קני וויליאמס: "אני אוהב את ישראל, זה ביתי"

קני וויליאמס מסרב לשים סוף לקריירה הארוכה והראויה להערכה שלו. בגיל 37 ואחרי לא מעט הפסקות כפויות, חזר הפורוורד האמריקני לפעילות על מגרשי ארצנו, הפעם במכבי שוהם מהליגה הלאומית. במבט ראשון, נראית הקבוצה הסימפטית קטנה על השחקן, ששיתף פעולה עם רג'י מילר באינדיאנה פייסרס במשך ארבע עונות ומאז כיכב בין השאר בהפועל ירושלים ובהפועל תל אביב. וויליאמס עצמו אינו חושב כך, הכי משמעותי בשבילו זה להישאר בישראל.

"עם כל הבעיות שהיו להפועל ת"א, זו היתה סיטואציה מושלמת עבורי" אומר וויליאמס בראיון ל-ynet. "אני צריך למצוא כאן דירה. ובשבוע הקרוב אשתקע כאן בשרון. מה שאני אוהב בישראל, זה שכל הזמן בודקים מה שלומי. קצת שכחתי איך זה להיות אמריקאי. בגלל שאני כאן כל כך הרבה זמן, אימצתי הרבה דברים ישראלים. אפילו כשאני מדבר עם אימי באנגלית היא אומרת לי שאני חייב לבוא קצת הביתה כי האנגלית שלי נוראית".

למרות שהוא חי בינינו שנים רבות (כמעט עשור) ואף נשא לאישה אזרחית מקומית, וויליאמס אינו מחזיק בדרכון ישראלי, אולי בגלל זה השתרבב שמו לפרשת הדרכון הצ'כי המפורסמת בהפועל ירושלים. עכשיו, שש שנים אחרי, וויליאמס משאיר את הפרשה מאחוריו. "אני יכול לחיות עם זה כי אני יודע מי אני", אומר השחקן, "לא משנה מה אומרים על קני וויליאמס אני תמיד מחייך. אני מתגעגע לירושלים. זה היה הבית שלי הרבה זמן. אני מתגעגע לדני קליין, לאורי מנצור, למסעדות - להכל".

וויליאמס מתגעגע למסעדות בירושלים, אולי בגלל זה הוא למד בעצמו להכין מעט מהמאכלים האופיינים לארצנו במטבח ביתו. "אני אוהב את ישראל, זה ביתי. האוכל האהוב עלי הוא ג'חנון, האוכל התימני אהוב עלי. אני יודע להכין ג'חנון וקוסקוס".

קני וויליאמס במדי מכבי שוהם. דווקא שומר על פיגורה (ערן קמינסקי)

ג'חנון? קוסקוס? מזון לא הכי בריא בשביל מישהו שמתכנן לשחק כדורסל עד גיל ארבעים, לפחות. זה לא מפחית את רמת המוטיבציה של וויליאמס, שרואה את עצמו ממשיך לשחק בשנים הקרובות. "מה שאני רוצה לעשות בשנתיים-שלוש הקרובות, כל עוד גופי יאפשר לי, הוא להעביר את הידע ואת מה שלמדתי במשך השנים לחבר'ה שרוצים לעלות רמה".

אם תשאלו אותו לפי איזה מודל הוא יעשה זאת, הוא בוודאי יענה - אפי בירנבוים, שאימן אותו באוסישקין. "מבחינתי אפי הוא המאמן הכי גדול בישראל" מודה הפורוורד הוותיק, "בארץ, הוא כמו דמות אבהית בשבילי".

וויליאמס ובירנבוים - האב המאמץ, לפחות בכדורסל (טל שחר)

ולמרות זאת, נראה שוויליאמס משלים עם הפרישה שתבוא מתישהו בסוף הדרך: "אני אוהב את המשחק. השגתי את מה שרציתי. שיחקתי שש שנים ב-NBA, באירופה, עשיתי הכל. יש לי תמונות מה-NBA לשארית חיי. המטרה שלי היתה להגיע לטופ ולשחק עם הטובים ביותר ועשיתי את זה. השגתי את כל מה שרציתי, בכנות. זה אף פעם לא היה כדי לזכות בתואר ה-MVP או משהו כזה. הכל התחיל התיכון, רציתי לשחק עם הטובים ביותר ולא במטרה להגיע ל-NBA, אבל שם נמצאים הטובים ביותר".

אז מה כן משאיר את וויליאמס במגרשים? ועוד באלו של הליגה הלאומית? הסיבה העיקרית היא ספיר בתו, בשבילה חזר ארצה אחרי שהות קצרה בארגנטינה, שם שיחק עבור בוקה ג'וניורס. "לא משנה לי (היכן אשחק). בתי כמעט בת שלוש והיא אחת מהסיבות הרבות שנשארתי בישראל. כשהיא נולדה הרבה דברים השתנו. בחיים שלי לא ראיתי לידה וכמעט התעלפתי. אני הענקתי לה את השם ספיר, אני רואה אותה גדלה ועושה צעדים ראשונים. אני שומר את התמונה שלי איתי כל הזמן.

"שנינו מזל תאומים. היא נולדה ב-3 ביוני ואני ב-9. היא היתה אמורה להיוולד ב-10 וקיוויתי שהיא תיוולד באותו יום כמוני. זה משהו שונה, לראות את השילוב - היא מדברת באנגלית ובעברית ואני לפעמים המום ממנה. זה מדהים לראות איך היא גדלה ואני לא רוצה לנסוע לארגנטינה או כל מקום אחר, כי אני רוצה להיות שם בשבילה. הדבר החשוב ביותר עבורי עכשיו הוא לראות אותה גדלה. אני רוצה לתת לה עוד שנתיים-שלוש כדי שתוכל להבין מה אני עושה מאז גיל 12. בשבילה זו תהיה הזדמנות לראות ולזכור מי היה אבא שלה. אני רוצה שתהייה לה את החוויה הזו".

ומה וויליאמס רוצה שאנחנו נזכור ממנו? "אני רק רוצה להיות מסתורי ולשמור אנשים על הבהונות. מה קני יעשה...איפה הוא יהיה...אני אוהב את זה".