ביקורת מסעדה: מסה

הקרב הכי מסעיר הניטש כעת בזירה הקולינרית התל-אביבית הוא ההתגוששות בין "רפאל", שכבר הספיקה להפוך בשלוש שנותיה למוסד, ובין " Messa " (מסה) הטרייה. שתיהן מתחרות על הכיס, הלב והקיבה של העשירון העליון, שתיהן מציעות מטבח המשלב השפעות אתניות עם מטבח צרפתי (בקיצור, גורמה ים-תיכוני), ובשתיהן ניצב במטבח שף ירושלמי צעיר (רפי כהן ברפאל, אביב משה במסה) השואב את השראתו מבית סבתא.

ההצלחה של רפאל הולידה כידוע לא מעט חקיינים. אינני אומר שמסה נקטה מעשה חקייני, מה גם שאביב משה עשה מטבח נובו-אתני עוד בירושלים, אבל עיון בתפריט מעלה בפירוש דמיון פה ושם. עם זאת, הוא הכניס את הטאץ' האישי שלו.

"מסה", שחמסה את שמה מאתר גסטרונומי ניו-יורקי ידוע, ניצבת בקצה רחוב הארבעה המתקמבק. הנהגתה הכריזה כי שפכה במקום מיליון דולר, וזה בהחלט ניכר בעיצוב הגרנדיוזי של הדיזיינר אלכס מיטליס: שולחנות גבוהים ארוכים עם פלטה דמוית שיש, אהילים צחורים אימתניים, וילונות לבנים משתלשלים מהתקרה, פמוטים הדורים.

לפענוח העסקית נטלתי עימי את י', העורכת שלי, ואת סגניתה החדשה א'. מאחר שמסה כוננה רק עכשיו ארוחה עסקית, החלל האימתני והדרמטי לא היה מפוצץ כמו בערב. בעיקר נחזו חליפות מחויטות (כולל לוני הרציקוביץ', בעלי מכבי ת"א בכדורגל). אגב, בכניסה ציפתה לנו הפתעה: מיכל (מישל) שפירא, מהמתמודדות היותר מוכשרות ומוטרפות שהסתופפו בעונה השנייה של "פרויקט Y ", היתה המארחת המנומסת שהובילה אותנו לשולחן.

בחרנו לא להתיישב באולם המרכזי, שמזכיר חדר אוכל של קיבוץ יוקרה עתידני, והעדפנו לשבת בכיסאות הניצבים על במה מוגבהת. כשהבחנתי שהשיחה של הבוסיות – אמהות קרייריסטיות עסוקות – גולשת לדיון בחוגי הבלט של בנותיהן, מיהרתי להשיב אותן לעלעול בתפריט. העסקית עולה 79 שקל (מנות אחדות מחייבות תוספת מחיר) וכוללת מנה ראשונה, עיקרית ולחם ביתי מתחלף שמוגש עם מטבלים ראויים (אנחנו הצלחנו עם לחם צימוקים ותאנים).

בראשונות התחבטנו בין מנות מטווח רחב: מלינגוויני ירקות עם שמן שומשום וגבינה כחולה, ועד סביצ'ה דג ים עם פרחי כרובית. א' נהנתה ממרק המשי (חרירה), שהזכיר לה את הנזיד שסבתה התוניסאית נהגה לרקוח. "מעולה, עשיר וחמצמץ כנדרש. הבעיה רק בגודל: קערית לא משביעה גם בסטנדרטים של מנות ראשונות", אמרה. למרק נלווה סיגר במילוי בשר עגל, שתובל בעדינות בתבלינים מתוקים. גם הוא היה משובח, והיה כיף לטבול אותו במרק.

קרפצ'יו שייטל (ובעברית: כנף העוקץ – נתח עגול ועסיסי המחבר בין החלק האחורי לגב הפרה) כבוש עם עלי חרדל ופרמז'ן היה מנה מסוגננת ומרהיבה ביופיה. הקרפצ'יו השתלב בצורה מוצלחת בטעמים הנלווים, אבל הבשר היה קצת נוקשה וחסר קלילות. י', שלא הפסיקה לאזכר את "כתית", המסעדה המועדפת עליה, ניסתה רביולי שרימפס בביסק סרטנים (עבורו תשלמו עוד עשרה שקלים). "מנה נחמדה אבל לא מסעירה", פסקה, ורטנה גם היא על הגודל: "כולה שלושה רביולי קטנטנים, ועוד גובים עליה תוספת".

באגף העיקריות המנות היו נדיבות: ירכי העוף במילוי עגל, בורגול ותבלינים מתוקים היו שחומות ומפתות, אבל המילוי היה קר. החזרנו לחימום מחודש. הירך שבה צלויה כיאה, והבשר התגלה כסימפטי ואיכותי, אבל מילוי הבורגול לא הפיל אותנו מהכיסא התמיר והמעוצב.

סטייק פוירסקי התגלה כסוג של המבורגר – בשר טחון טוב, פראי, יצרי ויעיל. י' גרסה שהתיבול מעט גס. פירה החרדל הנלווה היה קטיפתי ומצוין, ותוספת עלי התרד השלמים היתה טובה מאוד. אני נהניתי מדג היום (דניס) שהיה קריספי מבחוץ, כמו שאני אוהב, ובשרו נותר מעודן (חבל רק שהיה טיפונת מלוח מדי). הוא הוגש עם עדשים, עגבניות צלויות וקציפת ארטישוק.

אם חשקה נפשכם להמתיק את יומכם בקינוח (ממינסטרונה פירות ועד גרטן פסיפלורה וסיגר תפוח עץ), תיאלצו להיפרד מ-29 שקלים. מעדן השוקולדים אכן הצדיק את שמו והיה מענג. לעומת זאת, קינוח גבינה אפויה, קרם שוקולד לבן ומסקרפונה היה סתמי. דבר אחד בטוח: אביב משה הוא לא רק השף הכי סקסי וחייכן בעיר, הוא גם מוכשר, ובהחלט התפתח מאז ימיו בירושלים. הוא זקוק לעוד קצת ברק, שיוף וקלילות. השאלה המתבקשת כעת היא האם הקהל התזזיתי של תל-אביב יישאר נאמן למסה ויעזור להפוך אותה למוסד כמו רפאל, או ינדוד למקום הטרנדי הבא.

• "מסה", רח' הארבעה 19, תל-אביב, 03-6856859.
  

מחיר העסקית: 79 שקל.

מטבח: גורמה ים-תיכוני.
שעות: א'–ה' 15:00:12–30.

אם חורגים מהדיל: קינוחים (29 שקל כל אחד) ואלכוהול.

חנייה: ברחובות ובמגרשי החנייה (בתשלום) הסמוכים.

ציון: 8.5 (בסולם מסעדות מושקעות).