קול קורא לשמאל

בתקופת האופוריה שלאחר הסכם אוסלו נהגו מנהיגי השמאל להסביר לציבור המוטרד מהאופטימיות שהפגינו, כי הספקנות והחרדה מכישלון ההסכם מקורם בשמרנות של אנשים שאינם יכולים להיפרד מהעבר. העתיד, כך נאמר, שייך לאלה שמסוגלים לאמץ במהירות את השינויים המתחוללים, לאלה שיודעים לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח לרגע. בכל מקרה, הובטח לנו, ישראל היא מעצמה צבאית אדירה שמולה ניצבת המשטרה הפלסטינית העלובה, "ואם יפרו הפלסטינים את ההסכם, תמיד נוכל לחזור למצב שבו היינו".
היום, כשנה וחצי אחרי שההסכם הופר מיסודו, הסכם שליבתו הייתה ההסכמה על סיום עידן האלימות, מתנהגת אותה הנהגה כאילו ההסכם עדיין תקף, אבל דוחה כמובן את הרעיון של חזרה למצב הקודם. ואכן, לא ניתן היום להחזיר את "כלבי המלחמה" למלונתם בטוניס.
הנהגת השמאל, שמטיחה בשרון את הטענה – הנכונה בפני עצמה – שאינו עומד בהתחייבותו לבוחר להביא שלום וביטחון, אינה מרגישה ולו שמץ של חובת התנצלות על כישלונה שלה להעריך נכונה את הפרטנר שלה להסכם השלום. כישלון שהביא לטבח אזרחים חפים מפשע כשיטה, כתפיסה אסטרטגית רציונאלית לחלוטין, שאת הגיונה אינך יכול לשלול גם אם מוסרך, תרבותך והמשפט הבינלאומי שוללים מכל וכל דרך זו. גם אני מסכים ששרון נכשל עד כה בדרכו לממש את הבטחותיו. גם אני מסכים שאין היגיון רב לחזור לאחור, למצב שהיה רע בפני עצמו. אבל אין זה אומר שעלי לעוות את המציאות.
אם בתחילת הדרך עוד ניתן היה לשייך את מעשי הטבח של הפלסטינים ל"מתנגדי השלום", שלרשות לא הייתה כביכול שליטה עליהם, הרי שהיום, כאשר מובילי הטבח הם בשר מבשרה של הרשות הפלסטינית, כאשר הסטטיסטיקה מלמדת את מה שגם שוטה, חירש וקטן כבר יודעים: שיותר מ-70% מההרוגים וכ-85% מהפצועים הם אזרחים, וכאשר החזית היא בית קפה, אוטובוס או קניון, הגיעה העת לומר שהנהגת השמאל הישראלי מנותקת מהמציאות.
המלה "טבח" אינה ממצה את המעשה. מתבצע כאן פשע נגד האנושות כולה. פשע מכוון, מתוכנן ושיטתי, שאילו נעשה בכל מקום אחר בעולם היה מיד מעמיד את שורת ה"ליברלים" הללו בראש מצעד המתעבים והמגנים. הגיעה העת שהנהגת השמאל תפסיק לשקר לעצמה ולסביבתה. גם אם ראוי שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם, לא מתקבל על הדעת שמדינה זו תכפה את גבולותיה באמצעות אסטרטגיה של טבח אזרחים, והראשונים שחובתם לומר זאת, ובקול צלול וברור, הם אלה שקוראים בראש חוצות למען הקמתה. אלה שהביאו לחתימת הסכם אוסלו, או תמכו בו בהתלהבות רבה. אלה שמדברים בשם ההומניזם, בשם המשפט הבינלאומי, בשם זכויות הפרט. אלה שמסרבים להכיר בקריסתו של הסכם אוסלו.
הם הראשונים שאמורים לומר לערפאת בקול רם: חדל עכשיו! אתה אחראי לטבח יזום, מכוון ושיטתי נגד אזרחים. אתה אחראי לפשע נגד האנושות. כל עוד ימשך הטבח, לא נתמוך בהקמת מדינה פלסטינית.