"אם לצבא מותר לא לחלץ אותי, לי מותר לא להסתער"

"דורות של לוחמים חונכו על ערך חילוץ הפצועים בכל מחיר, והיום אומר לנו קצין חינוך ראשי ש'לא בכל מחיר'. אז מתברר שכל השנים שיקרו לנו". כך הגיב ליאור ניסים, ממקימי תנועת "אכפת", על האיגרת של קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, בה נאמר כי חילוץ פצועים לא צריך להיעשות "בכל מחיר".
ניסים, מפקד כיתה בגדוד חי"ר במילואים, בן 26, הוא ממקימי תנועת "אכפת" שיצאה להפגין מול משרד הביטחון נגד הפקרת הפצועים, כפי שאירע, לדבריהם, בתקרית בקבר יוסף, אז מת מפצעיו שוטר מג"ב מדחת יוסף ז"ל, משום שלא חילצו אותו.
"מה שקצין חינוך ראשי אומר לנו זה 'תסתערו על היעד, אולי תיפצעו, ואם תיפצעו, יכול להיות שנשאיר אתכם לשכב בשטח ולמות. לא נגיע אליכם כי אנחנו משאירים למפקד בשטח פתח לשיקול דעת. אם הוא יחליט שמסוכן מדי בשבילו ובשביל יתר הלוחמים להגיע, תצטרכו לדמם למוות'. אם יש למפקד שיקול דעת כזה, אז לכל חייל יש זכות להחליט אם להסתער או להישאר מאחור. אם לצבא מותר להחליט שלא להגיע ולחלץ אותי, אז לי מותר להחליט שלא להסתער. ואם כל חייל יחליט אם להסתער או לא, לשמור על טוהר הנשק או לא, אז הצבא שלנו כולו יתפורר ונמצא את עצמנו בים. חיילי צה"ל יצאו לאנטבה לחלץ אזרחים, וכל מורשת הקרב שלנו מלאה בלוחמים שחירפו את נפשם כדי לחלץ פצועים. עכשיו כל מפקד פלוגה, כל מ"כ וכל חייל יתחיל לשבת ולערוך חישובים. נמצא בשטח חיילים של גולני שיחשבו על אצבעות הידיים הסתברויות לחילוץ מוצלח ואם כדאי בכלל לקום מהמחסה".
קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן והממונה על התורה וההדרה במטכ"ל, תא"ל גרשון הכהן, פרסמו באיגרת החדשה לחיילים כי "חילוץ פצועים לא ייעשה בכל מחיר". באיגרת נכתב בין היתר, "יש הקוראים לפינוי פצוע בכל מחיר באופן שמתאים לדעתם למסורת צה"ל. שאלת המחיר בעייתית מאוד. האם באמת יש ערך שנדבק בו בלי לחשוב על המחיר? ערך שהוא 'מעל לכל מחיר?' אם כך, הרי שברור שיש לחלץ פצוע גם במחיר שלושה הרוגים. התעלמות משאלת המחיר, כמו גם מתנאי הסביבה, טומנת בחובה אי הבנה של מהות הפיקוד. אין דבר כזה 'בכל מחיר'".
בני ברכה, יו"ר עמותת אכפת, מגיב בזעם על הדברים. "העמדת ערך החילוץ מול ערכים אחרים ומתן אפשרות לשיקול דעתם של מפקדים, יביאו למעשים נוראיים, ועל כולם ניתן יהיה להגן", אומר ברכה. "אני חושב שהורים לחיילים ערב גיוס ירצו לדעת האם בניהם יחולצו בעת חירום, או יושארו בשטח. מי יקבע מה השיקול הנכון? זו הרי לא מתמטיקה. זה מרשם בדוק לטיוח. כשזה בתחום שיקול הדעת, כל פעולה יכולה להיות מקסימום טעות בשיקול דעת ולא המעשה הנורא של הפקרת פצוע".
גם רופא המשרת כיום בצה"ל לא מקבל את דברי קצין חינוך ראשי. "החייל צריך לדעת שיגיעו לחלץ אותו. זה הדבר הראשון שמניע אנשים לרוץ קדימה. רוח לחימה מושגת באמצעות הערבות ההדדית שחילוץ הוא חלק ממנה. לצד הסתערות ביישור קו, תוך ידיעה שאתה יכול לחטוף כדור, ההימצאות של החברים על ידך גם נותנת לך סיכוי לא רע לסיים את ההסתערות על הרגליים. הידיעה שחילוץ של פצוע נתון לשיקול דעתו של מפקד, זה כמו שאתה יודע שאתה מסתער וכולם נשארים מאחור. אף אחד לא ירצה ללכת ולהילחם. כמו שהלחימה היא רצף של תרגולות, שאתה לא צריך לחשוב עליהן אלא לעשות אוטומטית. אתה צריך לשאוף לחלץ פצועים אוטומטית. לא ללכת כמו טמבל עם ראש בקיר, אבל לדעת שאתה עושה הכל כדי להגיע ולטפל. גם אם זה תחת אש, וגם אם האינסטינקט הוא לירות ולהגן על עצמך, אתה מתכופף אל הפצוע ומטפל בו".