"גם לאסירות פלסטיניות מגיע יחס הומני"

"להגדרתי אסיר פוליטי הוא כל מי שנלחם נגד הכיבוש, לא משנה באילו אמצעים, וכלוא בבית סוהר בישראל. אני לא מכירה מלחמות שמתנהלות באמצעים מהוגנים", מסבירה חוה קלר, החברה בארגון "נשים למען אסירות פוליטיות", את פעילותה השנויה במחלוקת. כמעט שני עשורים הארגון מסייע לאסירות פלסטיניות הכלואות בארץ, מי בעוון השלכת אבן לעבר חיילים, מי באשמת סיוע לרצח. לדבריה של קלר, "גם מי שהתלבטה לילה אחד אם לבצע פיגוע נגד ישראלים, מתוך מצוקה אישית או משפחתית, נחשבת לאסירה מסוכנת. מבחינתי הן שבויות מלחמה בדיוק כמו גברים, ובגלל זה אני לא בודקת מה כל-אחת מהן עשתה. הרעיון הוא לדאוג לשחרורן, אבל אין לנו סמכות לעשות זאת וכל שנותר לנו הוא רק לייחל לכך".

בשנת 1988 הקימה קבוצת נשים המתנגדות לכיבוש את ארגון "נשים למען אסירות פוליטיות" (נלא"פ), שמאז הוא פועל מתל-אביב. בין היתר פעילות הארגון נוכחות בבתי משפט במהלך דיונים בתיקיהן של האסירות, מנסות להעביר לבתי הכלא מצרכים הדרושים להן באמצעות הצלב האדום, פועלות להקלת תנאי כליאתן - ובעבר אף הגישו עתירה לבג"ץ בעקבות הפרת זכותן ללמוד. קלר אומרת כי הן פועלות מתוך השקפה פמיניסטית, "כיוון שיש בכל זאת הבדל בין גבר ואישה מבחינת התנאים בבית סוהר. יש בעיות מיוחדות של נשים וצריך שמישהו יטפל בהן, אבל אין מי שעושה את זה".

מטרת הארגון היא לתמוך באסירות המוגדרות כאסירות ביטחוניות ("אסירות פוליטיות", פוסקות הפעילות), ולקדם את שחרורן. "מדינת ישראל מבצעת מעצרים פוליטיים באופן קבוע כמעט כל יום בניסיון לדכא את ההתנגדות לכיבוש", טוענת קלר. "אנחנו עוקבות אחר התנאים בהם האסירות מוחזקות ופועלת נגד הפגיעה בזכויותיהן. השב"ס נוקט בעינויים, איומים והטרדות מיניות במשך המעצר והחקירות, מונע מהן להיפגש עם עורכי דין ולא תמיד מאפשר טיפול רפואי נאות. אנחנו נאבקות נגד התופעות האלה ונוספות, כמו הארכת מעצר ללא משפט, הסירוב ליישם את זכותן של אימהות להיות עם ילדיהן בכלא ואת זכותן של האסירות ללמוד".

"פועלים באלימות שלא כדין"

על-פי פעילות הארגון כ-120 אסירות ביטחוניות כלואות כיום בישראל (כמאה לפי דוברת השב"ס), אותן הן אינן מורשות לבקר. מרביתן מוחזקות בכלא השרון, אחרות בנווה תרצה או בבית המעצר קישון. אחת האסירות עימן הן עומדות בקשר היא אמנה מונה, שהורשעה בסיוע לרצח הנער אופיר רחום. "התכתבתי עם אמנה, אבל עכשיו קשה לי לשמור איתה על קשר כי המכתבים לא מגיעים אליה בחודשים האחרונים", אומרת קלר. "היא כתבה לי שאם היתה מכירה אותי לפני כן, אם היתה יודעת שיש יחס כזה מצד יהודים, היתה מרגישה אחרת בתקופה ההיא". 

באירוע שיערוך הארגון מחר (ד') בחיפה לקראת יום האישה הבינלאומי, הן יגוללו את סיפורה של מונה ויארחו את אריג' שחברי (25) מנצרת, שהורשעה בתכנון פיגוע בקניון העמקים בעפולה, בני משפחה של אסירות פוליטיות - וגם את טלי פחימה. "השב"ס לא עומד בפקודות שלו, ואנשיו מנצלים את כוחם כדי להציק לאסירות ולמנוע מהן אוכל ומים",

היא מתקוממת. "בבתי הכלא אמנם יושבים אנשים שלקחו חיים, אבל תפקידם הוא להחזיק אותם באופן מסודר, להתייחס אליהם ברמה אנושית. והם לא עושים את זה. הם פועלים בכוח שלא כדין".

לדבריה, האסירות חוות השפלות יומיומיות בדמות חיפושים פיזיים על גופן. "הייתי עדה למקרה בו קצין, שאסור לו לגעת בהן על-פי הפקודות, גרר אסירה, שהיתה ממש ילדה, רק בת 16, וזרק אותה ואת חברתה לתא. צעקתי והתלוננתי, והוא טען בתגובה 'מה את מגנה עליהן?'. לדעתי, אסור להתנהג באופן כזה כלפי אף-אחד.

"במקרה אחר ניסיתי לעזור לאסירה שהובאה לכלא במצב נפשי רעוע. ראתה אותה רופאה שלא מדברת ערבית, בלי מתורגמן, ונדרשו לפחות שבועיים עד שאשפזו אותה. היא הגיעה למצב שהיא התפשטה לגמרי וכך שהתה בתא, לא אכלה ולא שתתה". פחימה מוסיפה כי לעתים היתה לפה לאסירות הפלסטיניות, הדוברות ערבית בלבד. "ביניהן יש כאלה שכלואות כי השליכו אבן, אבל לכולן הסוהרים קוראים 'מחבלות' ו'טרוריסטיות'. השימוש במינוחים הללו נעשה במגמה להעליב ולהציב אותן כאחר האולטימטיבי".

"התנאים מחמירים כל הזמן"

מרבית האסירות הפלסטיניות, קלר אומרת, הן תושבות השטחים - ורק ארבע מהן ערביות ישראליות. "הסיבות למאסר מגוונות", היא ממשיכה. "נערה בת 17 נאסרה לאחרונה לאחר שוחחה עם חברותיה על פיגועי התאבדות. היא התחתנה עם גבר מבוגר ממנה והנישואים כשלו, משפחתה סרבה לסייע לה, והיא דיברה מתוך ייאוש

• מפגש בנושא אסירות פוליטיות, רביעי 7.3 מ-19:00, מועדון "באלאדנא", הרצליה 12, חיפה