כשהילד מנסה להגיד לכם משהו

"כתבתי את הספר הזה כי היה חשוב לי להיות פה לכל הילדים האלה, ש'עושים צרות'. הילדים הרגישים, החשופים, שקשה להם, שסובלים מפחדים ומהתפרצויות זעם. מהניסיון למדתי, שדווקא הילדים האלה מגיבים נפלא כשמקשיבים להם. הספר מנסה להסביר להורים מה הילד שלהם מנסה להגיד להם". כך מתארת חלי ברק, פסיכולוגית חינוכית (וגם אם גרושה, בת 43, לבן יחיד, בן 18), את הרקע לכתיבת ספרה החדש, "תקשיבו לי רגע!" (הוצאת "אח").
הספר עוסק בקשיים ובהתלבטויות שהורים נתקלים בהם מדי יום, כמו מתי אנחנו מפנקים את הילד במקום פשוט לאהוב אותו, מה אומר לנו ילד שמתחמק מדרישות, מה המשמעות של מריבות רבות בין אחים, ומה ההתנהגות של הילד שלנו אומרת עלינו, הוריו.
כל נושא מטופל מזווית ראייה של ילדים בקבוצות גיל שונות: עד גיל שנה, מגיל שנה עד ארבע, מגיל ארבע עד שבע, בגיל בית-ספר יסודי ובגיל ההתבגרות.
נקודת המוצא של הספר היא שקיים קצר בתקשורת בין ילדים להורים. ההורים מדברים ב"שפה" שונה, לעיתים בשתי "שפות" שונות, ומצפים שהילדים יגלו כישרון לולייני לדלג בין השפות.
90 אחוז מבעיות המשמעת קשורות בהורים, קובעת חלי ברק, ולכן, כשההורים משתפרים, גם הילדים משתפרים. הורים יכולים לשנות התנהגות של ילד רק כשהם מתחילים לחשוב ולראות גם את עצמם בתוך התמונה: מה הם עושים שגורם לילד להתנהג כך, מה הם אומרים שגורם לילד להגיב כך.
הספר מציג בעיות שונות, ולכל בעיה מביא תשובה של ילד המייצגת את נקודת המבט של הילדים בני גילו. הנה דוגמה (המובאת כאן בקיצור):

הבעיה:

הילד לא עושה מה שאומרים לו, לא מקבל הצבת גבולות, לא מקבל "לא", כל זמן מתווכח.

תשובת ניר בן ה- 16:

לדעתי, אם אתם לא מצליחים למשמע אותי, זו הבעיה שלכם. הסמכות היא בידכם והאחריות היא שלכם. אני לא מתכוון להתחלק איתכם באחריות הזאת. אני חושב שאתם צריכים לשפר את שיטות המשמעת שלכם כי אני מצידי משקיע את כל המאמצים כדי לשכלל את שיטות ההתחמקות שלי מהן. אני יודע שאצל אמא אני רק צריך לבכות קצת והיא מוותרת ואצל אבא אני אומר "בסדר" ולא עושה כלום, ואחרי כמה פעמים הוא מתייאש ומוותר.
אתם נכשלים בהשגת משמעת כי אתם מתוסכלים מזה שיש לכם ציפיות לא הגיוניות, שאני אעשה בהתלהבות דברים לא נעימים לי. רק טבעי שאני אתחמק. אתם אומרים שאי אפשר לשים לי גבולות, ואני אומר: אתם לא יודעים לשים לי גבולות! לא יודעים להגיד לי "לא". אני דווקא רוצה גבולות. זה טוב בשבילי ובטוח לי. אני אוהב להיות מנומס, מאופק, מתחשב, מסודר. אני מרגיש רע כשאני חי ללא סדר וללא גבול. אני מבולבל וכל העולם מבולגן לי ואני לא מצליח להסתדר עם חוקים ועם חברים כי לא לימדו אותי איך להסתגל אליהם.
אני רק צריך שתנצחו ותשליטו משמעת לטובתי ולטובתכם. ואתם יודעים איזה משמעת אני צריך? כזאת שגם בתוך ה"לא" יש "כן". אל תגזימו ואל תצמצמו אותי לתוך כלוב עם חוקים והגבלות, אלא רק במידה שאוכל לפתח רצונות משלי, להרגיש שגם אני משפיע על החוקים האלה. תנו לנצח אתכם לפעמים.
מה לא לעשות כדי להשיג משמעת? לא לצעוק, לא לקלל, לא להכות, לא לאיים, לא להעליב, לא להעניש.
מה כן לעשות כדי להשיג משמעת? להיות רגועים, הגיוניים, שקולים. להוריד את כמות התיסכולים והכעס, להוריד את כל הציפיות הלא הגיוניות.
בקשו ממני דברים בשקט ותנו לי זמן להתארגן. החליטו מראש מה תהיה התגובה שלכם אם לא אציית. הקשיבו גם לדיעה שלי, וזיכרו שגם בשעת כעס אני הילד האהוב שלכם.