מסלולי טיולים במכתש רמון

ירידה רגלית למכתש, גבעת הפריזמות, שן רמון וקיר האמוניטים

אורך המסלול: כ-12 ק"מ. זמן הליכה: שש-שבע שעות. לעצלנים: אל האטרקציות העיקריות אפשר להגיע בקלות מהכביש, בהליכה קלה של כמה מאות מ'.

כשיוצאים ממרכז המבקרים והולכים לאורך טיילת אלברט, לאחר כחצי ק"מ, היכן שהטיילת מסתיימת, תראו סימון ברור של שביל מסומן ירוק, הוא יורה לכם לפנות שמאלה, למטה, אל המכתש. השביל הזה נקרא "נקב אל סרביט" (מעבר העמודים), משום שאם מסתכלים מתחתיתו, כלפי מעלה, נראה כל המצוק הצופה אל המכתש, המבוקע על ידי סדקים אנכיים, כסדרה ארוכה וצפופה של עמודים. זה מראה יפה, ותוכלו ליהנות ממנו תוך חצי שעה של הליכה. חצי שעה של הליכה, במדרון תלול למדי אבל לא מסוכן, תוריד אתכם לקרקעית המכתש. מהשביל הירוק מתפצל ימינה שביל מסומן כחול: מי שמסתפק בטיול קצר כדי "לטעום" את המכתש, יפנה בו, ויגיע איתו לבית ספר שדה הר-הנגב, ממזרח לעיירה. שם יוכל להיפגש עם רכב להמשך הדילוגים בין האטרקציות שבסביבה, או להמשיך רגלי, בסך הכול כק"מ וחצי עד נקודת המוצא.

מי שירצה להמשיך בשביל הירוק, אחרי ק"מ של הליכה יגיע לגבעה שעליה אבנים בצבע ירוק-שחור מרהיב. הגבעה נקראת גבעת הפריזמות, משום שחלק מהאבנים - כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים שלא זה המקום להרחיב בהסבר עליהם - נראות כמנסרות שנוסרו בצורה גיאומטרית מדויקת. המראה דומה מאוד לסלעים המקיפים את בריכות המשושים והזוויתן ברמת-הגולן. גם למרגלות הגבעה המרהיבה הזו יש הצטלבות שבילים - מי שיפנה שמאלה, בהמשך השביל המסומן ירוק, יגיע איתו אל "המנסרה" או "הנגרייה" - גבעה שכל כולה אבנים כאלה, אלפים מהן פזורות על הגבעה וסביבה, ושמה ניתן לה משום שנדמה כאילו נגרייה ענקית של הטבע עסקה בייצור התוצרת הזו. אל "הנגרייה" אפשר להגיע גם ברכב, ממצפה רמון - יורדים בכביש מספר 40, ובין סימוני הק"מ ה-91 וה-92, יוצאת מהכביש ימינה דרך עפר טובה, שמובילה אחרי כמה מאות מ' לחניון מסודר. טיילת עץ יפה מקיפה את גבעת המנסרה ומאפשרת הנאה בלי הרבה מאמץ.

מי שממשיך בטיול הרגלי, מגבעת הפריזמות הלאה, ימשיך למרגלות הגבעה בשביל המסומן באדום, ויגיע אחרי עוד כחצי שעת הליכה לאפיק הרחב של נחל עפיפון. הערוץ רחב ויפה, אפשר לקבל ממנו מושג על הצומח המדברי באזור, עץ שיטה גדול ויפה הוא המקום האולטימטיבי להפסקת קפה. גם מכאן אפשר לצאת אל הכביש, בדרך עפר טובה, מסומנת שחור, הפונה שמאלה.

המשך המסלול הרגלי, על השביל המסומן באדום, יוביל את המטיילים אל שן רמון. זוהי הגבעה הגבוהה ביותר במכתש, ושמה ניתן לה בגלל צורתה: קו הרקיע שלה משונן, כמו גב של דינוזאור קדום. העלייה על פסגת הגבעה אכזרית וסוחטת, אבל גם סוחטת קריאת התפעלות כאשר צופים ממנה אל הנוף מסביב: מראה מרהיב של כל המכתש, אבל מתוכו.

משן רמון גלישה יפה אל הערוץ של נחל נקרות (מסומן בכחול) והסיום הוא בקיר האמוניטים - כאן ממש אפשר לראות מאיפה באנו: האמוניטים הם חלזונות ימיים בני עשרות מיליוני שנים, שהתאבנו ונשארו בתוך קירות הסלע. מטיילים ברברים עקרו כבר חלק מהיצורים הללו, אבל עדיין ניתן לראות קיר שלם, מרוצף מאובנים גדולים. גם אל קיר האמוניטים אפשר להגיע ישירות מהכביש. קרוב לק"מ ה-84, על כביש מספר 40, יש שילוט בצידו הימני של הכביש, והליכה של דקות ספורות תוביל אתכם לאטרקציה המופלאה הזו.

