וכיצד לשדרג מחשב קיים בצורה זולה ומשתלמת. זה עדיין לא יהיה מחשב החלומות, אבל אתה תקבל הרבה יותר, בהרבה פחות ממה שחשבת.

איזה מעבד לקחת

בשנים האחרונות נהגנו להתלונן על כך שהתפתחות החומרה משאירה את עולם התוכנה מאחור. רוב האנשים ממילא הרי משתמשים במחשב שלהם כדי לעבד תמלילים, לגלוש באינטרנט, אולי גם לשמוע קצת מוזיקה. מחשב פנטיום 2 ממוצע יכול להתמודד עם היישומים האלה בכבוד, ואין שום סיבה לשלם הרבה כסף עבור מעבד מהיר פי חמש לפחות.
זה עדיין נכון במידה רבה, אבל לתמונה נכנסו עוד כמה גורמים. לחובבי המשחקים, לדוגמה, לא צריך להסביר מדוע תצורת החומרה חשובה (בעיקר הכרטיס הגרפי, אבל גם המעבד). אם אתה קונה היום מחשב, עליך להביא בחשבון שתרצה בוודאי להתקין עליו Windows 2000 או XP, להשתמש ביישומי וידאו, להתחבר לאינטרנט מהיר (מכיוון שקצב התקשורת מפסיק להיות צוואר הבקבוק, החשיבות של כוח העיבוד עולה). רובנו נשתמש במחשב הבא שלנו לעיבוד תמונה, אפילו בסיסי - כמו תיקון תמונות שצילמנו במצלמה דיגיטלית. חלקנו נשתמש בו לעריכת וידאו.
גם אם היישומים הללו נראים לך היום קצת מתקדמים מדי, זה כנראה באמת רק עניין של זמן. אתה תעשה את כל זה - אם לא עכשיו אז בשנה הבאה, ואם אתה רוצה שהמחשב שלך ישרת אותך זמן רב ככל האפשר, מעבד חלש עלול להוות בעיה. הבחירה במעבד משליכה על כל השאר. היא תקבע גם באיזה לוח-אם וזיכרון תשתמש, ובעקיפין מגדירה את מסגרת הביצועים שתוכל לקבל, הרבה מעבר להבדלי הביצועים הגולמיים בין המעבדים השונים.
הבחירה המתבקשת למי שרוצה לחסוך, היא ללכת על מעבד סלרון זול. את הדגמים הבסיסיים של המעבד הזה אפשר למצוא היום במחירים של 400 ש"ח או פחות. זו, כמובן, הבחירה המגבילה ביותר מכל הבחינות. אם אין לך 500 ש"ח להוסיף בשביל פנטיום 4, ישנה פשרה שקל לחיות איתה ושתפתח בפניך אפשרויות נוחות לשדרוג עתידי: סלרון זמין בשתי גירסאות במארזי 478 פינים, שיכולות להתחבר לרוב לוחות הפנטיום 4. הגירסה האיטית יותר, במהירות השעון של 1.7GHz, מספקת ביצועים גבוהים בעשרות אחוזים ממעבדי הסלרון הישנים, המתאימים לתושבות Socket 370. המחיר: כ-550 ש"ח בלבד.
תרגיל דומה אפשר לעשות גם עם מעבדי AMD: לקנות לוח Socket A 462, שתומך גם בDuron וגם בAthlon XP, להתקין עליו מעבד Duron 1.1GHz שעולה 400 ש"ח או פחות, ולהחליף אותו בעתיד במעבד Athlon XP מהיר. אפשר, כמובן, לקנות Athlon XP כבר עכשיו, ולשלם עליו 300 ש"ח פחות מאשר על הפנטיום 4 המקביל. ואגב, אם אתה מוכן להתאמץ קצת יותר ולחפש אותם בחו"ל או באינטרנט, תוכל למצוא גירסאות קודמות של מעבדי AMD בחצי המחיר.
הבחירה בלוח היא המפתח להשקעה נבונה גם אם אתה הולך על פנטיום 4. את צקנה את גירסת ה-1.7GHz של המעבד היום, תשלם עליה מעט יותר מ-900 ש"ח. 3,000 ש"ח פחות משהיית משלם על גירסת ה-2.53GHz. רק דאג שהלוח יהיה כזה שתומך בגירסאות מהירות יותר של המעבד. וכמובן, אם 1.7GHz לא מספיקים לך, אתה לא חייב לשלם פי 4. תמורת קצת יותר מ-1,600 ש"ח תוכל לקבל את גירסת ה-2.26GHz של המעבד, שגם תומכת באפיק מערכת של 533Mhz. בכל מקרה, אם אתה חושב לקנות פנטיום 4, המתן שבועיים או שלושה - החודש תוריד אינטל את מחירי המעבד בעשרות אחוזים.

