לאוס למתחילים

מחר (ד') בבוקרו של ליל הירח המלא של חודש נובמבר ייחל בסטופה הקדושה בויינטיאן, בירת הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס, פסטיבל 'באן פה טאת לואנג' שיארך כשבוע. זהו החג הבודהיסטי הקדוש ביותר בלאוס והוא נחוג סביב המבנה הדתי והלאומי החשוב במדינה – 'פה טאת לואנג'. במהלך החג מתקיימות תהלוכות של נזירים מרחבי המדינה, המוקפים המון חוגג שמביא להם מנחות ומזון. הנזירים גם מחלקים ברכות ועצות למאמינים. מתחם הסטופה הקדושה מוקף בימי הפסטיבל בשוק ססגוני ובלילות יש מופעי זיקוקים וצעדת נרות סביבו. מומלץ להגיע לויינטיאן יום יומיים לפני החגיגות מאחר והיצע החדרים בבירה עדיין מוגבל, במיוחד עבור תרמילאים דלי תקציב.

עם פשוט, נעים וחייכני

גם למי שיפספס את הפסטיבל מציעה ויינטיאן מספר אתרים בודהיסטים מקוריים ומפתיעים, במיוחד אם מאסתם בביקור במקדשים המצועצעים של תאילנד ומיאנמאר: מלבד הסטופה הגדולה והמוזהבת בטאת לואנג, בקשו מנהג ה'סונגטאו' (טוק טוק) שיביא אתכם ל'מקדש היער' (וואט סוק פה לואנג - המפורסם בסאונות צמחי המרפא), וואט סי סאקט המט ליפול, שבקירותיו אלפי גומחות קטנות ובהם צלמי בודהא מכסף וברונזה. וכמובן, אל תוותרו על ביקור ב'בודהא פארק' (סיינג קואנג) שנמצא לא רחוק מ'גשר הידידות', שמוביל לתאילנד.
זהו ספק גן פסלים ספק לונה פארק לעניים העשוי בטון ומציג את מיטב ה"מותגים" של דתות המזרח, בתנוחות שונות ומשונות ועם קריצה הומוריסטית של הבנאי והמתכנן, לואנג פו בונלואה סולילאט. בגן השוכן על גדות המקונג יש גינון נעים וזהו מקום מצוין לפיקניק ומנוחה מחוץ להמולה ולזיהום האוויר של ויינטיאן. הפארק משאיר את הרושם שמאפיין את כל הביקור בלאוס: פשוט, נעים וחייכני. כמו רוב האתרים בויינטיאן גם כאן תיאלצו להיפרד מאלפיים קיפ (פחות משקל וחצי).
למרות שויינטיאן אינה עיר נעימה לשהות בה, ניתן למצוא סביב גן נומפו (כיכר המזרקה) מספר מסעדות לאניני טעם וכן פאבים בסגנון מערבי, ובהם פרט לשתייה חריפה גם אינטרנט אמין וזול. ההשפעה הצרפתית ניכרת בלאוס במזון (באגטים), בדת ובארכיטקטורה ואפילו יש גרסא מקומית ל'שער-הניצחון' של פריז. האתר נקרא 'פאטוסאי' ונבנה מבטון שהביאו לכאן האמריקנים בזמן מלחמת וייטנאם לצורך הקמת שדה תעופה למטוסיהם, שהפציצו את נתיב הו צ'י מין.
למרבה האירוניה האמריקנים "התקפלו" וכיום מתנוסס מהמונומנט בגאווה דגל ענק של המפלגה הקומוניסטית. האירוניה היא מכופלת: בקומה האמצעית (אפשר לטפס למעלה במדרגות) ישנם מוכרי מזכרות שישמחו לקבל דולרים אמריקניים; למרות דגלי המפלגה בכל פינה הרי שכלכלתה של לאוס מופרטת ואחת מן החופשיות בעולם (במיוחד עבור משקיעים זרים). התצפית מן הגג מרשימה אם כי ויינטיאן עצמה קצת פחות.
ויינטיאן היא המקום להסדיר ענייני ויזה וכספים בתחילת, אמצע או סוף מסע בלאוס (תלוי מהיכן מגיעים ולאן ממשיכים). שערי החליפין של הקיפ כאן הטובים ביותר (דולר אחד שווה כ-9,500 קיפ) ובשוק אפשר למצוא תיק בד לאואי יפה וזול לסחוב בו את כל השטרות, יען כי בלאוס למרות זילותו של המטבע המקומי, השטר הגדול במחזור הוא של 5,000 קיפ.
כך או כך מומלץ לא להחליף סכומים גדולים של דולרים, מאחר ואתם עלולים להמיר אותם חזרה בשער גרוע: הלינה והמחייה (פרט לויינטיאן ולואנג פראבאנג) זולים עד כדי גיחוך ותרמילאים יתקשו לבזבז כאן יותר מ-200 דולר בחודש.
לויינטיאן ניתן להגיע בטיסה מכל בירות האזור וכן מצ'יאנג מאי (תאילנד), הו צ'י מין סיטי (ויטנאם), קונמינג וג'יאנגזו (סין) או לחצות יבשתית מנונג קאי שבתאילנד תמורת 10 בהאט (שקל)דרך 'גשר-הידידות' בואכה לאוס.

הפנטזיה של כל ישראלי

ארבע שעות שעות נסיעה צפונה יביאו אתכם לעיירת הקיט המתפתחת ואנג ויינג המשלבת אווירת שלווה ועישונים בנוסח האיים של דרום תאילנד (או סיני) עם נוף עוצר נשימה, מקומיים חביבים ותיירות אקולוגית (טרקים, קאנו, טיולי אבובים ומערות)בחיתוליה. כאן תמצאו ודאי את הפנטזיה של כל ישראלי: צמחייה ירוקה, מים בשפע, מרחבים פתוחים ומקומיים מקסימים - והכל בזול.
באזור ואנג ויינג חיים (כמו בכל לאוס) מספר שבטי מיעוטים לצד הרוב הלאואי בכפרים שבהם אפשר לבקר (רצוי עם מדריך מקומי) ולהתרשם מאורחות חייהם. הרשויות מעודדות את בני המיעוטים להתפרנס מתיירות על מנת להפחית את תלותם בביעור יערות לחקלאות וציד רחב היקף הגורמים נזק בלתי הפיך לסביבה. כמו בתאילנד (המתויירת יותר) הכפרים שנמצאים קרוב לציר התיירות הראשי כבר מורגלים בתיירים, יש בהם דוברי אנגלית ומוכרי מזכרות, אולם דווקא בכפרים הנידחים יותר יש סיכוי למפגש אינטימי ומרתק עם אנשי המיעוטים, שרבים מהם עוד נבדלים בבגדיהם המסורתיים ושומרים על מנהגיהם.
הדרך מואנג ויינג ואליה עוברת בנופים מרהיבים כשבדרך מויינטיאן חולפים על פני האגם המלאכותי על סכר נאם גום ומימיו הכחולים. הדרך העולה צפונה (לרוב באוטובוס מקומי שמיועד בעיקר לתיירים) לא מפסיקה להדהים ונראית כגן עצום של עמודים, צוקים ופסלים מאבן גיר, רובם תלולים ומיוערים. רבים מהתרמילאים מאמצים את מנהג המקומיים ועולים לשבת על גג האוטובוס – שם פחות צפוף, יש אוויר ויותר קל לצלם, אבל מסוכן מאד – בעיקר בעת התהפכות. (אל תתביישו להעיר לנהגי אוטובוס מטורפים).