דברי ימי מבצר

פריחה לצד הדרך

מה במסלול: מבצר נמרוד - המקום שמרק טויין כינה "תל החורבות הנהדר מסוגו בעולם" והאתרים שעל השליטה עליהם נלחמו לאורך ההיסטוריה היוונים, הרומאים, המוסלמים, הצלבנים, ובעצם כל מי שעבר באזור.



אופי המסלול: ברכב וברגל.



אורך המסלול: כארבע-חמש שעות.



מפה: המסלול מופיע במפת סימון שבילים מס' 1, גולן וחרמון, של הוועדה לסימון "שבילי ישראל".

האביב בשיאו ואזור מורדות החרמון בשיא פריחתו. זהו מסלול הכולל תצפיות מרהיבות לכיוון עמק החולה, הגליל העליון, הגולן והחרמון ושזור בסיפורי תככים ומזימות מימי הביניים בתוך שרידי מבצר שהוא מהיפים במזרח התיכון כולו.
כדי להגיע פונים מכביש מס' 90 פונים מזרחה בצומת המצודות (הצומת הצפוני של קריית שמונה) לכביש מס' 99 .ממשיכים עם הכביש ועוברים את הבניאס, עד שמגיעים לצומת המוביל לנווה אטי"ב ולחרמון (צומת מפל סער). פונים וממשיכים בנסיעה עד לגן לאומי מבצר נמרוד.
מרק טווין כתב על המקום "שזהו כנראה תל החורבות הנהדר מסוגו בעולם". חוקרים רבים האמינו במשך שנים כי המבצר נבנה על ידי הצלבנים אך למקום סודות משלו.
מבצר נמרוד הוא אחד המבצרים המרשימים ביותר שנשתמרו מימי הביניים. סיפורי הקרבות באזור ואזכורים תכופים של מצודת העיר בניאס גרמו לחוקרים לשייך את מבצר נמרוד לעיר בניאס הקרובה. בשנים האחרונות, ולאור בדיקות מעמיקות בספרות, התברר שהמצודה היא אמנם מצודה מימי הביניים, אך בוניה היו המוסלמים, אויבי הצלבנים באותה תקופה (למי שראה בעיני רוחו אבירים בשריונות נוצצים גבירות חצר ונערי ארווה והתאכזב מהגילוי החדש, פה המקום להבהיר כי סיפורי המוסלמים במקום והסיבות לבניית המצודה במקום אינם נופלים בתיאורם מסיפורי הצלבנים בארץ ישראל).
לפני שנספר את סיפור המקום, כדאי להתחיל בתצפית מאחת ממרפסות התצפית הפזורות במצודה. נפנה את מבטינו לכיוון מערב ונקווה שמזג האוויר מתאים לתצפית. העמק הגדול שנפרש למולנו הוא עמק החולה. בעמק אפשר להבחין במספר רב של יישובים, כמו דן ודפנה. כדאי לשים לב לגבול בין ישראל ולבנון. אם נסתכל על אזור הגבול אפשר יהיה לראות את הכפר ע'גר, כפר עלאווי שבנוי על שפת המצוק של נחל החצבני.
מעט מערבה משם אפשר לראות את הרי הגליל העליון ובמיוחד את רכס הרי נפתלי שנושק לעמק. העיר הגדולה, יחסית, שמתפרשת על קו התפר בין העמק להר היא קריית שמונה. על ההר אפשר לראות את הקיבוצים מנרה ומשגב עם. נסתכל לכיוון דרום ונוכל לראות את השוליים המערבים של רמת הגולן. חדי העין יבחינו בשלוש קבוצות אקליפטוסים במורדות. אלו הם השרידים לשלושה מוצבים סורים מלפני מלחמת ששת הימים שהידוע מביניהם הוא תל פאחר.

