נשיקה ראשונה, מכה ראשונה

המכה הראשונה שמאיה בת ה- 16 חטפה מהחבר שלה היתה הכי כואבת. לא בגלל עוצמתה, שכן האחרות היו כואבות ממנה, כמו בגלל ההפתעה. "זה הגיע משום מקום, כל-כך לא צפוי", אומרת מאיה (שם בדוי), נערה יפהפיה מדרום הארץ, שהתחברה לבחור אלים – מבוגר ממנה בארבע שנים – שנהג להכות אותה מכות רצח על כל שטות. "הכל התחיל טוב ויפה, ממש אגדה. נכון שכבר בהתחלה היו סימנים קטנים לאגרסיביות ביחס שלו, בצורת הדיבור אלי, אבל לא שמתי לב. אחרי חודש שיצאנו התווכחנו על משהו, ופתאום הוא הכניס לי סטירה.
הייתי בשוק. אף אחד, מעולם, לא הרביץ לי. העפתי לו סטירה בחזרה, אבל זה עוד יותר הרגיז אותו והוא פוצץ אותי ממכות, עשה לי סימנים בכל הגוף". החבר של מאיה כלא אותה בחדרו "עד שתירגע". כשהפסיקה לבכות, נשבע לה שזו פעם ראשונה ואחרונה, ושהוא מצטער ושהוא אוהב אותה כל-כך. מאיה בחרה להאמין. במשך חצי שנה המשיכו לצאת ביחד. האיומים ברצח הפכו לעניין שבשגרה. שיערה הבלונדיני הארוך כיסה את החבורות הכחולות בפניה. החברות ראו ושתקו, האמא ידעה ושתקה, המורות בבית-ספר לא עשו כלום.
למזלה, מאיה יצאה מהסיפור בשלום. ימים ספורים לאחר שניתקה את הקשר עם אותו בחור, הוא נעצר להסתכלות, בגלל מעורבות באירוע אלים אחר, ונשלח למוסד סגור. כיום היא מנסה לשקם את עצמה ומתנדבת ב"הפוך על הפוך", מרכז מידע וייעוץ, שמפעילה עמותת "עלם" עבור בני נוער שנקלעו למצבי מצוקה.

