"סבל לא יתואר": עדות של מתנדב ישראלי בצ'אד
מאות אלפי פליטים סודנים הנמלטים מאימת רצח העם המתחולל בחבל דרפור, חוצים את הגבול לצ'אד הסמוכה ומשם מועברים למחנות פליטים דחוסים. יפתח מילוא, פעיל ישראלי בארגוני סיוע בינלאומיים ששהה בחודשים האחרונים במחנות הפליטים הללו, מספק תיאור נדיר של החיים נטולי הרחמים במקום שאלוהים שכח
"במחנות נחשפתי למראות הקשים ביותר שראיתי בכל שנות הפעילות ההומניטרית שלי", נאנח יפתח מילוא, שבחודשים האחרונים עבד במחנות הפליטים בצ'אד, אליהם נמלטו ניצולי טבח העם בדרפור. "פגשתי נשים שנאנסו ורצחו את העוברים שנולדו להן כתוצאה מהאונס, ראיתי יתומים שלקו באפילפסיה כתוצאה מהמחזות המחרידים להם היו עדים, טיפלתי בילדים שהפסיקו לדבר או לתפקד ונקשרו ליתדות כדי שלא ילכו לאיבוד, נאבקתי בניסיונות לסחור בעשרות אלפי הקטינים המתגוררים במחנות למטרות שירותי מין", הוא מגולל. "אין ספק שצ'אד היא המקום הקשה ביותר שבו עבדתי מימיי, עולם אחר לחלוטין וחוויה שמעמידה את הקיום היומיומי שלנו בפרספקטיבה שונה לגמרי".
לפני כמחצית עשור, לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון, החליט מילוא, 35, להצטרף לארגוני סיוע בינלאומיים הפועלים באזורים שסועי מלחמה ברחבי העולם. בין היתר הלה הגיע למחנות הפליטים באנגולה ובמזרח טימור, ולפני כשנה וחצי נחת בצ'אד. שם, בחום הנורא העומד על 48 מעלות בצל, יצא למסע אחורה בזמן בין נופים קדומים ודיונות אינסופיות אותן חוצות מדי פעם שיירות גמלים העושות
את דרכן מסודאן לניג'ר. "כ-300,000 פליטים מתגוררים במחנות בצפיפות", הוא מתאר. "כ-70 אחוזים מהנשים והילדים במחנות חוו רצח ואונס, והעבודה שלנו התמקדה בשיקום פסיכו-סוציאלי שלהם ובטיפול בנפגעי הטראומה הרבים".
לדברי מילוא, "לא קל לרכוש את אמונו של מי שחווה טראומה קשה כל-כך, בעיקר כשהוא מגיע מתרבות כה שונה משלנו. היינו צריכים להיעזר בצוות אפריקני המתמחה בטיפול בפליטים, ובצוות מצ'אד שתרגם את השיחות עימם מערבית לצרפתית. אבל בסופו של דבר הצלחנו למצוא את השביל ללבם וליצור יחסי אמון, לאפשר לנשים לדבר על האונס שחוו, לנסות להבין את הצרכים הנפשיים והדתיים השונים שנדרשים כדי להתגבר על אובדן ומוות. כיום, מודל הסיוע שיצרנו מיושם בכחמישה מחנות פליטים, ובמקביל הוכשר צוות מקומי לטפל בפליטים שעדיין אינם מסוגלים לתפקד".
"מקרי האונס לרוב אינם מדווחים". נשים במחנה פליטים (צילום: כריס ג'ונס)
"גברים רשאים לעשות בנשים כרצונם"
מאז ראשית שנת 2003 מבצעת ממשלת סודן, באמצעות מיליציות חמושות שאת פעילותן היא מממנת, טיהור אתני בשבטים אפריקנים במחוז דרפור. כ-300,000 איש נרצחו עד כה ולמעלה משני מיליון נעקרו מבתיהם, בעוד הממשלה ממשיכה בהפגזות ובהעברת כספים למיליציות הטובחות בתושבים. בשלוש השנים האחרונות, מאות אלפים מניצולי הטבח נמלטים לצ'אד הסמוכה מאימת המיליציות. שם, ללא חשמל ומים זורמים, תחת איומי פינוי תכופים, עמוק בתוככי מדינה מוסלמית שמרנית, מנסים ארגוני סיוע בינלאומיים להקל על סבלם. מאות אלפי הפליטים מתגוררים במחנות ענק הממוקמים כמה עשרות קילומטרים מחבל הארץ שהיה ביתם, מנסים להתגבר על הטראומה שחוו ולשקם את חייהם.
גם בצ'אד השקט לו מייחלים ניצולי הטבח, שמרביתם היו עדים לרצח יקיריהם וכל רכושם הופקע מהם, אינו מובן מאליו. הקהילות המקומיות אמנם פתחו את בתיהן בפני ראשוני הפליטים שהגיעו לצ'אד בשנת 2004, אך בחלוף החודשים
ועם התעצמות מספר הפליטים הזורמים לרפובליקה, קבלת הפנים האוהדת הומרה בטינה ובמתח. פעילי ארגונים הומניטריים מדווחים כי המקומיים חשים שהפליטים מקבלים סיוע בינלאומי מועדף מהסוכנויות, ולטענתם האחרונים מתחרים עימם על עצי הסקה, מזון ומקורות מים.