האמא של הלוח

דרך מקובלת מאוד היום לחסוך, היא לקנות לוח משולב עם מתאמים מובנים (On Board). אפשר למצוא לוחות לא רעים בכלל עם מתאמי אודיו, רשת וVGA. השילוב הזה יכול להחליף בהצלחה כרטיס קול, כרטיס רשת וכרטיס גרפי בסיסיים-פלוס, שהיו עולים בנפרד עוד 200-350 ש"ח. והחלק הכי טוב בכל העניין, הוא שהלוחות הללו עולים פחות או יותר אותו הדבר כמו לוחות רגילים.
עניין המתאם הגרפי על הלוח הוא המשמעותי ביותר - אף מתאם כזה אינו מצליח להתקרב בכלל לביצועים של הכרטיסים הגרפיים החדשים. יוצאת הדופן היחידה היא ערכת השבבים nForce של nVidia. לוחות-אם למעבדי AMD שמתבססים עליה, מציעים ביצועים גרפיים שמזכירים איכשהו את GeForce 2. הערכה גם מציעה תכונות אודיו סראונד, ובגירסה המורחבת גם מודם ואתרנט. תוספת המחיר בהשוואה ללוחות סטנדרטיים היא 400 ש"ח בממוצע, ואפשר להתווכח האם זה משתלם או לא.
טווח המחירים האופייני של לוחות משולבים לסלרון הוא 350-450 ש"ח, לפנטיום 4 הוא 400-550 ש"ח, ולמעבדי AMD איפשהו באמצע. כלומר, מחירים כמעט זהים לדגמים הבסיסיים של לוחות-האם הרגילים. זה אומר שאין כמעט שום סיבה לקנות מחשב חדש עם כרטיסים מיושנים, כי הלוחות המשולבים נותנים תכונות דומות במחיר נמוך במאות שקלים. רוב הלוחות יאפשרו לך להוסיף בשלב מאוחר יותר כרטיס קול, כרטיס רשת או כרטיס גרפי מתקדמים יותר אם תרצה (אבל חשוב לבדוק שהלוח שאתה קונה מאפשר זאת. יש, למשל, לוחות משולבים ללא חריץ AGP). לכן השורה התחתונה היא זו: אם אין לך כסף עכשיו, קנה לוח משולב ושדרג בשנה הבאה.
כל היצרנים מציעים היום לוחות משולבים. כדאי לשים לב שבחלק מהמקרים המחירים של לוחות משולבים מיצרנים ידועים אינם בהכרח יקרים יותר. יוצאי הדופן, כפי שניתן לראות בטבלה להלן, הם הלוחות של אינטל שהם יקרים יחסית. אבל בין הלוחות הזולים יותר, אפשר למצוא שמות מוכרים והפתעות חיוביות מאד.

