כיכר 2001

במוצ'"ש תימלא הכיכר בתל-אביב בהמוני אדם, מן הסתם מוקירי זכרו של יצחק רבין ז"ל, ורובם גם מצדדים בדרכו.
מחנה השלום ואלה שתמכו במשא ומתן כתהליך שיביא לפתרון הסכסוך - נאלם ונעלם. רבים בו טעו לחשוב שיש כאן תהליך שבסופו תחבק חברה אחת את רעותה ככתוב בחזון אחרית הימים, אבל האמת המצערת היא שהתהליך דומה יותר להסכם גירושים שלעולם לא יהיה יפה ונחמד. במקרה הטוב הוא יכול להיות הוגן וישר, אבל תמיד מכאיב.
היום מסתיים בכיכר רבין מיצב שיזם "פורום המשפחות", פורום של משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות למען שלום. המיצב מדמה כ-900 ארונות קבורה - כמניין קורבנות הסכסוך, ישראלים ופלסטינים, שנהרגו מאז ספטמבר 2000.
המיצב הזה מנסה להמחיש את גודל האסון, לזעוק ולהזכיר למי שלא מוכן לשלם את מחיר השלום של"אין שלום" יש מחיר יקר וכואב.
אנחנו, תושבי הארץ הזאת, ישראלים ופלסטינים, קורבנות הסכסוך המתמשך, קוראים למנהיגים משני העמים לשוב למשא ומתן לאלתר.
התוצאות השימוש בכוח כאמצעי נואל לשיפור עמדות מדיניות טמונות שורות-שורות באדמה, בין הירדן לים.
ואנו, בני הארץ הזו, כמו העשב אשר על האדמה, לא משנה מי אכל אותו, הסוס או הפרה.

רוני הירשנזון, אב שכול