רגע לפני האונס

בשפה היבשה קוראים למה שמאיה עברה "חיזור אלים". למרבה הפחד, על-פי הערכות של עלם, אחד מכל ארבעה נערים שרוי במצב דומה. היום מתקיים יום התרמה ארצי של עמותת "עלם", עמותה למען בני נוער במצבי סיכון, שמפעילה, בין היתר, תוכנית למניעת חיזור אלים.
עמותת "עלם" הוקמה לפני 12 שנה על-ידי קבוצת מתנדבים מארצות-הברית ומישראל, שהחליטו לסייע לבני נוער במצוקה להפוך לאזרחים תורמים ומועילים. כיום מונה העמותה כ- 1,500 מתנדבים וצוות של כ- 150 עובדים, ובראשה עומדת נאוה ברק. "עלם" הקימה מרכז מחקר מדעי באוניברסיטת תל-אביב, היא מפעילה כ- 20 מרכזי מידע של "הפוך על הפוך" ברחבי הארץ, היא מוציאה לגנים ציבוריים ניידות עם צוות מתנדבים, על-מנת לאתר נוער משוטט וליצור איתו קשר, ויוזמת בבתי-הספר תוכנית למניעת חיזור אלים בקרב בני-נוער.
"חיזור אלים זה מעשה או איום למעשה של אלימות נפשית, פיזית או מינית אצל מתבגרים, המקיימים קשר זוגי" מסבירה לילך שבתאי, אחראית על תחום המניעה בעל"ם. "במסגרת התוכנית למניעת חיזור אלים מתעסקים בתפקידים בין המינים, כיצד צריך להגיב בתוך הקשר, מהי זוגיות בריאה".
ממחקרים שנערכו בארצות-הברית ובאירופה עולה, כי כשליש מתלמידי התיכון והקולג' בגילאים 13-21 היו מעורבים בקשר אלים. "אצלנו לא נעשה מחקר מסודר, אבל ממה שאנחנו רואים בשטח הנתונים דומים מאוד", אומרת שבתאי. "זה לא משנה מה הרקע, המוצא או רמת ההשכלה. אגב, בנות מפעילות אלימות נפשית בדיוק כמו בנים. כמוהם הן משתמשות באלימות פסיכולוגית, בהשפלות, בהפעלת לחץ".
אלימות נפשית עלולה להיות קשה לא פחות מאלימות פיזית. כך למדה על בשרה שני (17) מחולון. "הכרתי בחור נורא נחמד, שלמד איתי בכיתה, והוא היה החבר הראשון שלי", היא מספרתי. "מאוד אהבתי אותו ושמחתי שהוא כל הזמן
רוצה שנהיה ביחד. לאט-לאט זה התחיל להעיק עלי. אני תלמידה חרוצה שמקדישה הרבה זמן לשיעורים, והוא אחד כזה שלא לומד למבחנים, לא משקיע. כל הזמן הוא אמר לי: 'בואי נהיה ביחד, תלמדי אחר-כך'".
החבר של שני רצה הכל, ומהר. לא היתה לו סבלנות לחכות, לא היה איכפת לו באמת מה שני חושבת ומרגישה. "התקדמנו מאוד מהר מבחינה מינית, למרות שלא הייתי מעוניינת בזה", מספרת שני. "היינו רק שלושה חודשים ביחד, וכל הזמן הוא אמר לי: 'אם את אוהבת אותי, למה אנחנו לא שוכבים?' הוא כפה את עצמו עלי, גם נפשית וגם מינית. באחת הפעמים הוא כמעט אנס אותי והצלחתי לעצור אותו, אני לא יודעת איך, בדקה התשעים. צעקתי לו: 'די!!!' והעפתי אותו מעלי. אחרי אותו לילה נפרדנו". שני, מזועזעת ומושפלת, התייצבה במרכז "הפוך על הפוך" בחולון ונרשמה לסדנה על חיזור אלים.
"ניהלנו שם דיונים על מערכות יחסים ועל זוגיות, ואני משווה את זה למה שהיה לי וחוטפת שוק", היא אומרת. "ידעתי שמשהו לא היה בסדר בזוגיות שלנו, אבל לא ידעתי עד כמה. חשבתי שזה בסדר שהוא אומר לי עם מי ללכת, מה ללבוש, איך להתנהג. מה שהוא רצה לעשות – עשינו. הוא היה אומר לי: 'זה חשוף מדי, זה קצר מדי', ועשיתי מה שהוא אמר לי, כי רציתי לרצות אותו. "זאת היתה תקופה נוראית. לא היה לי קשר עם חברות, כי הוא לא אהב אותן ורצה שאהיה רק איתו. הוא היה מאוד חשוב לי, והאמנתי שאצל כולם זה ככה. מערכת היחסים שלנו היתה דפוקה לגמרי. בלי התמיכה של 'הפוך על הפוך' אני לא יודעת באיזה מקום הייתי היום".
לילך שבתאי: "בני נוער מתקשים לפעמים להבין מתי זה נורמלי לקנא ואיפה עובר הגבול. אנחנו מסבירים להם, שמדובר בסדרה של התנהגויות ושצריכה להיות הצטברות של תנאים מדאיגים. אם, למשל, כל הזמן מגבילים אותך ואת חושבת פעמיים לפני כל מה שאת אומרת, סימן שמשהו כאן לא בריא. אלימות נפשית היא בפירוש טרור והיא עלולה להידרדר לאלימות פיזית. אם בתוך הקשר הזה מישהו רוצה לעזוב, הוא עלול להיות בסכנת חיים. מטבעה, אלימות מתגברת אם לא עוצרים אותה".

