פסי הטרדה

אני שונא פסי האטה. מאוד שונא אותם. אין מלים בפי לתאר את שנאתי להם. הם מטריפים לי את השכל. אני כל-כך מתעב אותם, עד שמסלול הנסיעה העירוני שלי נבחר בדרך כלל בקפידה, במטרה לפגוש כמה שפחות מהם. אני מוכן אפילו לנהוג יותר, הרבה יותר, רק כדי לא להיפגש עם הגבעות הטיפשיות שתקועות באמצע הכביש, בדיוק היכן שאני אמור לעבור.
ובכן, אני מניח שאיני היחיד האלרגי לחטוטרות האספלט, ובכל זאת, אצלי זה כנראה קצת קיצוני. כמה קיצוני? בואו ונגיד שעשרות שנות ניסיון בתעבורה אינן מאפשרות לי להבין מה הניע את המתכננים לבצע את מעשה האונס הזה בכביש לא פה ושם, אלא בכל מקום, תחת כל בית רענן, ברוחב יד, בלי חשבון. זאת אומרת, אני אכן מבין למה עשו אותם, אבל אני חושב שפרופורציה זה דבר חשוב. ומי שאחראי ישירות לקמטי האספלט האדירים האלה, אינו מבין את משמעות המילה.

רגע, לפני שאתם קופצים

היי, אני כבר שומע את התגובות: "אין ברירה", "זה מוריד את המהירות וכמות התאונות", "נהגים מרוכזים יותר בכביש", ועוד כיד הקלישאה הטובה עליכם. אלא שאין לי כאמור בעיה עם הרעיון – יש לי בעיה עם היישום.
ומבחינה זו, לא רק כמות הגבנונים מעצבנת אותי, אלא גם הבחירה בממד גובה מופרך בעליל. מידה ההופכת את פסי ההאטה (פס? להר הזה קוראים פס?) לזדוניים במקרה הטוב, ומזיקים עד רמת סכנה בטיחותית במקרה הרע.
חוץ מזה, אם כבר יש תקן לגבעות העירוניות האלה, ומישהו החליט לעשות בהן גם שימוש, למה התכנון אינו אחיד? ולמה השילוט המתריע זניח בחלק מהמקרים, וכלל אינו קיים בדרך כלל? ולמה באמת אף אחד לא מדבר על הנזק הישיר שנגרם למכוניות?

אהה, ידעתי שתקפצו

נזק למכוניות! ואתם יכולים לוותר על מבטי הפליאה האלה. בפירוש נזק מכאני חד וחלק, שאין כל בעיה להוכיח אותו. אגב, הנזק הזה אינו כולל את השפשופים בגחון מקרה של נסיעה מהירה ב-1.5 קמ"ש מהאופטימלית.
אולי אינכם יודעים, אך כל מעבר על-פני גבשושית שכזו, גם אם הוא קורה במהירות נמוכה וזהירות מופלגת, מייצר עומס ישיר על מערכת המתלים. יותר עומס פירושו יותר בלאי. יותר בלאי משמעו כסף.
וכאשר המהירות גבוהה במעט מזחילה מוחלטת, מדובר כבר בכוחות הלם המגיעים דרך מערכת המתלים גם למרכב המכונית. וכמו כל חומר, גם יכולת המרכב לשאת חבטות - מבלי לשנות צורתו או לאבד מיכולתו – מוגבלת.
מעבר לכך, חבטות מסוג זה מפעילות לחצים, משחררות ברגים, מעמיסות על מפרקים, מותחות גומיות, שוחקות מסבים וצמיגים. בקיצור, גורמות נזקים אותם אנחנו חייבים לתקן.

קפצתם כבר?

אין לי ספק כי אם יגיע מישהו, איש בעל יכולת ומחשב-על, ויבדוק את השווי הכספי הכולל של הנזקים הללו, המספרים יהיו אסטרונומיים בכל קנה מידה. אבל אף אחד כנראה לא עשה את זה עד היום, כמו שאף אחד לא באמת מפקח על התקנת המטרדים הללו.
סתם ככה, כדי לסבר את האוזן, סיפר לי חבר כי במושב בו הוא גר, התקינו פסי האטה מהסוג הישן, כלומר שפכו הרבה בטון על הכביש וערמו אותו לגבעה. ואז "אגד" סירבה להיכנס עם האוטובוסים למושב. עד שהמפגע תוקן. אתם ואני לא נהנים מהכוח של אגד. אנחנו גם לא יכולים להחרים את הכבישים.
אנחנו כן רגילים לסבול בשקט, ובטוחים שזה מגיע לנו. וכמו שהתרגלנו לצנוח לבורות עמוקים בכביש אחרי כל גשם, גם שתקנו על תעלות שלא נסתמו היטב אחרי טיפול קוסמטי בכביש. כפי שקיבלנו כמובן מאליו שכביש מהיר לעולם יהיה גלי, כך הבנו שמכסה ביוב חייב לבלוט אל על. זה פשוט מגיע לנו, וזהו.