ההגדה המקוונת – מה נשתנה?

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? עבדים היינו לפס הצר ויצאנו מעבדות לחירות. ועכשיו כשהפס רחב ופתוח גילינו שעודנו עבדים ובניגוד למחשבה שתעתעה בנו, לא השתחררנו מהכבלים, לפחות כל עוד משרד התקשורת מגלה יחס נוקשה כלפי האינטרנט האלחוטי. כאשר המדיניות תשתנה משתמשי המכשירים התומכים ב-Bluetooth יצאו מהמחתרת וכולנו נצטרף למשפחת העמים הנאורים (לפחות מבחינה טכנולוגית). בינתיים, נוכל להסתפק בגישה אלחוטית לאינטרנט ממקומות ציבוריים.

מכת הבליל-טונים

עשר מכות נפלו על גולשי ישראל, ודומה כי מכת האפקטונים, הרינגטונטים והדיבורינגטונים היא הכואבת מכולן. הרינגטונים, מעין מוזיקת חתונות חסרת גבולות של מרחב וזמן, מלווים את נושא הסלולר לכל מקום, בכל שעות היום, אם לא במכשיר שלו אז במכשירים שהוא פוגש בדרכו.
על פי הקונספציה המהפכנית של הבליל-טונים, כל איוושה, ציוץ או המהום עשויים להיות צלצול טלפון. געיית הפרה, ו"גבר תענה זה קוקו" פופולרים במיוחד בקרב צעירים, יפי נפש מעדיפים את "דמעות של מלאכים", בעלי חוש ההומור את "כאילו, יש לך שיחה?" הצפוני, האדוקים יבחרו ב"מה נשתנה?" ופטריוטים עזי מבט בגירסה של סאבלימינל והצל ל"התקווה". ביחד הם יוצרים ערב רב של קולות, הברות וצלילים שחיישנים רגישים של בני כוכבים אחרים יוכלו לפרשם רק כתזמורת מהגיהינום.
אשה אחת, לא צעירה במיוחד,פנתה אלינו לאחרונה והתלוננה שהאפקטון המדמה שאגת אריה הבוקע ממכשירים סלולריים ברשת פלאפון מבהיל אותה נורא. מבלי להיחשד בשמרנות אנחנו מרשים לעצמנו להזדהות עם בהלת האשה ולגעגועיה לימים בהם צלצול הטלפון לא היה רינגטון אלא "רינג רינג" האחיד והטוב.

מכת המכשירים הרב תכליתיים

בעידן הדיגיטלי הפוסט מודרני מהות הדברים אף פעם אינה דומה למה שנראה לעין או נשמע לאוזן. בסלקום מבשרים לנו שנשכח מכך שהטלפון הוא טלפון וחברות הסלולר מציעות לנו טלפון עם מצלמה. באופק נראים כבר הפיתוחים החדשים במכשירים הרב תכליתיים – המכה השנייה בהגדה שלנו.
סמסונג משיקה בימים אלה את SGH-P410 - טלפון סלולרי שהוא גם מצלמת וידאו ופנס כיס, SGH-D700 - סלולרי, מצלמה ונגן MP3, ושעון יד שהוא גם טלפון סלולרי. למה נשאר לצפות כעת? אולי למשקפיים שהם וידאופון ועגילים שקולטים רדיו.
על פי ניסיון העבר אפשר להאמין שרוב האנשים ידחו את בשורת המכשירים הרב תכליתיים וידבקו במכשירים הייעודיים והמקצועיים - מצלמה דיגיטלית התומכת בחיבור אינטרנט אלחוטי במקום טלפון-מצלמה, שעון יד המסתנכרן עם שעון אטומי ומוריד עדכוני מזג אוויר ולא שעון-טלפון.

המכה השלישית - פרסום אגרסיבי

החברות המפתחות טכנולוגיות פרסום ממציאות פורמטים יצירתיים, אפקטיביים אך גם פולשניים ביותר. הבאנרים החדשים מזנקים ומשתלטים על מרכז המסך רק מפני שהגולש העז להזיז את סמן העכבר בחלון (ולעתים יופיעו גם מבלי שעשה דבר), הם נעים במהירות ומאתגרים את הגולשים – האם ימצאו את ה-X החמקמק ויסגרו את הפרסומת או שזו תמשיך לשייט לה, חופשית ומאושרת, במרחבי המסך.
למען האמת, הפרסום באינטרנט אינו בוטה יותר מפרסום החוצות בעולם האמיתי, שחוצה כל גבול ומופיע בכל פינת רחוב או צדי כביש, אך השני משאיר את האזרחים באדישותם בעוד הפרסום מהסוג הראשון עלול להוציא אותם מדעתם. מבלי לקפח את זכותם של אתרי האינטרנט להתפרנס (ואנחנו הראשונים שתומכים בכך), ראוי כי איגוד המפרסמים ייקח על עצמו לנסח כללים והמלצות וולונטריים לפרסום יעיל ברשת שיאפשרו גם לגולשים לחיות עמם בשלום (בדומה לכללים שניסח ה-IAB האמריקאי).
הכלל הראשון צריך לקבוע כי תישמר הפרדה בין האזורים התוכניים לפרסומיים באתר האינטרנט - הפרסומות לא יפלשו לתוך אזור התוכן באתר. במקביל, יורחב השימוש בכל הפרסומות האפקטיביות שאינן פולשות לשדה הקריאה. למשל, חלונות קופצים או באנרים בגודל דף, שיוגשו לגולשים המבקשים להגיע למדור מסוים באתר. הפרסומות ייעלמו לאחר מספר שניות (או עם הקלקה של הגולש על קישור היעד) ויפנו את הגולש אוטומטית לדף אליו ביקש להגיע.