מרדף עם סכין

מאיה יודעת בדיוק על מה שבתאי מדברת. גם החבר שלה אמר לה עם מי לצאת, לאן ומתי, אלא שהוא לא הסתפק בכך. את החברות שלה ניפנף, כי הן לא היו לטעמו. הוא הורה לה להגיע אליו הביתה מיד אחרי הלימודים, כדי שלא יהיה לה זמן לבגוד בו. "פחדתי ממנו", מודה מאיה. אחרי הפעם הראשונה שהוא הרביץ לה, מאיה דווקא החליטה להיפרד מהבחור. למחרת אותו יום היא הגיעה אליו הביתה, התיישבה על קצה מיטתו והודיעה לו שזה נגמר.
"פתאום הרגשתי שאני עפה", אומרת מאיה. "הוא העיף אותי לרצפה והתחיל להרביץ לי. אמרתי לו שאני מצטערת ושאני נשארת איתו, רק כדי שיפסיק להרביץ לי". כשהיא מדממת ומוכה חזרה מאיה הביתה. היא סיפרה לאמה מה קרה והשביעה אותה לא לספר לאב. לחברות שדיברו על ליבה והציעו לה לעזוב אותו, הפנתה עורף. "הוא לא הירשה לי לדבר עם החברות שלי או להיפגש איתן", היא מספרת. "הוא אמר שהן משפיעות עלי לרעה וגוררות אותי לסמים. הוא פשוט המציא דברים והאמין בהם".
אמה של מאיה וחברותיה ניסו להסביר לה, שגם אם החבר מבקש סליחה – הוא ימשיך להכות אותה. מאיה חשבה שהיא יותר חכמה. "היום אני יודעת שהבית זה המקום הכי אוהב ותומך שיכול להיות, אבל באותה תקופה לא הרגשתי את זה", היא אומרת. "כשאת נמצאת עמוק בתוך הזבל, את לא מריחה את הסירחון. רק חודשים אחרי שהקשר הסתיים הבנתי מה באמת קרה שם. הוא יודע לשכנע. כל מה שהוא היה אומר, נשמע לי הגיוני ונכון. הדבר היחיד שידעתי בוודאות הוא שזה לא בסדר שאני חוטפת מכות".
מאיה האמינה שבמילים יפות ובעזרת חנופה היא תשנה את החבר שלה. "כמובן שטעיתי, את לא יכולה לשנות אף אחד. היינו חצי שנה ביחד, ולא חלף שבוע שלא קיבלתי מכות. הגעתי למצב שלא עשיתי שיעורים, לא הלכתי לבית-הספר, לא נפגשתי עם חברות. הוא היה מכריח אותי ללכת איתו למסיבות כשכל הפרצוף והגוף שלי עם סימנים כחולים. פעם ברחתי ממנו והוא רדף אחריי עם סכין, אמר לי שירצח אותי ויתאבד".
מאיה משתתקת, ואני בוהה בה, מתקשה להבין. יושבת מולי בחורה נבונה, שמתנסחת מצוין, שנראית כמי שיודעת להבחין בין טוב ולרע, ובכל זאת – במקום לקום ולברוח, היא בחרה לחטוף מכות על בסיס קבוע. "הוא ניתק אותי מהסביבה, ופחדתי ממנו", היא מסבירה. "עם המכה הראשונה הלכה האהבה ובא הפחד. "רק אחרי חצי שנה הגיע המשבר.
הוא הכריח אותי להתקשר לחברת ילדות ולנתק איתה את הקשר. סירבתי, והוא היכה אותי מכות רצח. ידעתי שזו הפעם האחרונה. התקשרתי אליו, הודעתי לו שמצידי זה נגמר ושהוא יכול לרצוח אותי, כבר לא איכפת לי. הוא הודיע לי שזה מה שיקרה: הוא יהרוג אותי ויתאבד". מותשת וכואבת הלכה מאיה לישון. זמן קצר לאחר-מכן התעוררה לקול צעקות. היא שמעה את החבר, את אביה ובליל של קולות רמים. "לא העזתי לצאת מהחדר", היא מספרת. "התברר שהחבר שלי הגיע, ואבא שלי כמעט הרג אותו וסילק אותו מהבית.
עברו כמה דקות ופתאום אבא שלי נכנס לחדר, כשדמעות בעיניו והוא מחזיק עוגה גדולה. הוא נתן לי לאכול את הפרוסה הראשונה, ואמר: 'עכשיו את מתחילה חיים חדשים'". הדמעות מנצנצות בעיניה של מאיה. "אני פוחדת מהרגע שאפגוש אותו שוב, אבל אני מאמינה שאני מספיק חזקה.
אני נהנית מהחופש שלי, נהנית ללכת לחברות בלי להמציא תירוצים, נהנית לישון עד מאוחר בלי לחשוש מה יהיה כשאקום. היום אני לא נותנת לאף אחד לדבר אלי לא יפה או להתנהג אלי בגסות. היום אנכי יודעת כמה מטומטמת הייתי, ולא מבינה איך לא ראיתי את זה.
"לצערי, זה מאוחר מדי. החבר שלי שינה אותי. הוא הפך אותי לבן-אדם פחות טוב. אני כבר לא תמימה כמו שהייתי, לא מסוגלת להתחבר לבני גילי. הם נראים לי כל-כך ילדותיים. הלוואי שלא הייתי עוברת את כל זה והייתי יכולה ליהנות ממה שהחברים שלי נהנים, אבל חוויתי דברים שילדים בגילי לא אמורים לחוות".