זיכרון גורלי

החשיבות של סוג וכמות הזיכרון, היא אחד הנושאים הפופולריים ביותר בכל דיון על תצורות מחשב. כולם יודעים לומר שככל שיש במחשב זיכרון רב יותר ומהיר יותר, ישתפרו הביצועים שלו. כמעט כולם יודעים לספר גם שמחירי הזיכרון ירדו מאד, ולכן לא כדאי לחסוך. אבל כל זה מאד לא מדוייק.
חשוב להביא בחשבון שני דברים:
מחירי הזיכרונות עלו לאחרונה, ולקנות 512MB זה כבר לא ממש טריוויאלי.
ההבדלים בין טכנולוגיות הזיכרון השונות לא תמיד מצדיקים את ההשקעה.
המחשבים הבסיסיים ביותר שתוכל לקנות היום, מגיעים עם 128MB זיכרון מסוג SDRAM. זה בדרך-כלל מספיק כשמשתמשים בWindows 98/ME. זה פחות מדי בשביל Windows 2000/XP, שמגיעות לביצועים אופטימליים עם 256MB זיכרון. אפשר להשיג שיפור נוסף אם ממשיכים להגדיל את הזיכרון, אבל זה אומר תוספת של עוד 400-800 ש"ח, והיא תצדיק את עצמה לעיתים רחוקות.
יש חשיבות גדולה לבחירה בטכנולוגיית הזיכרון, שמכתיבה גם איזה לוח-אם נוכל לקחת. רכיבי SDRAM הוותיקים, הם עדיין הבחירה המועדפת למי שרוצה לחסוך בכל מחיר. אבל מי שרוצה רכיבים מהירים יותר, אינו חייב ללכת על רכיבי RDRAM, שנחשבים לטובים ביותר. הוא יכול לקחת רכיבי DDR, שבדרך-כלל זולים משמעותית.
הסיבה להעדיף אחת משתי הטכנולוגיות המתקדמות יותר, היא אם אתה משתמש היום או תשתמש בעתיד ביישומים בהם יהיה להן יתרון (משחקים מסויימים, וידאו, יישומים מדעיים, ועוד). אבל גם אז ההשקעה צריכה להיעשות בתבונה. תיאורטית, רכיב הRDRAM המהיר ביותר עשוי להציע לך ביצועים גבוהים עד 40% מרכיב הDDR האיטי ביותר. השאלה היא האם כדאי לשלם פי שניים או שלושה בשביל השיפור הזה, שיתקיים רק ביישומים מסויימים.
RDRAM אינו משתלם אם אינך הולך על הדגמים המתקדמים יותר שלו, PC1066 או PC1200. רכיבי RDRAM PC800 הנפוצים יותר, הם גם יקרים יותר וגם לא תמיד מהירים יותר מDDR. ברוב המקרים, ההשקעה ברכיבי DDR266 (או PC2100) היא המשתלמת ביותר. דגמי DDR333, DDR400 וDDR533, אמנם מהירים יותר, אבל הם והלוחות שתומכים בהם עולים הרבה יותר כסף.
חשוב לא פחות: מי היצרן שעומד מאחורי הרכיב. יש שלוש אפשרויות:
Brand Name (מותג). כמו סמסונג, יונדאי, מיקרון, פוג'יטסו או NEC. אלו חברות שמייצרות את שבבי הזיכרון, וגם את המודולים ("הרכיבים").
OEM. כמו קינגסטון, LG, Transcend ואחרים. אלו יצרנים שאינם מייצרים את השבבים בעצמם, אלא רק מרכיבים את המודולים.
No Name. זהו כינוי למודולי זיכרון שמותקנים עליהם שבבים אנונימיים, שלא מצויין עליהם שם היצרן. בדרך-כלל, אלו שבבים של אותם יצרנים בדיוק, שפשוט לא עמדו במבחני האיכות המקובלים ולכן נמכרים ללא שם.
הסוג האחרון הוא הנפוץ יותר שאפשר להשיג בישראל. רכיבי No Name, הם רכיבים זולים יותר והרבה פחות אמינים. הם מתאפיינים ב"Soft Errors", תקלות בשכיחות נמוכה, שהופכות אותם תקינים-לכאורה אבל מסתיימות בתקלות מחשב שכולנו מכירים - מסכים כחולים, "מסך קפוא", וכו'.
לעיתים קרובות רכיבי זיכרון שמוטבע עליהם שם-מותג ידוע, הם בעצם רכיבי No Name שזוייפו, וזו אחת הסיבות החשובות להתרחק מרכיבים זולים וספקי חומרה קיקיוניים. אנחנו מתפתים לומר שעדיף כבר לוותר על המותג, לשלם הרבה הרבה פחות על רכיבי No Name, ולקוות לטוב. אבל ככלל, עדיף לקנות פחות זיכרון, ועדיף לקנות רכיבים יותר איטיים, ובלבד שאלו יהיו רכיבים אמיתיים, מקוריים ואמינים.
הפשרה הכי פחות כואבת, היא לקנות 256MB DDR של יצרן OEM מכובד, ולעשות את זה אצל ספק רציני, עם שם טוב, שנראה שיש לו מה להפסיד מלהתעסק בשטויות כאלו. זו השקעה טובה בהרבה, למשל, מאשר קניית 512MB זיכרון, משהו שראינו שלא מעט אנשים עושים לאחרונה.

כתבה זו הנה הכתבה הראשונה בסדרת כתבות המדריך לרכישת מחשב חדש.