המבקר: חולים נאלצים לחכות 13 חודשים לניתוח
חולים ממתינים חודשים ארוכים לניתוחים שאינם דחופים ומשלמים את המחיר בבריאותם - כך קובע מבקר המדינה בדו"ח המתפרסם היום. עוד התריע כי רופאים בבתי חולים מקבלים משכורות כפולות, ומנהלי בתי חולים עוסקים בעבודות פרטיות רבות מהמותר
המבקר בדק את משך ההמתנה לניתוחים המוגדרים לא דחופים (ניתוחים אלקטיביים), שאינם מתבצעים במהלך האשפוז אלא בידי תאגידי בריאות הפועלים ליד בתי החולים הממשלתיים. אחת המטרות של העברת הניתוח לתאגידים היא דווקא קיצור משך ההמתנה לניתוחים, על ידי שימוש בחדרי הניתוח של בתי החולים אחר הצהריים.
המבקר מצא כי חולה שנזקק להסרת גידול סרטני מהכליה המתין כחודשיים עד שלושה חודשים לניתוח בבית החולים שיבא. חולה שזקוק להסרת גידולים ממאירים בשלפוחית השתן המתין לניתוח כשלושה חודשים. משך ההמתנה לניתוחי אף-אוזן-גרון בשיבא, לרבות ניתוחים לילדים, היה בין שישה לשבעה חודשים. עיכוב בניתוח זה לילדים עלול לגרום לדום נשימה בשינה. ההמתנה לניתוחים אורתופדיים (ניתוחי כתף ושחזור רצועות הברכיים) בשיבא נעה בין שבעה לשמונה חודשים.
בבית החולים בנהריה משך ההמתנה לרבים מניתוחי האף-אוזן-גרון היה 13 חודשים, ומשך ההמתנה לניתוחי סינוסים ואוזניים היה שבעה חודשים. עיכוב בניתוחים אלו עלול לגרום לדלקות אוזניים כרוניות.
במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב) משך ההמתנה לניתוחים ליישור מחיצת האף היה יותר משנה.
בבית החולים ברזילי ממתינים מעל שנה לניתוח קטרקט משום שכפי שמסרה הנהלת בית החולים למבקר, "אין כדאיות כלכלית בביצוע ניתוח זה במסגרת תאגיד הבריאות".
עם זאת, משך ההמתנה לניתוחים שנקבע להם מחיר בהתאם למחירו בבית החולים התקצר במחצית. המבקר מציין כי "תאגידי הבריאות אינם מבצעים בדרך כלל פעולות שאינן כדאיות מבחינה כלכלית. אם העלות גבוהה מההכנסה, אין תמריץ לביצוע הניתוח. יש לתת כלים ותמריצים, כולל קביעת תעריפים בהתאם לעלותם".
המבקר מציין כי מעבר לפגיעה בבריאות החולים הממתינים לתור, נפגע גם עקרון השיוויון שבבסיס חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וחולים בעלי אמצעים או בעלי ביטוחים משלימים יפנו לחלופה פרטית.
משכורת כפולה - מבית החולים ומהתאגיד
תאגידי הבריאות, המהווים ישות משפטית נפרדת מבית החולים, מעסיקים כ-40 אחוזים מכוח האדם בבתי החולים שיבא ואיכילוב. המבקר מצא כי בכמה מקרים נוצר כפל תשלום עבור אותן שעות עבודה. כן מצא מקרים בהם רופאים שהיו כוננים
(וקיבלו על כך משכורת), ניתחו בניתוחי אחר הצהריים במסגרת התאגיד ובפועל קיבלו תשלום כפול.
המבקר מציין כי הפיצול בין בתי החולים לתאגידים גורם להעדר שקיפות בנוגע לשכר הרופאים עובדי מדינה משום שלמשרד הבריאות ולממונה על השכר באוצר אין נתונים על השכר שמשלם התאגיד. המבקר מעריך שמדובר בשכר נכבד ומציין כי חמש המשכורות הגבוהות בתאגידי הבריאות של שיבא ואיכילוב נעות בין 600 ל-800 אלף שקל בשנה.
קיומן של שתי הישויות – תאגיד הבריאות ובית החולים הממשלתי - גורם ל"בזבוז משאבים ניכר" במערכת הבריאות, מציין המבקר. המלצתו היא לקדם את הפיכת בתי החולים לתאגידים, כך שמשרד הבריאות יוכל להתמקד בתפקיד הרגולטור ולפקח עליהם. ועדות בדיקה ממשלתיות כבר המליצו על צעד זה, אבל מהלך חקיקתי שהוביל שר הבריאות היוצא יעקב בן-יזרי, תקוע לפי שעה.
