תבלינים בבית לחם הגלילית

גג רעפים אדום שנח על הקניון היפה בצומת אלונים מרמז במשהו על מה שנראה עוד מעט. אם נוסיף גם את צבעו האדום של אור הרמזור המעצבן בצומת, נוכל להיכנס ביתר קלות לתמונה הפסטורלית שממתינה לנו אחרי הסיבוב.
כשחס עלינו הרמזור והופך את אורו לירוק, אנחנו נפרדים מהר מהקטע הנוח של הכביש הרחב ונדחקים לכביש דו מסלולי צר. בעיקול הראשון נעלם מהעין צומת אלונים הסואן ומשני צידי הדרך נגלה חורש אלונים גדול, שריד אחרון ליערות האלונים הצפופים שהיו כאן פעם.
שעת בוקר מוקדמת. הנוף, העצים והבתים הרחוקים מזכירים מראות יפים של אזור כפרי מתעורר באירופה. ענן חיוור לבן עוטף את חורש האלונים בצידי הכביש. צבעי האדמה מטושטשים באד לבנבן שעולה מהם. אגלי הטל מנצנצים באלפי שמשות קטנות מאור קרני השמש הראשונות. בהמשך הכביש הקסום מסתתר מאחורי החורש של קיבוץ אלונים. מימין כבר רואים את הבתים של אלוני אבא, שמוסיפים לתמונת הנוף כמה גגות רעפים אדומים. הכביש יורד במדרון, אחריו עלייה, ועל הגבעה כבר רואים את שדרת העצים האפלולית בכניסה לישוב הקטן בית לחם הגלילית.

הבית של בני השבט ציטרשפילר

בית לחם הגלילית נחה בשלווה בשולי עמק יזרעאל. שמה מוזכר בספר יהושע, והתוספת הגלילית נועדה להבדיל בינה לבין בית לחם שביהודה. היישוב הוקם בשנת 1906 על ידי גרמנים בני מסדר הטמפלרים, שהגיעו מחיפה. במלחמת העולם השנייה הפך האתר למחנה הסגר לגרמנים, שבתום המלחמה פונו מהארץ לאוסטרליה. כיום זהו כפר שלו, שהופך בשבתות למוקד תיירותי עמוס במטיילים וכלי רכב.
בקצה הכפר ביתם היפה של בני משפחת פליישמן, ומעט אחריו, טובל בניחוח חזק של תבלינים, ביתם של בני שבט ציטרשפילר. הביקור שלנו מתחיל בחצר הקטנה שלו. שלושה דורות מבני משפחת ציטרשפילר עוסקים בתבלינים: מגדלים, מייבשים, מעבדים, מנפים, טוחנים ומוסיפים לאוכל שלנו את הטעם המיוחד. בצניעות הם מסתתרים מאחורי הקלעים של שוק התבלינים. באחרונה חברו בני המשפחה לאילנה מגוש תפן, שמכינה תערובות תבלין מיוחדות. וכך, נישאים על גלי הריח, פתחו הציטרשפילרים במקום מרכז מבקרים קטן ובו כ-400 סוגי תבלינים.
כבר בכניסה תלוי באוויר ניחוח טרי של תבלינים, מערבולת חושנית של ריחות. אור הניאון הלבן מגלה חגיגה צבעונית - גבעות תבלינים מונחות בתוך כלים גדולים. הצ'ילי, למשל, נראה כמגדל אבקה ריחנית. צבעו אדום אש עז, צבעם של פלפלים אדומים חריפים גרוסים דק דק. הלבנדר, איזובין רפואי, מתהדר בלבן סולידי שמעניק ריח טוב ואומרים גם חיטוי טבעי. עלי לימונית מונחים בכלי גדול והם נועדו להוסיף טעם לדגים וניחוח לתה.
סוגי פפריקה שונים מחזירים אותנו לצבע האדום: חריפה טורקית, מתוקה הונגרית או מתוקה מרוקאית. הסרפד (ידוע ברפואה העממית כעוצר נשירת שיער ומחזק את כח הגברא) מוגש כעלים שלמים או טחונים, שמשמשים תחליף למלח. המנטה - עלים מיובשים שלמים או טחונים להכנת משקה מרענן או תוספת לממתקים ולרוטב איטלקי לבשר. המתעקשים יוכלו לקבל הסבר על הסגולות הרפואיות של כל תבלין.
מאחורי מרכז המבקרים שדה גדול, בו גדלים בשורות מסודרות תבלינים שונים. המבקרים יכולים להסתובב בין הערוגות, לקבל הסבר על התבלינים, לראות ולהריח את הצמח לפני שהוא הופך לאבקה. הסיור במקום, טעימות התה והתבלינים, ללא תשלום. ('תיבולים', בית לחם הגלילית, טל': 9533405-04).

הבית של משפחת פליישמן

במרחק כמה חצרות משם שוכן ביתם היפה של בני משפחת פליישמן. בני הזוג, נורית וקובי, חזרו לבית לחם הגלילית לפני כחמש שנים ושיפצו את הבית הטמפלרי שירשה נורית. קובי, היסטוריון, מדריך טיולים ומספר סיפורים, אסף במשך השנים מסמכים, תמונות וסיפורים על הבית, איתר באוסטרליה את בני המשפחה שגרה בו, ונידנד להם עד שקיבל תמונות מהאלבום המשפחתי. הקומה התחתונה מוקדשת למוזיאון קטן לבית לחם הגלילית ולבית בו הם גרים. על הקירות תלויים צילומים עתיקים של הבית ותמונות המשפחה הגרמנית שגרה בו, ישובה על אותה המרפסת בה אנו נמצאים. בפינות פזורים כלים עתיקים.
וכך, על כוס קפה ריחני, תמצאו את עצמכם מאזינים לקובי, שומעים את סיפורי המקום שזורים ברכילות עסיסית. אחר כך אפשר לצאת לשיטוט ברחוב הראשי של הכפר הקטן, להתוודע לסיפורו של כל בית. נורית וקובי פליישמן, טל': 9532901-04.