טלוויזיה פגומה

ד', רואה חשבון במקצועו, השתתף ביולי 2002 במכרז לרכישת טלוויזיה מסוג טושיבה שפרסמה חברת המכרז של המדינה. לאחר שהתבשר כי זכה שילם ד' את התמורה שהציע, בסך של 7,450 שקל, וקיבל את הטלוויזיה. אלא שלרוע מזלו המקלט שסופק לו על ידי חברת ניופאן סבל מאז שהובא לביתו מתקלות חמורות חוזרות ונשנות.
טכנאים של חברת השירות שנשלחו לטפל בתקלות לא הצליחו, לדברי ד', להתגבר עליהן - וקבעו באופן נחרץ כי הטלוויזיה פגומה ולא ניתן לתקן אותה.
ד' סבר לתומו כי משווקי הטלוויזיה יחליפו לו את זו הפגומה באחת תקינה, אבל פניותיו למכרז של המדינה ולחברת ניופאן, נענו בשלילה. המכרז של המדינה טענה כי האחריות לתקינותו של המוצר חלה על המשווק, והיפנתה אותו לחברת ניופאן. ניופאן מצידה הודתה כי הטלוויזיה פגומה, אך טענה כי אין ברשותה טלוויזיה חלופית מאותו הדגם שרכש. לדברי נציג ניופאן, הוצעה לד' טלוויזיה משודרגת תמורת תוספת מחיר של 2,000 שקל או לחילופין לבטל את העיסקה ולקבל את כספו.

טלוויזיה משודרגת עם תוספת מחיר

ההצעה לבטל את העיסקה נדחתה על ידי ד', שהסכים לרכוש את הטלוויזיה המשודרגת, אך בתנאים אחרים. הוא הציע לשלם עבור המשודרגת את ההפרש בין הסכום ששולם על ידו לרכישת הטלוויזיה הפגומה, לבין המחיר הנמוך ביותר שיוצע במכרז למכירת הטלוויזיה המשודרגת, על פי הנמוך שבהם.
מכתב ששלח בעניין לא זכה למענה, וד' עשה את הדרך לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב והגיש תביעה כספית נגד המכרז של המדינה.
בתביעתו עתר ד' לביטול העיסקה ולחיוב הנתבעות ביחד ולחוד להשיב לו כספו, בתוספת הפרש בין הסכום ששילם לבין המחיר הקטלוגי של הטלוויזיה, 15,000 שקל.
בתביעתו טען ד', כי מוטלת על המכרז של המדינה חבות מוכר ואין לקבל את טענתה לפיה היא משמשת כמתווכת בלבד בינה לבין ניופאן. לטענת ד', סעיף זה, המופיע בתקנון המכרז של המדינה, ראוי שיבוטל מאחר שהוא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, מאחר שהוא מנסה להעביר את האחריות מהמכרז של המדינה עימה התקשר בהסכם אל כתפי ניופאן.
לחילופין טען ד' כי באם יקבע שהעיסקה נקשרה בינו לבין ניופאן, בתיווך המכרז של המדינה, כי אז על ניופאן - שהפרה את עיסקת הרכישה בהפרה מהותית - להשיב לו את הסכום ששילם ולפצותו בגין ההפרש בין הסכום ששולם למחיר הרשמי, אותו יידרש לשלם לכשירצה לרכוש את הטלוויזיה בשוק החופשי.

"כמו זכייה בהגרלה"

הוא הוסיף וטען כי אין מקום לבטל את העיסקה כנגד השבת הסך ששילם, שכן מדובר, לדבריו, בזכייה במכרז הדומה לכרטיס הגרלה שזכה בפרס. "רכשתי", הסביר, "כרטיס הגרלה תמורת 7,450 שקל וזכיתי בפרס של כ-15.000 שקל. לכן, אם טענתי לא תתקבל, יהיה בכך מתן פרס לנתבעות וביטול זכייתי בפרס ללא כל צידוק.
המכרז של המדינה ביקשה לדחות את התביעה נגדה. "משווקי המוצרים", טענה, "נוטלים על עצמם את כל החובות המוטלות על עוסק על פי דין, ובפרט על פי החוקים והתקנות להגנת הצרכן לגבי המוצרים והשירותים המוצעים על ידה בחוברת המכרז."
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי היא משמשת כמתווכת בלבד וניופאן מכירה באחריותה לתיקון המוצר ואף הציעה לתובע מספר הצעות שנדחו על ידו. בנסיבות אלה, אמר בא כח הנתבעת, יש לדחות את התביעה כנגדה.
ניופאן, שצורפה על יד המכרז של המדינה כצד ג' לתביעה, טענה כי התקלה ניתנת לתיקון במסגרת האחריות וכי התובע סירב להצעתה לתקן אותן ולהצעותיה האחרות. זאת, לאחר שידע כי אין בידיה טלוויזיות נוספות מהדגם שבו זכה.

"לא תנאי מקפח"

השופט יחזקאל הראל, שדן בתביעה, קבע כי התנאי לפיו המכרז של המדינה משמשת כמתווכת בלבד איננו מהווה תנאי מקפח, ודחה את התביעה נגדה. "קביעתי זו", ציין, "איננה מהווה מסמרות לעתיד וכל מקרה ייבחן לגופו".
לעומת זאת, התביעה נגד ניופאן התקבלה, והשופט חייב את החברה לשלם לתובע 10,490 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ועוד 600 שקל הוצאות משפט. "ניופאן", כתב השופט בהחלטתו, "תשלם לתובע את סכום הכסף לאחר שישיב לה את הטלוויזיה".
(שלום ת"א ת"ק 2226/03)