התפרצות מפתיעה במסווה של אהבה

"חיזור אלים אפשר לזהות כבר ברגע הראשון", אומר הפסיכולוג ד"ר מוטי שרצר. "באיזשהו שלב ברומנטיקה, כשהכל מאוד רך ונעים ויפה, מתרחשת לפתע התפרצות ואדם משנה את עורו. לאחר מכן מגיע שלב הפיוס, הצער והכיבושים וכל ההבטחות שבעולם – שזו פעם אחרונה ושזה לא היה בכוונה. בפועל, כמעט תמיד זו לא הפעם האחרונה".

איך מזהים חיזור אלים?

"כשאתה מרגיש שאתה נמצא במילכוד, שהרומנטיקה חונקת אותך, שאין לך אפשרות לצאת מהמילכוד הזה. אם אחד מבני הזוג מתחיל לזלזל בך ואתה מופתע, לא מבין למה הוא לא מעריך אותך ולמה הוא לא רואה את הדברים שראה שם קודם – זה סימן אזהרה". לדברי ד"ר שרצר, גורם ההפתעה משחק כאן תפקיד מכריע. "האלימות מתרחשת בהפתעה, כמשהו שלא ציפית לו.
גם אם עשית שגיאה או טעות, אתה לא מבין מאיפה זה בא. בחיזור מסוג זה קיים גם אלמנט האובססיביות. האוהב לא עוזב אותך ומזכיר לך עשרות פעמים איך דיברת עם ההוא והסתכלת על ההיא". שרצר יודע, שבני זוג בגיל ההתבגרות לא יפנו לטיפול זוגי, אבל הוא מצפה מזוגות בגיל 20 פלוס לטפל בבעיה לפני שתתפתח. "לאנשים שלא משכילים לטפל בבעיה יש תחושה שבן הזוג ישתנה אחרי הנישואים. כמובן שכולם מתבדים. בדרך-כלל האדם הפוגע הוא אדם מאוד פגוע. הפגיעה לא קשורה לבת הזוג שלו, אלא לחוסר הערכה בתקופת הילדות. רק בטיפול אפשר להבין את השורשים להתנהגות הזו ולטפל בה".