שעת סיפור

בקפיצה ענקית היישר לימי הביניים, אנו מגיעים לאחת התקופות הסוערות שידע האזור. ארץ ישראל נשלטת בחלקה על ידי הצלבנים ובחלקה על ידי המוסלמים, וכולם רוצים לשלוט על ירושלים ועל צירי התנועה החשובים באזור כולו.
סאלח א-דין, השליט האיובי הנודע, מצליח בשנת 1187 להפיל את ממלכת ירושלים הצלבנית בקרב המפורסם בקרני חיטין. כעבור כמה שנים, במסע צלב נוסף, מצליחים הצלבנים לכבוש את רצועת החוף ולייסד את ממלכת ירושלים השנייה, שבירתה עכו.
כשרונו הגדול של סאלח א-דין לאחד את הכוחות המוסלמיים הוא שמקנה להם את הכוח הרב בתקופה זו. עם מותו יורשים בניו את האימפריה הגדולה אך לא משכילים לשלוט בה. אחיו של סאלח א-דין משתלט על הממלכה ומחלק אותה בין בניו. על אזור הבניאס מתמנה אל עזיז עות'מן, אח צעיר שהיה כפוף לאחיו החזק אל-מועט'ם, ששלט בדמשק.
גם בין השליטים החדשים מתגלעים סכסוכים ותככים ובריתות שונות ומשונות יוצאות לפועל על מנת לצמצם או להרחיב אזורי שליטה. אחת הבריתות המוזרות היא זו שנכרתה בין אל-כאמל שליט מצרים והקיסר הגרמני פרידריך השני (שכונה גם הצלבן הסרבן בגלל סירוביו החוזרים ונשנים לצאת למסע צלב גדול לכבוש את ארץ הקודש) בשנת 1227. השליט המוסלמי מעניק לצלבנים שליטה על ירושלים בתמורה לעזרה נגד האח בצפון. אל-מועט'ם ואל-עזיז עות'מן נלחצים מברית זו ומחליטים לבנות מהר מצודה שתגן על הדרך לדמשק, בירת האזור.
וכך בשנת 1127 בונים האיובים את מצודת נמרוד וממשיכים להרחיבה גם בשנים שלאחר מכן. הבנייה הושלמה בשנת 1230. כמה שנים מאוחר יותר משתלט ביברס, השליט הממלוכי הנודע, על ארץ ישראל וממנה את סגנו ביליכ למפקד מצודת נמרוד. השליט החדש מרחיב את המצודה ומפאר אותה. את פועלו הוא מנציח בכתובת מרשימה משנת 1275. עם כניעת הצלבנים וגירושם הסופי מארץ ישראל בסוף המאה ה-13, הצורך במבצר ירד והוא הפך במאה ה-15 לבית כלא ואחר כך ניטש.
בסיורכם במצודה כדאי ללכת בעקבות המסלול המוצע על ידי רשות הטבע והגנים ולבקר באולמות השונים, במעברי הסתרים, במגדלי השמירה ובבורות המים ולנסות לחוש את אוירת הימים ההם.

אל בורות המים

לאחר שביליתם במבצר בואו להשלים עוד פיסת היסטוריה באתר קרוב וחשוב המתקשר ישירות למצודת נמרוד, אך מתהדר בפרק היסטורי קדום יותר וחשוב לא פחות - הבניאס.
סעו בחזרה לכיוון מערב לשמורת הבניאס (קיים כרטיס המשלב ביקור במבצר נמרוד ובבניאס). שמורת הבניאס שופעת מים זורמים, מפלים ומעינות, המפכים בצל עצי דולב ענקיים, ואוצרת בתוכה שרידי ארכיאולוגיה המזכירים לנו תקופות קדומות עם סיפורים מרתקים על אלילים פאגנים, מקדשים וארמונות.
כיבושי אלכסנדר הגדול בתקופה ההלניסטית הביאו את היוונים לאזור זה. היוונים, שראו את יופיו של המקום, על שפעת המים שבו והמערה הגדולה, הקדישו את המקום לאל פאן שהיה האל הממונה על אזורי הספר, היערות וההרים, וקראו לו על שמו - פניאון או פאניס - ומכאן ההיגוי הערבי בניאס.
בתקופה הרומית בנה המלך הורדוס מקדש גדול במקום והקדישו לקיסר אוגוסטוס, שנתן לו את השליטה בבניאס. ממשיכו של הורדוס, פיליפוס, מרחיב ומפאר את המקום ומקים את בירתו קיסריה פיליפי, היא פניאס. פניאס ממשיכה להיות בירת הממלכה גם בימי אגריפס השני והוא מקים בה ארמון גדול ומונומנטים מרשימים, מקדשים ומקומות פולחן לאל פאן והופך אותה לעיר יפה ומרשימה.
במאה הרביעית, עם עליית הנצרות משנה פאניס את פניה. המקדשים נהרסים ופולחן האל פאן מגיע לקצו. המקום זוכה לחשיבות גדולה בנצרות כי כאן המקום, לפי אמונתם, בו מוסר ישו את מפתחות השמים לפטרוס. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית יורדת בניאס מגדולתה והופכת לכפר קטן.
הצלבנים שמגיעים לאזור במאה ה-11 וה-12 רואים בבניאס מקום אסטרטגי וגבול טבעי של ממלכתם ומנסים לכבוש אותו במשך תקופה ארוכה. רק בשנת 1143, עם עזרה של פלג מוסלמי מיוחד בשם החשאשיון, הם מצליחים להשתלט על העיר, לבצרה ולהחזיק במקום עד למפלתם הגדולה בקרב קרני חיטין ב-1187. חשיבותה האסטרטגית של בניאס יורדת במאות 15-16. הביצורים ננטשים והעיר הופכת לכפר המתקיים באזור עד 1967.
בסיורכם בשמורה אתם מוזמנים לבקר באזור הפולחני בו ממוקמים מספר מקדשים וחצרות פולחן ייחודים לאתר זה. כמו כן לא כדאי לפסוח על שרידי הארמון המפואר מימי אגריפס ולחזות באחד מהבניינים היפים ביותר שנשתמרו בארץ מתקופה זו.
למי שעדיין יש כוח להמשיך בשבילים, מומלץ להגיע לאזור טחנת הקמח, לברכת הקצינים ואפילו להמשיך עד למפל הגדול. לאלה שיבחרו לטייל במסלול זה, כדאי להשאיר רכב אחד בחניית המפל לפני תחילת המסלול.