מיעוט משחית המזהם את המחנה

הידיעות על שוד חנויות ערביות בחברון ועל גזל עצי זיתים ויבול זיתים בשומרון ובקו התפר מכסות את פני כלימה. בוויכוח הפוליטי הניטש בישראל חשוב להבהיר שבעניינים של מוסר אנושי אלמנטרי אין הבדל בין ימין ושמאל, כפי שאין הבדל בין קריית ארבע לקריית מנחם. ואכן, הנהגת המתנחלים ודעת הקהל ביישובים רואות באלימות לשמה ובהתעמרות של יהודים בערבים חפים מפשע מעשים המכתימים את המחנה כולו. וחף-מפשע, נזכיר, הוא כל מי שאשמתו לא הוכחה בבית-משפט.
יש, כנראה, מיעוט קטן המנסה להצדיק אלימות עיוורת כלפי ערבים בטענה שאנו נתונים במלחמה. אלה, במיוחד אם הם יראי שמיים, נשלחים לעיין בפרשת עכן בספר יהושע (ז' י"א). על האיש ששלח ידו בביזת יריחו שנכבשה במלחמה נאמר כי בגללו "לא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם… לא אוסיף להיות עמכם". בלשוננו: כל כמה שהציונות וההתנחלות בארץ ישראל לא יהיו צודקות ונאצלות, אם יזוהמו במעשי שחיתות ושימוש שרירותי בכוח – עתידן בספק.
גניבה מתוך חנות שנפרצה, גזילת עצי זית שהופקעו להקמת גדר ביטחון, מסיק זיתים בקרבת יישובים יהודיים, שגישת הבעלים אליהם נאסרה מטעמי ביטחון, כמוהם כמעשה עכן, שעונשו במקרא סקילה ושריפה. לא כמעשים פליליים "רגילים". מי ששודד חנות בסמיכות למקום שחבריו מסרו בו את נפשם בגבורה עילאית, מנצל את דמם לצורך בצע כסף, וכך כל מי שעושה כסף מלוכלך מניצול צורכי ביטחון לגיטימיים. בכלל, אין שחר לטענה "במלחמה מותר". גם במלחמה חל איסור על שוד וביזה והפעלת כוח שלא בפקודה חוקית. בשביל מלחמת אזרחים שבטית, פראית, אנרכית לא היינו צריכים להקים מדינה ולהתיימר להיות בני תרבות.
גם הסיסמה "נקמה", אפילו כאשר הדם רותח על רצח נפשות יקרות, אינה מצדיקה עריכת פוגרומים בבתיהם של חפּים-מפשע. רגש הנקמה אינו פסול, אך הנקמה מוטלת על המדינה. איננו חסרים אקטיביזם צבאי. מחבלים נהרגים או נתפסים כל הזמן (ולמרבה הצער נהרגים גם חפּים-מפשע בצד השני). לכן אין לאיש זכות, קל וחומר הצדקה עניינית, לנקום במו ידיו. ויש פן נוסף: אלימות וגזל פוגעים במחנה כולו, הנמצא במצור משולש. "הקוורטט" הוציא עליו חוזה, מרצחים ערבים הורגים בו ומיעוט עוין בתוך העם מנסה להציגו כגזלן כוחני. פרובוקטורים מבחוץ לא היו יכולים לפגוע בו יותר מן הקומץ הזה שבא מקרבו.
יש לקבוע ולפרסם כללים ברורים. אם יש הכרח לעקור עצים, המדינה אחראית לנטוע אותם מחדש, על חשבונה, בתיאום עם הבעלים, או לשלם פיצויים ביד נדיבה. ואם הצבא מחליט שאין לאפשר לבעלים לגשת לכרמי זיתים בקרבת התנחלויות, מטעמי הביטחון, עליו לדאוג שהפרי יימסק על חשבון המדינה ויועבר לבעליו. על ניצול שפל של מצבים ביטחוניים לצורכי התעשרות יש להעניש ללא משוא פנים.
למנהיגי היישוב היהודי ביש"ע, לרבנים וראשי מועצות, אסור להחשות. "הגיבורים על חלשים" יכולים לשגשג רק באווירה אוהדת, או לפחות סובלנית, לא מול התנגדות בלתי מתפשרת של סביבתם האנושית, ובעיקר של ההנהגה. אין לחכות עד שאוכפי החוק יתערבו. אם טהור המחנה, הוא יפיק מתוכו בעצמו את היכולת להינקות.