משירי קו 405 ואחרים

מְהְמְ

אֲבָל דּוֹקְטוֹר לֹא מִתְחָרֵז עִם כְּלוּם

... רַק דּוֹקְטוֹר עִם דּוֹקְטוֹר

דן פגיס

אָמַרְתִּי שֶׁיּוֹרֵד לִי דָּם, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

יוֹרֵד לִי דָּם מִכָּל חֹרַי, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

אָמַרְתִּי שֶׁמּוֹתִי קָרֵב, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

שָׁמַעְתִּי צַעֲקוֹת עוֹרֵב, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

אָמַרְתִּי: עוֹד מְעַט אָמוּת, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

גַּלְגַּל רֹאשִׁי הָיָה שָׁמוּט, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

הָיִיתִי אֲכוּלַת יֵאוּשׁ, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

הַמָּוֶת כְּמוֹ זִמְזוּם יַתּוּשׁ, כְּשֶׁאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

חָזַר וְאֶת דָּמִי סָחַט, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ

אֲבָל מְהְמְ אֵינֶנּוּ מִתְחָרֵז עִם שׁוּם דָּבָר

הַמַּיִם בָּאוּ עַד הַנֶּפֶשׁ וְעַד הַצַּוָּאר

אֲבָל מְהְמְ אֵינֶנּוּ מִתְחָרֵז עִם כְּלוּם רַק מְהְמְ

עִם מְהְמְ

וְאַתְּ לֹא אָמַרְתְּ לִי מַזָּל טוֹב

אֲבָל לֹא נָתַתְּ לִי כַּדּוּר

וְלֹא מַכַּת חַשְׁמַל

וַהֲרֵי גַּם זֶה טוֹב).

• המוטו לקוח מן השיר "(דוקטור)", בתוך: דן פגיס, "כל השירים" (הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 1991), עמ' 331.
  

Little Girl Blue

אֲנִי — עַל חֶבֶל דַּק בֵּין סוֹדוֹתַי לְגִלּוּיָם —

הוֹלֶכֶת כְּמוֹ שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לַיָּם.

רֹאשִׁי הוֹלֵךְ אָחוֹרָה אֶל עֵינַיִךְ הַתְּכֻלּוֹת;

חָלַמְתִּי שֶׁטָּבַעְתִּי בְּלִי יְכֹלֶת לַעֲלוֹת.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מֵעַל לְמִטָּתִי תָּלִיתִי

תְּמוּנָה שֶׁל הִתְאַבְּדוּת בְּנֻסַּח פְּרֵה–רָפָאֵלִיטִי —

זֵעָה קָרָה מִמֵּצַח הַיָּרֵחַ הַכָּסוּף

וּמָוֶת מְלַבְלֵב בֵּין קְנֵי הַגֹּמֶא וְהַסּוּף —

בַּנַּחַל הַיָּרֹק שֶׁבַּצִּיּוּר הַהוּא אוֹפֶלְיָה

פָּרְחָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַמָּוֶת כֹּה יָפֶה לָהּ.

וּכְמוֹ יַלְדָּה מוּל יָם לֵילִי כָּחֹל שֶׁל פִּיקָסוֹ

רָאִיתִי נַחַל מְכַסֶּה סוֹדוֹת כְּמוּסִים מִנְּשׂוֹא.

קָפַצְתִּי אֶל הַמַּיִם וְקָפַצְתִּי אֶל סַפַּת

הַפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, וְאֶתְמוֹל לִדְרוֹם צָרְפַת

נָסַעְתְּ, וְלֹא אֶרְאֶה אוֹתָךְ עַד עֶרֶב יוֹם רִאשׁוֹן.

הַדֶּלֶת נְעוּלָה. אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִישֹׁן.

נָסַעְתְּ לִדְרוֹם צָרְפַת, וְלֹא נוֹתַר לִי שׁוּם מָקוֹם

לַחְזֹר אֵלָיו, וּמִסְּבִיבִי סוֹבֵב עוֹלָם עָקֹם.

אֲנִי הוֹפֶכֶת אֶת רֹאשִׁי, וְקִיר לָבָן מוֹפִיעַ

בִּמְקוֹם רֹאשֵׁךְ, כְּמוֹ קְעָרָה שֶׁנֶּהֶפְכָה עַל פִּיהָ.

