טיול מים לימה

אל תספרו על הבוסתנים

האוטובוס מתפתל בעלייה לפארק אדמית שברכס ראש הנקרה. מהפארק נשקפים הנופים ההרריים של הגליל המערבי ומפרץ חיפה, וביום טוב רואים אפילו עד רמות מנשה. 

היערן המקומי, יגאל יעקובי, הגשים על אדמות רכס אדמית, שהיו עירומות מצמחייה, את חלומו: שיחזור חקלאות מסורתית. בפארק האינטנסיבי, כ-700 דונם שטחו, ניטעו עצי יער ובוסתן, סומנו מסלולי טיול ונקבעו עמדות תצפית. הבוסתנים הם הקסם האמיתי של המקום: תמצאו שם תאנים, רימונים, גפנים, משמשים (עקרים), חרובים, שקדים ולמנה אחרונה, שעועית. בפארק גם עצי אלון שנצלו מכריתה והועברו למקום. 

תוכלו ללכת (וגם לנסוע במכונית) בדרך הנוף המעגלית שאורכה שני קילומטר, לבקר בחורבת אדמית, שממצאי החרסים שבה מעידים על התיישבות שראשיתה בתקופת הברונזה הקדומה, לטייל ב'שביל ערוגות הבושם' או ב'שביל הטרסות' ולתצפת על הסביבה.

בפארק יש חניוני נוף, שולחנות פיקניק, שירותים עם גישה לנכים ומי שתייה. מהחניונוף התחתון יוצא שביל אל מערת קשת (שוב חיוך דביק.. נזכרים בתנועת הנוער? מתי היתה הפעם האחרונה שהייתם במערת קשת? תודו) ומצפור נחל בצת.

איך מגיעים: מכביש החוף נוסעים לכיוון צומת בצת, פנייה מזרחה על כביש 899. ארבעה ק"מ לאחר שעוברים את הישוב שלומי, מעט לפני מושב יערה, פונים צפונה אל חניון אדמית החדש, סמוך למערת קשת - בכביש 8993.

תצפית אל המונפורט

3,000 דונם של חורש טבעי השוכנים בתוך 30 אלף דונם של חורש טבעי הגליל המערבי. זהו הפארק הראשון בישראל שניצל חורש טבעי לטובת נופש. ביער יש שולחנות פיקניק, ברזי שתייה ושירותים, מצפורים, שבילי הליכה ומסלולי טיול מסומנים.

מרחבת החנייה מוביל שביל המותאם לנכים לחניון הזיתים, ממנו יש תצפית על מבצר המונפורט. פתאום שוב הייתי ילדה, עולה סיבובים סיבובים אל המונפורט, שנשאר רחוק ומסרב להתקרב (מהחניון מתפתל גם שביל טיול היורד לשמורת הטבע שבנחל כזיב).

המונפורט, ראשיתו בחווה חקלאית שנוסדה בתקופה הצבלנית, באמצע המאה ה-12. רק מאוחר יותר הפך למבצר, כשאבירי המבצר הטבטוני שעד אז שכנו בעכו רכשו את המבנה והעתיקו לשם את המטה שלהם. בשנת 1229 חנכו הטבטונים את המבצר המרשים שלא חלש או שמר על כלום, אלא בעיקר על עצמו ועל ארכיונם ואוצרותיהם של בעליו. בשנת 1271 כבש הסולטן הממלוכי ביברס את המקום (בניסיון שני), הטבטונים נכנעו, לקחו עימם את הארכיון והאוצרות, וחזרו לעכו. עצי החורש החלו מכסים את חדרי המבצר.

איך מגיעים: מפארק אדמית חוזרים אל כביש שלומי-מעלות ופונים ימינה אחרי קיבוץ אילון, אל פארק גורן.

להתבודד בבתי הבד

החורש הטבעי בגליל מסתיר אתרים ארכיאולוגיים, אחד מהם היא חורבת דנעילה שבין נחל שרך ונחל גליל, בסמוך לחניון נחל שרך. החורבה אותרה לראשונה בשנת 1978 וניצלה, לפיכך, משודדי עתיקות קדומים יותר.

במקום שרידי ישוב מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית הכוללים בתי בד, חומה ובורות מים. רק שלושה מבתי הבד נחפרו. בשלם שביניהם נמצאו עמודי אבן, מכבש ובורג, ובריכה בה ישבה המשקולת ששימשה גם כבור מים.

רוב המטיילים מגיעים לנחל שרך ועדיין לא מכירים את חורבת דנעילה. אם אתם רוצים להתבודד באתר עתיקות וסבך חורש זה המקום, אבל כנראה שלא לעוד הרבה זמן. 