הר ארדון, עין סהרונים ופרסת נקרות

כשיורדים ממצפה רמון דרומה בכביש מספר 40, קצת אחרי הק"מ ה-86, יש שלט כתום וברור המפנה שמאלה לעין סהרונים ולחניון בארות. זוהי דרך שמסומנת באדום, יפה וברורה, טובה לכל רכב. אחרי כשלושה ק"מ מגיעים לחניון בארות, מקבץ אוהלים בדואים שאפשר גם ללון בהם בלילה, גם ליהנות ממתקני חניון מסודרים וגם סתם לעצור לכוס קפה. כאן פונים שמאלה לדרך שמסומנת בשחור, ותוך פחות מק"מ אחד שוב מגיעים לצומת שבילים: הממשיכים על השחור, יגיעו בהתאם לשילוט אל הר ארדון. טיול רגלי קצר, עם עלייה אחת קשה אבל לא ארוכה, יוביל אתכם לפסגתו, וממנו יש תצפית יפה מאוד אל החלק המזרחי של מכתש רמון. הנוף מכאן הוא מהיפים בנגב: רואים את בקעת ארדון, את הרי אדום, את המגוון המרהיב של הצבעים וסוגי הסלע שבמכתש. מכאן יש מסלול הליכה רגלי, מסומן בכחול, אל עין סהרונים.

מי שרוצה להמשיך ישירות ברכב אל עין סהרונים, יפנה בצומת השבילים שהזכרנו ימינה, על הדרך המסומנת באדום, היא תוביל אותו לחניון מסודר, למרגלות עין סהרונים. זוהי מצודה עתיקה מהתקופה הנבטית, אשר שחזורה נותן מושג על חייהם של הסוחרים, שהנקודה הזו היתה חניון לילה לשיירותיהם. בתחתית המצודה ישנה נביעה של מעיין, הרבה קני סוף מסביב, וזוהי גם נקודת התחלה טובה למסלול כמעט מעגלי קל ונעים שאורכו כשלושה ק"מ ואפשר להתכייף בו שלוש שעות: המסלול הוא דמוי פרסה, ולכן נקרא "פרסת נקרות", כשמו של הנחל הגדול שהוא חלק ממנו. יוצאים ממצד סהרונים בשביל שמסומן בכחול, הולכים בקניון יפה ועתיר צל, מקבלים בעסקת החבילה הזו גם בריכת מים יפה ומקנחים בעלייה קלה בחזרה לנקודת המוצא, בקטע יפה ומדורג של "דרך הבשמים", הדרך שבה העבירו הנבטים את סחורותיהם מפטרה לכיוון הים.

לג'יפאים: דרך הבשמים, נחל נקרות, הר חריף או מעלה ערוד

המכתש הוא אזור קלאסי לטיולי שטח. יש בו שפע של דרכים מסומנות, בדרגות קושי שונות. למחפשי אתגרים וגם לכאלה שרק רוצים להעלות מעט אבק על הג'נטים, כדי להצדיק את הרכישה. לא ניכנס כאן לפירוט יתר, משום שבכל מקרה יש צורך להצטייד במפת סימון שבילים מפורטת, אבל נזכיר כמה צירים עיקריים.

מסלול קלאסי אחד הוא "דרך הבשמים" הנבטית. אפשר להתחיל אותו ממש מהעיר הנבטית עבדת ולעקוב אחרי השיירות הנבטיות עד הערבה. אפשר גם להתחבר מאזור המכתש, ליד עין סהרונים. לאורך הדרך פזורות אבני מייל מהתקופה הנבטית, מצודות וחניונים. היא עוברת אפיק של נחל חווה (כדאי לתת קפיצה לגבי חווה), יורדת למכתש רמון במעלה נוח, סימונה הכללי אדום. היא יורדת בנחל נקרות ליד עין סהרונים, וזהו קטע קשה מבחינת עבירות, ראוי רק לנהגים מיומנים: ממש יורדים מדרגות סלע שגובהן עשרות ס"מ. נקודות ציון יפות נוספות על המסלול: מיצד נקרות ובור נקרות, חרבת קציעה, יוצאים אל כביש הערבה, ליד צופר, אחרי שעוברים במצודה נבטית נוספת, מצודת מואה. (אחרי בור נקרות, יש אפשרות להמשיך בנחל נקרות, במסלול לא פחות יפה שמסתיים ליד עין יהב).

מסלול קלאסי נוסף הוא מסלול בנחל נקרות לכיוון מערב: הוא מתחיל סמוך לק"מ ה-83 על כביש מספר 40, סימונו כחול. אם לוקחים את הדרך הזו כציר עיקרי, אפשר להמשיך איתה דרך מעלה ערוד עד בורות לוץ או הר חריף, סמוך לכביש מספר 171, ואפשר לחתוך ממנה דרומה (בדרך שמסומנת בשחור), לכיוון הר עריף ובקעת חסון. שתי הדרכים העיקריות הללו מעניינות, מספקות תצפיות מההרים הגבוהים של הר הנגב, היכרות עם הנופים המדבריים שמעבר למכתש לכיוון הנגב הדרומי, ואפילו תצפיות לכיוון סיני. בנחל ערוד יש ריכוז יפה של אלות אטלנטיות, באזור הר עריף מכתשים יפים.

צירים נוספים למסלולים רכובים: נחל עפיפון ונחל רמון.