דִּבַּרְתִּי כְּבָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְאַתְּ אוּלַי לֵאָה.

עַכְשָׁו הַחֶדֶר רֵיק וְהָאַמְבַּטְיָה מְלֵאָה.

אֲנִי נִכְנֶסֶת לָאַמְבַּטְיָה וְגוּפִי נֶחְבָּט

מִסּוֹף הַמַּיִם הַיְּרַקְרַקִּים שֶׁבָּאַמְבָּט

וְעַד סוֹפָם, וְאֵין בַּמַּיִם אַף טִפַּת אֶמְפַּתְיָה —

זֹאת הַסִּבָּה שֶׁגֶּ'נִיס ג'וֹפְּלִין מֵתָה בָּאַמְבַּטְיָה.

בַּמַּיִם אֵין טִפַּת אֶמְפַּתְיָה וְרֹאשִׁי שָׁמוּט —

זֹאת הַסִּבָּה שֶׁבָּאַמְבַּטְיָה גַּם אֲנִי אָמוּת.

משירי קו 405

תַּרְדֵּמָה נִקְשְׁרָה עַל רָאשֵׁי הַנּוֹסְעִים כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ

וְחַיָּל יְפֵה–תֹּאַר יָשַׁב בְּגִבְעוֹל הַמַּדִּים הַמֵּבִישׁ,

בְּפָנָיו הַסְּמוּקוֹת וּבֵינוֹת לִשְׁמוּרוֹת עַפְעַפָּיו לִבְלְבָה

הַשֵּׁנָה כְּנִפְתַּחַת לָהּ תַּחַת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל וֶרֶד,

וַחֲלוֹם שֶׁכָּמַס הֶאְדִּים וְהָלַךְ בָּרִקְמָה הַחִוֶּרֶת

שֶׁל עוֹרוֹ, וְהָיָה בּוֹ דָּבָר עַרְפִלִּי מִלִּהְיוֹת תַּאֲוָה.

וְרֹאשׁוֹ הַצּוֹנֵחַ שֶׁל נַעַר נָגַע לַחַיָּל בַּכָּתֵף,

רֹאשׁ רָפֶה שֶׁחָזַר וְנָפַל עַל כְּתֵפוֹ כְּעָנָן מְלַטֵּף.

וְהַנַּעַר שֶׁנָּם וְחָזַר עַל כְּתֵפוֹ לֹא יָכוֹל לֹא לָתֵת אֶת

כַּף יָדוֹ הַכְּבֵדָה כְּבַרְזֶל עַל צִפּוֹר זַכְרוּתוֹ הָרוֹטֶטֶת

כְּאוֹמֵר לְשַׁחְרֵר אֶת צִפּוֹר חֲלוֹמוֹ הַגְּדוֹלָה מִן הַכְּלוּב.

וְשָׁעָה שֶׁהַנַּעַר נִגֵּן בִּמְבוּשֵׁי הַחַיָּל כְּמוֹ בְּחֵמֶת

חֲלִילִים, הַחַיָּל הִתְעַרְסֵל בְּאוֹתָהּ מַנְגִּינָה מְנַחֶמֶת

וּפָנָיו הַקְּמוּצִים נִפְתְּחוּ כְּנִצָּן הָעוֹמֵד בְּלִבְלוּב.

וְהַנַּעַר נָגַע בַּפָּנִים הַפּוֹרְחִים מִגִּבְעוֹל שֶׁתָּמִיד

לֹא פָּרַץ מִתּוֹכוֹ אֶלָּא דָּם וְקִלּוּחַ עוֹפֶרֶת מַשְׁמִיד.

אנה הרמן, ילידת ירושלים, 1973. פירסמה לראשונה משיריה ב-1994 בכתב העת "אב". עד כה ראו אור שני ספרי שירה פרי עטה: "חד-קרן" ו"אלפה ואומגה", לברית שכתבה עם דורי מנור. תרגמה מאנגלית את "היומנים של סילביה פלאת, 1950-1962". ב-2004 זכתה בפרס ורטהיים לשירה מטעם אוניברסיטת בר-אילן. ספר שיריה השני יראה אור בשנה הקרובה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.