הם מפחדים מהסרבנים

המשפט התנהל בבית הדין הצבאי, עובדה תמוהה כשלעצמה, מפני שהחמישה מעולם לא התחיילו ומפני שלא היה להם כל סיכוי לזכות שם במשפט צדק. שופט צבאי, שיש לו מפקד, יכול אולי לשפוט חייל שערק, אבל אין סיכוי שבמשפט עקרוני שכזה, שיורד לשורשי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולשאלות של חופש מצפון, יפסוק פקודו של הרמטכ"ל באופן הסותר את עמדתו הרשמית של הצבא.

פסק הדין כולל 100 עמודים, שניתוחם דורש אלפי מילים, לכן אסתפק בהארה של כמה מפינותיו האפלות. המסמך המלומד זרוע בעשרות תיבות כגון "סכנות", "סיכונים", "חששות", "פגיעה קשה" וכיוצא באלה נבואות שחורות שיתרחשו על צה"ל אם סירובם של החמישה יוכר כלגיטימי. הסניגור, עו"ד דב חנין, דרש שהתובע לא יסתפק בטענות בעלמא ויביא ראיות לסכנות ולסיכונים הללו, כמקובל בבתי משפט מחוץ לאיראן ולסעודיה, אבל השופט קבע, כי "אין צורך בהבאת ראיות. האמור בעניינים הידועים לכל." קביעה משפטית, שכל מילה שתתאר אותה יכולה רק לגרוע משערוריותה.

הפציפיסט הכי ידוע בהיסטוריה, מהטמה גנדי

הניסיון הנואל להפריד בין עמדה מצפונית לעמדה פוליטית, משותף לפסק הדין ולתגובות על מכתבי הסרבנים. כאילו יש לאדם מצפון לחוד ועמדה פוליטית לחוד. כאילו שעמדתם הפוליטית של אנשים טובים איננה נגזרת מצו מצפונם. כאילו שיכול אדם לומר: מבחינת מצפוני אני מתנגד להרג של בעלי חיים, אבל מבחינה פוליטית אני תומך נלהב במפלגת הציידים.

זאת ועוד, בפני בית הדין עמדו מצד ההגנה חוות דעתו של פרופ' ג'וזף רז מאוניברסיטאות אוקספורד וקולומביה, מי שנחשב כיום לגדול הפילוסופים של המשפט בעולם כולו, אשר צידד בזכות המשפטית והמוסרית לסירוב מצפוני, ומנגד הביאה התביעה את חוות דעתו של ד"ר אבי שגיא, ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת הצמרת בר-אילן, שמאשר שחרור מהצבא רק לפציפיסטים "טהורים". בית הדין העדיף את דעתו של שגיא על-פני זו של רז. משל למה הדבר דומה? לפיזיקאי שעוסק באנרגיה וחומר ומעדיף את עמדתו של המורה לחשבון של בנו בן השש על זו של אלברט איינשטיין.

האמת היא, שהמערכת כולה פשוט מאבדת הן את עשתונותיה והן את שרידי בינתה לנוכח גילויים של סירוב להשתתף בתועבות הכיבוש וההתנחלויות. מי שמכונים בזלזול "קומץ" ו"שוליים" מטילים חרדת מוות על הממסד ועל החוסים בצלו, עד שדעתם משתבשת.

כל הפרכות והחוצפות המצוטטות כאן, מקורן אחד ויחיד: הם מה-זה מ-פ-ח-ד-י-ם. הפאניקה משקשקת מכל עמוד, מכל משפט, מכל תגובה. כי אם תוכר זכותו של אזרח לסרב לשרת בצבא מטעמי מצפון, ייאלץ צה"ל להודות בכך, ששלטון בכוח הזרוע על שלושה מיליון בני-אדם משוללי זכויות הוא מעשה בלתי חוקי ובלתי מוסרי בעליל. ואז, אנה הם באים?

במקריות אירונית, מתפרסם היום דו"ח בצלם על התעללויות קשות שביצעו חיילי צה"ל במהלך השבוע האחרון במחסום סרה הסמוך לשכם. בידי בצלם עשר עדויות על מעשיהם של חיילים שכנראה לא סירבו, שהרי הם מסתובבים חופשים בשטח ומבצעים באופן יזום וסדיר התעללויות שכוללות ביוּם הוצאות להורג, מכות אכזריות וכפיתות. מניסיון העבר אני מעזה לקבוע, שהחיילים האלה לא יובאו אף פעם בפני בית-דין צבאי, ואם יובאו – יגידו להם נו-נו-נו, ויגזרו עליהם חודשיים מאסר על תנאי.

חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט, חמישה אנשים צעירים, משכמם ומעלה, שיכלו להשתחרר כפחדנים אצל הקב"ן ובחרו לעמוד באומץ לב על אמונתם, על מצפונם ועל ערכיהם, ולהציב בפנינו מראה ענקית במחיר חירותם. יום יבוא, ילדים יקרים, וההיסטוריה הישראלית תפאר אתכם ואת חבריכם כחומר ממרק על התקופה האפלה בתולדותינו. וכל שופטיכם ומבקריכם לא יהיו אז אפילו הערת שוליים.