מתי המנהלים נמצאים בבתי החולים?
כמה שעות צריך מנהל בית חולים להקדיש לתפקידו? לפי דו"ח המבקר, נראה שהמנהלים סבורים שמעט מאד. הדו"ח מצא כי פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל בית החולים "שיבא", עבד בלא פחות מ-11 עבודות נוספות. פרופ' גבי ברבש, מנהל המרכז הרפואי תל-אביב, עבד בשבע עבודות נוספות. יתר מנהלי בתי החולים הממשלתיים החזיקו רק במשרות הוראה באוניברסיטאות. כללי התקשי"ר מתירים לעובדי מדינה לעסוק בעבודות נוספות בכפוף למגבלת מספר שעות העבודה ומגבלת ההשתכרות ממנה, ובתנאי שעבודות אלה אינן גורמות לניגוד עניינים עם העבודה בשירות המדינה.
לפי דיווחיו של פרופ' רוטשטיין למשרד הבריאות ולנציבות שירות המדינה, הכנסותיו מעבודותיו הפרטיות עמדו במגבלות ההשתכרות שקבע התקשי"ר. אך לפי הדו"ח, הכנסותיו מעבודותיו הפרטיות בכל אחת מהשנים 2000-2006 חרגו בעשרות אחוזים מהמותר. בנוסף, מהבדיקה עולה כי בשנים 2003-2007 לא ביקש פרופ' רוטשטיין היתר לעבודה פרטית בארבעה מקומות עבודה.
בעקבות ממצאי הדו"ח הודיע משרד הבריאות למבקר כי הוחלט לסיים את עבודתו של פרופ' רוטשטיין כראש היחידה הרפואית לגמלת ניידות במשרד הבריאות.
פרופ' ברבש קיבל את אישורן של העירייה ושל הנציבות לעבודה פרטית בארבע חברות. אולם לא נמצאו מסמכים המעידים כי הוא דיווח לעירייה ולנציבות כי שתיים מבין חברות אלה מפתחות מכשירים וציוד רפואי הנמצאים בשימוש מוסדות רפואיים.
"אין בממצאי בדיקה זו כדי להטיל דופי בכישוריהם של פרופ' ברבש ופרופ' רוטשטיין ובהצלחתם לנהל את המרכזים הרפואיים שבראשם הם עומדים", מציין לינדנשטראוס. "עם זאת, נוכח מורכבות תפקידו של מנהל מרכז רפואי ונוכח הדרישה הנורמטיבית שעיקר זמנו ייוחד למילוי תפקידו כמנהל המרכז הרפואי, עולה השאלה אם ההיקף הניכר של עבודות פרטיות אכן מותיר די זמן למלא כהלכה את תפקיד מנהל בית החולים".
תגובות
ממשרד הבריאות נמסר: "מתקיימת עבודת מטה בנציבות שירות המדינה בנושא עבודה פרטית של מנהלי בתי חולים".
פרופ' זאב רוטשטיין: "ההר הוליד עכבר. חמש מהעבודות הנוספות כביכול הן חברותי בתאגידים הקיימים בתוך שיבא, ללא תשלום, כך שלא מדובר בעבודה פרטית או בעבודה נוספת". לגבי עבודה נוספת אחרת מוסר רוטשטטין כי עבד בקבוצת ביטוח אחת אך המבקר טוען כי מדובר בארבע עבודות פרטיות.
בנוגע לממצא הנוגע לחריגה בשכרו מסר: "קיימת מחלוקת חשבונאית אמיתית בין המבקר לבין רואי החשבון שלי, היוצרת פער של לא פחות מ-42 אחוזים בין עמדת המבקר לבין עמדתי".
תגובת פרופ' גבי ברבש, כפי שנמסרה על ידי משרד הבריאות: "למרות שכעובד עירייה, לא חלה עלי מגבלות השתכרות בעבודה פרטית, אימצתי לעצמי מיוזמתי את מגבלת השכר הנהוגה בתקש"יר".
עוד ציינו במשרד הבריאות כי "מעולם לא כיהן כדירקטור בחברה המפתחת ציוד ומכשור רפואי עבור מוסדות רפואיים, אלא בחברת אחזקות שהיו לה אחזקות בחברות-בנות שפיתחו ציוד ומכשור רפואי".