רודף חיים
התגובות החריפות על דברי הרב נבנצאל מסתירות את עמדתו, שעיקרה הוא כי דין רודף נועד למנוע סיכון חיי אדם
בראיונות שהעניק לתקשורת הסביר הרב את עמדתו, אולם הדבר לא שינה את הכותרות: הרב נבנצאל סבור כי חל על המוסר שטחי ארץ-ישראל לגויים דין רודף. דברים אלה אינם שקר. הם חצי אמת.
הרב נבנצאל מוערך מאוד. אין בבני דורו פוסק חשוב ממנו. בכל החוגים הדתיים מקובל הרב (כאביו, מבקר המדינה לשעבר ד"ר יצחק ארנסט נבנצאל ז"ל) כאדם ישר והגון, ותלמיד-חכם מופלג. דוגמה לכך מצאתי בדברי הרב עובדיה יוסף, שבסוף שנות ה-70 הביע תמיכה בנסיגה מהשטחים. במאמר שפרסם כעשור מאוחר יותר, סיפר הרב עובדיה יוסף כי לרב נבנצאל היו הסתייגויות מעמדתו, ובפועל, מאז, לא נשמע הרב יוסף מתבטא בעד נסיגה (באוסלו א' נמנע, באוסלו ב' ובהתנתקות התנגד).
אמת נוספת היא שהרב נבנצאל סבור כי מסירת שטחים תגרום לסיכון חיי אדם, ומי שמסכן חיי אדם נחשב מבחינה הלכתית ל"רודף". בתקשורת צוין אמנם שהרב הדגיש כי אין לדברים תוקף מעשי, וכי אסור לפגוע בתומכי הנסיגה.
עד כאן הדברים הנכונים שהביאה התקשורת. להבנת הדברים, יש לעיין במשנת הרב בנושא, ההופכת את חצי-האמת התקשורתית לגרועה משקר.
א. דין רודף קיים בכל מי שמסכן חיים. הלכה פסוקה שמותר להרוג עובר, אם הוא גורם סכנת חיים לאמו. לפני למעלה מעשור, בשיחה בישיבה, אמר הרב כי מי שנוהג בניגוד לחוקי התנועה, יש לו דין רודף בעת הנהיגה. ומי שנוהג באופן קבוע בחוסר זהירות, יש לו דין רודף כל ימי חייו. ראוי שפוסקי ההלכה והחברה הישראלית יאמצו עמדה זו. יהיה בכך כדי להציל חיי אדם.
ב. אין בקביעה על רודף אמירה מוסרית שלילית בהכרח. באחד השיעורים הביע הרב את דעתו לגבי אודי אילן, הטייס שהתאבד בשבי הסורי והותיר את הפתק "לא בגדתי", כי הסודות שהיה עלול למסור הפכוהו לרודף. מסיבה זו אמר הרב כי התאבדותו הייתה מותרת מבחינה הלכתית, למרות העמדה היהודית הגורפת השוללת בתכלית התאבדות. דין רודף נאמר כדי להצדיק ולפאר את הלוחם המת.
ג. יש פער עצום בין "להלכה" לבין "למעשה". כל בר-בי-רב יודע זאת. בדומה לדברים שאמר הרב בקשר לנסיגה, הוא התייחס לנהגים הלא-זהירים. בשני המקרים אמר שהדברים "להלכה אך לא למעשה". איש ממאות ואלפי תלמידיו, בארץ ובגולה, לא העלה בדעתו מעולם לרצוח עברייני תנועה. דבריו גורמים להם לזהירות בדרכים. להלכה סבור הרב נבנצאל כי אסור שיהיו כנסיות בארץ-ישראל, למעשה הוא סבור כי הפוגע בכנסיות הוא עבריין הראוי לדין פלילי.
ד. המציאות החברתית-פוליטית בישראל היא ששני המחנות הפוליטיים סבורים שיריביהם מסכנים חיים, ולכן דין רודף איננו רלבנטי לחלוטין. מתנגדי הנסיגה סבורים כי היא תיתן "רוח גבית לטרור". כלומר, תגרום לעוד שפיכות דמים. תומכי הנסיגה סבורים כי קיומן של ההתנחלויות גורם להגברת הטרור. אלה ואלה סבורים כי התומכים בדרך הפוליטית-מדינית השנייה הם רודפים בטרמינולוגיה ההלכתית. לכן הדגיש הרב שההיתר לפגוע ברודפים איננו רלבנטי כלל ועיקר במחלוקת הפוליטית-מדינית.
ה. הרב מתנגד באופן מוחלט לקביעה כי ראש הממשלה והממשלה הם רודפים. הרב נבנצאל רואה עצמו כפוף לפסקיו של הרב אלישיב, שהורה קטגורית כי ראש ממשלה איננו רודף בשום מקרה. הרב נבנצאל הדגיש כי הוא מקבל לחלוטין דברים אלה.
כמי שעוסק בהוראת אזרחות אני סבור כי דברים אלה של הרב נבנצאל חשובים לשם הפנמת ערך הסובלנות. תלמידי החינוך הממלכתי–דתי אמונים על חינוך ודרך חיים פלורליסטית. כלומדי הלכה הם מורגלים במחלוקות בלתי פוסקות, שאינן שוללות את לגיטימיות החולקים. כלל היסוד הוא "אלו ואלו דברי אלוהים חיים".
דווקא בעת הקשה הזו עלינו לחנך למודעות לעומק המחלוקת, ולחובה בזהירות התגובה כלפי החולקים. דברי הרב נבנצאל מדגימים עמדה זו.
לפנייה לכתב/ת 
