קבר הקדוש ליד אלעד

כשהסתיים עיצוב מערכת הדרכים המודרנית בלב הארץ וכביש 6 החל לשאת על גבו תחבורה ראויה, בעוד הנהג המצוי מתייצב בפני האתגר אם ללכת או לא ללכת לאוניברסיטה כדי ללמוד איך מסתדרים עם דרכי הגישה הלא ידידותיות אל הפלא התחבורתי הזה - נחשף מחדש, בשל מעמדו הטופוגרפי המשובח, מבנה ישן שבישנים לא רחוק מהגטו המפואר של אלעד.

שנים שהוא הוזנח כי היה "קרוב מדי" למרכז היישוב, ויושבי אותו מרכז התייחסו בזלזול לכל מה שלא היה סיני לפחות. שנים שרועי צאן הסתופפו בבקתות כעורות ומטות לנפול בין חורבותיו של הכפר הפלסטיני הנטוש אל-מזירעה, וחיילים, בעיקר צוערים, היו מנסים להגיע אל המקום בחשכת הלילה, עת שהיו מקמטים מצחיהם מעל המפה האילמת ומחפשים בור מים עלוב בשולי המבנה.

אחר כך באו שם מגבני גבינות ומוכרי אשליות של כפריות וטבעונות אותנטית, ושם המקום יצא למרחוק בלחישה מפה לאוזן אצל אלה המתנאים בשנים האחרונות במומחיותם לדעת טוב ורע בגבינות ויין, והם החלו פוקדים את המקום דרך אופנה.

משהוחלט במשרד השיכון "של" אריאל שרון לצאת עם תוכנית יישובי הכוכבים על גבול הקו הירוק, סולקו כל הרועים, הגבנים, החלבנים והתמהונים המקצועיים והממולחים. את מקומם ירשה עיירה חרדית בשם אלעד, שאין חילוני אחד מורשה לרכוש בה בית למגורים, עובדה שמעולם לא גרמה אי-נחת לאלה שבכל פעם אשר משפחה חרדית מתנחלת בלב שכונה חילונית ומבריחה בנוהגיה ובקולניותה את שכניה החילוניים, הם יוצאים להגנת הפולשים בשמם של שיוויון הזכויות, החירות להאמין והסליחה המובטחת מראש למי שכופה את נוהגי השבת והחג שלו על סביבותיו.

הסבה למבנה רומי

לא אלה שהזיעו בלילות על מפות התרגול ולא אלה שחיפשו דרך להתרהב בפני ידידיהם במעדני גבינות צאן - לא סטריליות אבל מצחינות כדבעי - וגם לא החרדים שונאי החילונים, ידעו שהבית הנאה אשר עמודים בחזיתו, נקרא מקאם א-נבי יחיא, ושהוא המבנה האחרון ששרד מכפר פלסטיני רע מראה ודל חושות שהיה בנוי מתערובת אבני שדה מלוקטות ובוץ בלול בקש, שצחנת פרותיו הרזות ותרנגולותיו המנקרות באשפה היתה ייחודו האחד והיחיד.

גם אף אחד ממתי המעט שדרו בכפר לא העלה על דעתו שקבר "הקדוש" בשולי מושבם יככב יום אחד בספרים העוסקים באופן שיטתי בהמעטת ידע הארץ אצל הקוראים אותם...

אותו קדוש, א-נבי יחיא, נשא את שמו של האיש אשר התנבא בחצי האי ערב טרם בואו של מוחמד, כי האיסלם בוא יבוא ונביאו יחתום את שורת הנביאים אשר כבר נשאו את בשורתה של דת הייחוד. לאותו נבי יחיא לא אונה כל רע בעת שמילא את תפקידו הקוסמולוגי, ובהתייחס לכך שבני דמותו הקודמים לו - יוחנן המטביל שהקדים את ישו ואליהו הנביא שיקדים בבוא היום את דוד המלך (אי"ה כמובן) - סיימו את חייהם באופן מדאיג, האחד בעריפת ראשו והשני בעלייתו באש השמימה, הרי שזה בהחלט הישג ראוי לציון וסיבה טובה לקדשו ולפזר את זכרו במקומות שונים ברחבי המזרח התיכון, כדרך שכל אחת מן הדתות הניצות באזורנו עושה ככל יכולתה כל הימים.

כך הפך מבנה קדום - שהוא כנראה המבנה הרומי היחיד, או אחד הבודדים בארץ, ששרד על שתי קומותיו בשלמות, ועם הגג - ל"מקאם" מוסלמי, קרי "מקום" במשמעות של מקום קדוש. ככזה, היה אותו יחיא פותח רחמים, מזקיף מדולדלים, משביח את פרי הבטן ומבקש אצל השמיים על הפלחים העלובים, שהיו שמים אצלו את מנחותיהם, את לבם ואת תקוותיהם.

המבנה הוקם כמוזוליאום - מבנה קבר מפואר ששמו גזור מהשם מאוזלאוס, מלך הליקרנסוס אשר בדרום מערב טורקיה של היום, שמת במלוא אונו. מלכתו המיואשת, ארטמיסיה, בנתה לזכרו בית קבר מפואר שנכנס לימים לרשימת שבעת פלאי העולם העתיק של הרודוטוס.

אומנם הוא נבנה כאן עוד בימי החשמונאים, אך עיצובו הסופי, על חזית עמודיו המפוארת, חדר המדרגות המקורה העולה אל הגג וקברי האבן החצובים בקרבתו, נעשו יותר ממאה שנים אחרי כן, רק לפני כ-1,800 שנה.

משהשתלטו המוסלמים על הארץ, הפכו את המקום למקום תפילה, פרצו את השקע בקירו הדרומי - כיאות לבית תפילה ערבי - והסבו אותו להיות בית המוות של יחיא הנ"ל, ולמרכז עלייה לרגל אצל כפריי מערב השומרון, חבל גופנה ומודיעים. וכל השאר - אם יישמר כשכייה עתיקה או יושחת בידי שכנים ברבריים ש"תועבות הגויים", כגון בתי קברותיהם, מעבירות אותם על דעתם - ייכתב בעיתונות של העתיד, והיא לא לנו.