מכת התגובות והצורך ברגולציה עצמית

המכה הרביעית היא מכת התגובות, תופעה "שהתגלתה" השנה על ידי לא מעט עיתונאים, שניסו לתהות על קנקנה, וביטאו לא מעט חשש כלפי פתחון הפה הדמוקרטי שמתאפשר הקוראים שלהם, בעיקר בשל הסגנון הבוטה המאפיין חלק מהתגובות. לאכזבתם של רבים בעולם העיתונות, לא נראה כי התגובות ייעלמו מאתרי החדשות. אפשר לקוות שאתרי אינטרנט נוספים יגלו יותר סלקטיביות בסינון התגובות המתפרסמות על מנת שבתי המשפט לא יקבעו תקדים שאינו בהכרח חיובי.

מכת הפיראטיות

התרבות הפיראטית הרווחת באינטרנט הישראלי היא מכה קשה נוספת – היקפי הנזק הכספי שנגרם בשל התופעה שנויים במחלוקת אך ברור כי תוכנות, שירים, סרטים ומשחקים רבים מועברים מיד ליד חינם, מבלי להכניס אגורה לכיסי בעלי הזכויות. בשנים האחרונות מתחולל מאבק על עתיד חוקי זכויות היוצרים בין חסידי הסדר הישן למהפכנים הסבורים שהמציאות הדיגיטלית מחייבת שינוי.
קשה לראות בגולשים שמורידים חינם שירים מהאלבום החדש של מדונה או רדיוהד אידיאולוגים או מהפכנים, אך במקום להפנות אצבע מאשימה ולכנות אותם "גנבים", חברות התקליטים, המשחקים והתוכנה חייבות לערוך בדק בית. הם אלה שלא נערכו כראוי לסדר היום הדיגיטלית ואינם מציעים חלופות חוקיות ראויות לגולשים שמעדיפים לא לגנוב.

המכה השישית – עיתונות אינטרנט דלה ובדיונית

דומה כי חלק מעיתונות הרשת שואבת את מורשתה ממקומונים תל אביביים בשנות ה-80 – מאמרים מדושני עונג, רוויים ב"דחקות", התחכמויות והגיגים של הכותב שאינם תוצר של עבודה עיתונאית יסודית, וידיעות קצרצרות המועתקות מאתרים אחרים, מהעיתונות או מהרדיו, לעתים בלי קרדיט, ללא הקשר או עומק. בקטיגוריה זו נכללים גם אתרים קונספרטיביים, פורומים של שמועות וסקופים, שאולי מספקים את יצר הרכילות של הכותבים והקוראים אך כל קשר בין עיתונות לביניהם הוא מקרי בלבד.

עוד מכות: בבל"ת פס רחב, אתרים פצצות ובלוגים משמימים

הלהג השיווקי סביב הפס הרחב הוא מכה לא קטנה בעצמו – ספק אינטרנט מבשר לנו באחת הפרסומת כי אפשר להוריד חופשי בחורות (ערומות, כאילו?) מהאינטרנט, חברה אחרת הבטיחה לנו להיות הכוכב במופע אורקולי ספקטקולרי. בפועל, הגולשים בעברית (ורוב הגולשים מבקרים באתרים ישראליים) נהנים מתכנים ושירותים מועטים העושים שימוש בפס רחב, ורובם מרוכזים באתרים ייעודיים שלא מצדיקים את קיומם.
מכות נוספות: אתרים אישיים בנוסח "תוכנות פצצות!!!!11" ובלוגים מנג'סים בסגנון "קמתי-הלכתי למכולת-איזה יום משעמם" ממלאים את הרשת בתכנים מיותרים ומשמימים, אך דומה כי מדובר בתופעת לוואי הכרחית של מדיום מבוזר.

מכת דואר הזבל

הלילה הזה כולו מרור – טעמו של דואר הזבל שגודש את תיבותינו. הזבלנים הם הרשעים והמכה האחרונה בהגדה שלנו. בעוד ספקי האינטרנט והממשל בארה"ב פונים לטפל בהם ביד חזקה ובזרוע נטויה, עמיתיהם החצופים בישראל פועלים בלא מפריע בהיקפים גדלים מיום ליום.
תגובות הגולשים לידיעות ולכתבות מגלות שוב ושוב שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו צעירים וגם זקינים, כולנו יודעים את התורה וכולנו המצאנו את האינטרנט ביחד עם אל גור. ובכל זאת, העוצמה התקשורתית הזו לא מיתרגמת לקידום נושאים צרכניים שונים ואינה אלא שחרור קיטור בפרהסיה.
למשל, הגולשים אינם יודעים לשאול את נבחרי הציבור שלהם מדוע לא יתוקן חוק התקשורת במטרה להצטרף למאמץ העולמי ולמנוע מהודעות בנוסח "לעשות כסף בטוח ובקלות!!!!!!" לסתום את תיבות הדואר האלקטרוני שלהם. (חבר הכנסת הראשון שייזום תיקון כזה יזכה כאן לחשיפה נאה).
נראה כי גם אינם מוטרדים במיוחד שפרטיהם האישיים מתגוללים ברחבי הרשת ונופליים בידי אנשי טלמרקטינג מפוקפקים. המרחב הציבורי בישראל הופקר זה כבר ונראה כי האינטרנט אינו יוצא מן הכלל. לזבלנים נאחל דם אש ותמרות עשן (וירטואליים כמובן). חג שמח.