איך מגיעים: חזרה לכביש הצפון (899), ופנייה שמאלה אחרי גורן. שלט של קק"ל מפנה מהצומת אל חורבת דנעילה.

איפה עזרת הנשים

20 אלף דונם של מדרונות המשתפלים מצפת ועד ראש פינה, פסגה בגובה 900 מ', ומי בכלל זוכר את גובה פני הים. דרך הנוף של יער ביריה, שאורכה כ-12 ק"מ, מקשרת בין אתרים ביער ומתאימה לכל סוגי הרכב. הדרך מתחילה בכביש ראש פינה-קריית שמונה, צפונית לצומת מחניים (כביש 90) ומסתיימת דרומית למושב דלתון (כביש 866).

בימי בית ראשון ושני התקיים באיזור היער ישוב בשם נבוריה. חפירות ארכיאולוגיות חשפו את שרידי בית הכנסת של הכפר. הישוב ניטש לתקופה בת 200 שנה לאחר רעידת אדמה ובית הכנסת נבנה מחדש בשנת 564 עד שננטש שוב לאחר כמאה שנה. היום ניצבים באתר שני טורים של עמודים. הרעיון, כך הסבירו לנו נציגי קק"ל, הוא לתת למבקר תחושה חלקית של מה שהיה כאן, ולכן השחזור אינו מלא. ככל שחיפשתי כך גדל החיוך שעל פניי: לא, אין שם עזרת נשים. כמה רפורמים הם היו באותם שנים, הא?

מצודת ביריה לא תיפול שלישית

בשנת 1908 רכש הברון רוטשילד את אדמות ביריה למען איכרי ראש פינה, קבוצת פועלים ערכו במקום ניסיון התיישבות בשנת 1922, אך ללא הצלחה. האדמה הועברה לחזקת קק"ל והחלו הנטיעות הראשונות.

בשנת 1945 עלו על הקרקע חניכי בני עקיבא, חברי הפלוגה הדתית של הפלמ"ח, הכשירו את הקרקע, נטעו יער ובנו מצודה. המצודה נבנתה מקירות אבן כפולים וכללה שני מגדלי שמירה ותצפית. מגדלים אלה שימשו בין היתר לקשר בין היישוב היהודי בצפת למפקדת הגליל העליון של ה'הגנה' באיילת השחר. אנשי ביריה סייעו להבריח אנשים מסוריה לארץ ישראל.

בפברואר 1946 גילו הבריטים סליקים מחוץ למחנה, עצרו את חברי ביריה והשתלטו על הנקודה. היישוב העברי בארץ סער. כשבועיים לאחר מכן, בחסות 'ההגנה', עלו 3,000 איש והקימו את ביריה ב' בשכנות למצודה. הבריטים הרסו את ההיאחזות החדשה ופינו את היושבים בה. לאחר חמישה ימים עלו למקום מאות מאנשי האיזור והחלו בהקמת ביריה בפעם השלישית. לנוכח העקשנות נסוג הצבא הבריטי והתיר למתיישבים להישאר במקום.

כיום משמש האתר מרכז מבקרים. המצודה פתוחה לקהל בימים א-ה' בין השעות 8:00-16:00. הכניסה למבצר חינם והיא כוללת הדרכה, חזיון אור קולי והפעלות מולטימדיה לילדים. טל': 550 - 350 - 800 - 1.

רטובים עד המותניים 

הירוק-ירוק שהיה פה עד לפני זמן לא רב קמל כלא היה. הנוף צהוב חרוך. כשאנו מגיעים לכנרת, החיוך חוזר. היא שובבה ומשיגת גבול, אני חושבת לעצמי. היא איימה להציף ואכן עשתה זאת. שיחים ועצים שעמדו מיובשים שנים, נדהמו להירטב עד המותניים. כך הגענו לפארק הירדן.

את המסע אנחנו מסיימים בפתחו של נהר הירדן, בפינה הצפון-מזרחית של הכנרת. בפארק אתרים ומתקני נופש, שלושה מסלולי טיול מסומנים, אתר טחנות קמח, אמות מים, שיט קיאקים ואבובים, פינות לפיקניק לאורך פלגי הירדן ומתקני שעשועים לילדים.

איך מגיעים: הפארק נמצא שני ק"מ צפונית לכנרת, על כביש 888. מחיר: כניסה לרכב – 45 שקל, כניסה ולינה (בתיאום מראש) – 50 שקל, ומותר להכניס את הכלב – אם הוא קשור.