עם דוב ענק בחדר

אל תתרשמו מהעמדת-הפנים כאילו המהלכים האמריקנים האנטי-ישראליים הם "תחת בקרה" של שרון. שרון לא ידע מאיפה זה בא לו, ורק כדי "להציל פנים" הוא משחק אותה "כיבוש" ויתר הקטעים של "שלום עכשיו". הכשל הישראלי הכל-מערכתי מול ארה"ב לא היה מודיעיני גרידא. הייתה כאן אי-יכולת לפענח את התמונה הכוללת. הקברניט הביט במשקפת ולא ראה את הקרחון.
כבר לפני כמה חודשים הדליקה היועצת לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס, נורה אדומה. אנחנו עסוקים ב"בניין אומה" אמרה – בקוסובו, באפגניסטן ובמזרח טימור – ועכשיו נעשה זאת גם בפלסטיין. פול ברמר, הנציב האמריקני בבגדד, "בונה" את האומה העיראקית – צבא, כלכלה, ממשל, חינוך ואוריינטציה בינלאומית – כפרוייקט אמריקני. נחליף את עיראק בפלסטיין ואת בגדד בירושלים, ונבין הכל. כן, ירושלים. כי במפת הדרכים אין הבדל בינה לשכם או לרמאללה, אשר שרון נזכר שהן "כבושות". ה"בונה" של פלסטיין ישתכן בוודאי ב"אוריינט האוס", שמפת הדרכים מחייבת את ממשלת שרון לפנותו, ומשם הוא יארגן את המנהל הפלסטיני בחלק "הכבוש" בלי להתחשב ב-14 ההתנגדויות הישראליות.
הדיפלומטיה של ערפאת שאפה תמיד להחליף כל מגע ישיר בינינו לבינם בתיווך, בתכתיבים ובפיקוחים בינלאומיים. לאחר שממשלת שרון אישרה את מפת הדרכים כל זה כבר בכיסו, בתוספת משהו שהוא לא העז לחלום עליו: פלסטיין "עצמאית ובת-קיימא" תהיה פרוייקט אמריקני. שליחי ארה"ב (מדברים על 2,000) לא יהיו מפקחים אלא "בוני אומה". והואיל ויש קשר של הזדהות בין היוצר ליצירתו, האמביציה הנשיאותית רתומה היום לקידום האינטרס הפלסטיני. אלא שהאינטרס הלאומי של היהודים בארץ נוגד את האינטרס הפלסטיני מן היסוד, ולכן מפת הדרכים מובילה אותנו להתנגשות חזיתית עם ארה"ב.
המחשה קטנה: ערפאת ואבו-מאזן רוצים להשיג מדינה עוד בשנה זו. לשם כך החליטו, ביחד עם חמאס, לסגור לזמן מה את ברז הדם. אבל הערבים, בגאוניותם, לעולם אינם מקבלים מתנות חינם. תמורת מדינה הם דורשים: נסיגת צה"ל, הריסת יישובים יהודיים, הרבה כסף, תנועה חופשית. הדרישה הזאת מוצגת לאמריקנים כרשימת חומרים הנחוצים לפרוייקטור לבניית האומה הפלסטינית. רק ש"החומרים" האלה באים, ותמיד יבואו, מאתנו ועל חשבוננו, וכך נאלץ שרון לשחרר היום רוצחים עם דם על הידיים ולאפשר להם לנוע בכבישים. בעתיד יגברו דרישותיו של הפרוייקטור האמריקני. את כלכלתנו ירתום לעזרת הכלכלה הפלסטינית הנבנית, מומחינו יוזמנו לתרום מן הידע שלהם, ולא מן הנמנע שבסוף נהיה אנחנו הקבלן הראשי ב"בניין האומה" הפלסטינית. יש כאן עוד פיתול ציני וגם אכזרי. בקוסובו נרתמה נאט"ו לבניית האומה המוסלמית. אנחנו נהייה כאן גם נאט"ו הדופק את הסרבים וגם הסרבים הדפוקים.
ישבנו כאן בחדרנו הקטן לבדנו, הושיבו לידנו דוב גריזלי ענק, ולפתע נעשה צפוף מאוד ומעט מפחיד, הגם שהגריזלי טרם שלף ציפורניים. כך תלך ריבונותנו ותידחק לקרן זווית, ככל שהפרוייקט האמריקני יתקדם.
מבין כל האופציות שעמדו בפני שרון מול הגריזלי, הוא בחר בגרועה ביותר – להתעלם, לשחק בנדמה-לי, להציג חיה מסוכנת כחיית-מחמד.