כיום, אנשי ארגוני סיוע דוגמת מילוא, אינם מורשים לשהות במחנות הפליטים אחרי השעה חמש בערב. עם רדת החשיכה המחנות נותרים בשליטה מוחלטת של שוטרים מקומיים, ויושביהם מופקרים לחסדי לוחמי מחתרת מדרפור החוטפים נערים אותם יאמנו להיות חיילים. "פליטות סודניות בצ'אד נאנסות דרך קבע כשהן יוצאות לחפש עצי הסקה מחוץ למחנות", מוסיפים הפעילים. "בצ'אד אין לאשה מעמד כלשהו, וגבר שפוגש אישה ללא ליווי ברחוב רשאי לעשות בה כרצונו". את מקרי האונס הרבים הם מנסים לפתור באמצעות איסוף עצים מרוכז במהלכו הם מגינים על הפליטים.
"קוד שתיקה מחשש לחייהם". ילד במחנה פליטים בצ'אד (צילום: כריס ג'ונס)
סיוע לפליטים מדרפור בישראל
גם עובדי ארגוני הסיוע נתונים בסכנה ממשית. כך למשל בחודש דצמבר 2006 הם פונו מצ'אד בעקבות השתלטות מורדים על העיר אבשה הסמוכה לאזור בו ממוקמים מחנות הפליטים, אך מאז חזרו מרביתם לפעילות סדירה. על מקרים קשים יותר דיווחה סוכנות הסיוע הצרפתית "Action contre la Faim" בדוח שפרסמה לפני מספר שבועות. הדוח מתריע כי במהלך פשיטת ארגון מורדים סודני על מטה הארגון בדרפור, נאנסה עובדת סיוע זרה ועובדות נוספות עברו תקיפה מינית קשה. לאחר האונס והתקיפה, מוסיף הדוח, הוכו פעילי הצוות המקומיים והזרים ונשדד כל ציודו של הארגון, לרבות כלי רכב ואמצעי תקשורת.
הדוח שהציגה הסוכנות הצרפתית יוצא דופן, שכן סוכנויות הסיוע בדרפור נתונות למעקב וביקורת קפדנית מצד הממשל בחרטום, וכל תלונה על אונס או על האלימות הגואה עלולה לגרום לגירוש אנשיהן. "קיים קוד שתיקה בקרב הסוכנויות מחשש לשלום הצוותים שהן מפעילות בסודן", מעידים בארגונים.
"למרות העדויות בשטח על מקרי אונס רבים של נשים מקומיות, ממשיך הממשל הסודני להכחיש את ממדי התופעה ואיננו טורח להעניש את האנסים".
לא אחת, מילוא מספר, נטשו עובדי ארגוני הסיוע את המחנות בשל איומים על חייהם מצד לוחמי מיליציות חמושות או מורדים סודנים. "בכל פעם כזו נאלצנו לחזור ולרכוש את אמונם של הפליטים שנשארו מאחור", הוא מעיד. "המורדים לא הפחידו אותנו, ידענו שהם לא יפגעו בכוחות הסיוע. פחדנו דווקא להסתבך עם המקומיים בצ'אד, שבה המצ'טה מדברת גם בסכסוכים אישיים קטנים, ובה התושבים המקומיים חוזים בעינים כלות בציוד המערבי היקר שמביאות איתן סוכנויות הסיוע. הקיום בצ'אד מאד בסיסי, אין חשמל, אין מים זורמים, אין מוצרי חלב או ירקות. המזון מורכב במרביתו מדייסת סורגום ובשר שנשחט ונמכר בדוכני השוק המקומי ללא קירור או פיקוח וטרינרי.
"נוכח המצב, אני בהחלט לא רואה בחזרה לדרפור אופציה עבור הפליטים השוהים בצ'אד בשנים הקרובות, בוודאי כל עוד ממשלת סודן לא תנקוט בכל האמצעים כדי להבטיח את שלומם", מסכם מילוא בצער. "הדרך היחידה להביא לשקט באזור היא התערבות מסיבית של מדינות המערב, העברת כוח בינלאומי משמעותי לדרפור וצ'אד והפעלת לחץ בינלאומי על ממשלת סודן להביא לפיתרון המשבר". בינתיים, מילוא מנסה ליישם את המודל שהיה שותף לפיתוחו בישראל כדי לסייע בשיקומם של מאות הפליטים הסודניים, שהגלגלו ארצה בדרך לא דרך, ושל פליטים מאזורי מלחמה נוספים. יחד עם אנשי "מוקד סיוע לעובדים זרים" הוא מאתר בימים אלה מתנדבים בעלי רקע טיפולי לפרויקט המתהווה.
- להתנדבות בפרויקט שיקום פליטי דרפור התקשרו 054-5417273 או כיתבו לאימייל ymillo@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
