הקורבן האמיתי של המינוי הפוליטי
המינויים הפוליטיים רעים ליהודים - ועוד יותר מכך ליהודיות, לערבים ולעולים החדשים
הדי התפוצצותן של פרשות חמורות דוגמת מעשיו של צחי הנגבי, יומני הפגישות של עמרי שרון והמינויים של אהוד אולמרט כשר התמ"ת, מזכירים לנו עד כמה מינויים פוליטיים הם רעים ליהודים. הם פוגעים בשוויון, באיכות השלטון הציבורי ובאמון הציבור בו, בטוהר המידות ועוד. אולם ישנו היבט שלרוב איננו מוזכר וראוי לתשומת לב - פגיעתם היתרה של מינויים פוליטיים בקבוצות בעלות נגישות נמוכה למוקדי כוח.
של עקרון השוויון כאן. אכן, על הנייר הדברים נראים מצוין: חקיקת הייצוג ההולם היא בעלת פרישה רחבה, מהרחבות בשיטות המשפט בעולם. החובה לפעול למען ייצוג הולם של קבוצות לא מיוצגות חלה לא רק על שירות המדינה במובנו הצר, אלא גם על חברות ממשלתיות, ובסיוע פסיקת בית-המשפט העליון גם על כל הדרגים בשירות הציבורי - לא רק חברי דירקטוריון אלא גם הנהלה ועובדים. החקיקה הישראלית אפילו קובעת חובת ייצוג הולם במועצות ציבוריות למיניהן, כמו מועצת הספורט, או בהרכבים של גופים המקיימים שיחות מדיניות.
המחוקק הישראלי הכיר בכך שלעתים קרובות, כישורים בלבד אינם מספיקים בשביל להתמנות לשירות הציבורי. סטריאוטיפים, דעות קדומות ואי-שוויון כלכלי וחברתי חוסמים את נגישותם של קבוצות כמו נשים, ערבים, דרוזים ובעלי מוגבלויות שונות למוקדי ההשפעה והכוח בחברה הישראלית. עקב האפליה המתמשכת של קבוצות אלו, פעלה הכנסת בעשור האחרון באופן נמרץ לחקיקת חוקים המחייבים את ועדות המכרזים בשירות הציבורי לשקול את שיקול הייצוג ההולם כאשר הן ממנות מועמדים במכרז, ולהעדיף את המועמד מן הקבוצה הבלתי מיוצגת, במקרה של מועמדים בעלי כישורים רלוונטיים דומים.
אורח מן המאדים, לו בחן את המשפט הישראלי, היה מתרשם שההעדפה מתקנת היא אחד מההיבטים המרכזיים והמוצלחים
הפרשה האחרונה
המינויים של אולמרט
כתבי ynet
צחי הנגבי לא לבד: דו"ח מיוחד של מבקר המדינה קובע כי בתקופתו של אהוד אולמרט במשרד התמ"ת מונו שורה של חברי מרכז ליכוד לתפקידים ברשות לעסקים קטנים ובינוניים, כשכל כישוריהם התמצו בקשריהם הפוליטיים לשר. המבקר העביר את החומר ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה. הרשות בתגובה: יישמנו את המלצות המבקר
מינויים פוליטיים פוגעים בקבוצות בעלות נגישות נמוכה למוקדי כוח בשתי דרכים: ראשית, מנגנון ההעדפה המתקנת מבוסס על הליך בחירה שיטתי וענייני, ובהיעדרו - לא נוצרים התנאים לשקילת שיקול הייצוג ההולם. אחרי הכל, במצב שבו לא מתקיים הליך מיון ושקילה מסודר, איך אפשר להשוות את כישוריהם של מועמדים ולבחור את בן הקבוצה הבלתי מיוצגת במקרה של כישורים דומים? לאחרונה מתברר יותר מאי-פעם עד כמה הליך קבלת עובדי השירות הציבורי במכרז פשט את הרגל. דו"חות מבקרי המדינה מגלים שיטות שונות ומגוונות: הגדלת מכסת משרות האמון הפטורות ממכרז (במשרות אמון כשלעצמן אין כל פסול, כל עוד הן משרתות את מטרתן ומוגבלות במספרן); התערבות של נושאי משרות אמון במינויים שאמורים להיות במכרז; מכרזים "תפורים"; איוש זמני ללא מכרז של איש שלומו של הממנה, שהופך להיות המינוי הקבוע; מכרזים פנימיים; שכירת עובדי קבלן; הקמת "ועדות איתור", שיודעות היטב היכן עליהן לחפש כדי לאתר את המועמד הנכון, ועוד.
שנית, הממונים במינויים פוליטיים - בזכות קשריהם או היותם חברי מפלגה כלשהי - לא נוטים להיות מן הקבוצות הבלתי מיוצגות. במלים פשוטות: הם בדרך כלל גברים יהודים. די לבחון את השמות ברשימת הפגישות ביומנו של עמרי שרון או את האנשים שמינה הנגבי, כדי להיווכח בכך. אם הגברת נוכחותן של קבוצות לא מיוצגות יוצאת נשכרת ממינויים אלה, זה אולי במקרים בודדים של נשים מקורבות (דוגמת מנהלת הלשכה של נציב שירות המדינה שמואל הולנדר או זוגתו של אברהם הירשזון שזכתה למינוי בעזרת אולמרט). ניתן אף לטעון שגם מצב הייצוג של מזרחים, שאף הם נחסמים לעתים מכניסה למוקדי הכוח בדרך המלך ושהחוק אינו מכיר בהם כקבוצה מופלית - משתפר עקב המינויים הפוליטיים. אבל אלה גם אלה לא התחרו באופן הוגן, וקבלתם אינה עניינית ואינה מבוססת על כישוריהם. לכן אין מקום להכשיר את שרץ המינוי הפוליטי רק בשל העובדה שהממונה הוא מקבוצה בלתי מיוצגת.
מינויים פוליטיים, אם כן, לא רק רעים ליהודים. הם רעים גם ליהודיות, לעולים חדשים, לערבים ולאנשים עם מוגבלויות (תהא דתם אשר תהא).
ד"ר יופי תירוש היא מרצה למשפטים במסלול האקדמי, המכללה למינהל
לפנייה לכתב/ת 
עמרי שרון. מי מככב ביומן?
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
